יש תחליף לייסורים
עצם העובדה שהאדם מתעורר בעצמו ושם ליבו למעשיו ומתקנם, על ידי זה חוסך לעצמו ייסורים רבים מאוד שיש לו בעולם הזה.
עצם העובדה שהאדם מתעורר
בעצמו ושם ליבו למעשיו ומתקנם,
על ידי זה חוסך לעצמו ייסורים
רבים מאוד שיש לו בעולם הזה.
בשדי יער – פרק 9
ההתבודדות היא הדרך לבטל את הייסורים או, על כל פנים, הדרך להפחית במידה ניכרת את הסבל והייסורים שיש לאדם בעולם הזה.
אך נקדים ונספר משל:
לאחר שהכעיסו אותו, נתן האב לבניו עונש:
הבן חסר הדעת וההבנה כועס על העונש שקיבל, לכן גם שונא את אביו.
הבן, שהוא קצת יותר חכם, אמנם אינו מרוצה מהעונש שקיבל ויש לו צער מזה, אך מבין שהעונש לא ניתן לו לחינם. לכן, הוא מחפש בשל מה העניש אותו אביו, וכאשר הוא מוצא – הוא מתוודה, מתחרט ומבקש סליחה, ומקבל על עצמו לא לחזור לסורו. ואף אם לא מצא את הסיבה, הוא מבקש מאביו סליחה בכלליות ואומר לו: ‘סלח לי אבא על הדבר שבגללו הענשת אותי. עזור לי לא לחזור על עוונות אלו לעולם…’
הבן, שהוא עוד יותר חכם, יודע שאביו אוהב אותו, לכן נתן לו את העונש כדי להיטיב עמו. הבן, כמובן, מקבל את העונש בשמחה ופונה לאביו: ‘אבא, אני יודע שכל כוונתך היא רק כדי לעורר ולקרב אותי אליך. תודה רבה לך אבא היקר על שאינך מניח לי לטעות…’ הבן הזה ממשיך לפשפש במעשיו ומחפש לדעת בשל מה ניתן לו העונש, וכאשר הוא מוצא – הוא מתוודה, מתחרט, מבקש סליחה מאביו ומקבל על עצמו לתקן את מעשיו ולא לחזור עליהם שנית. ואם לא מוצא הוא מבקש מאביו: ‘אנא ממך, הראה לי על מה העונש…’
כמובן שהבן הזה נמצא בדרגה גבוהה מאוד מכיוון שהוא שמח בייסורים, אלא שיש שלו חסרון גדול והוא – שרק לאחר קבלת העונש הוא מתעורר לתקן את מעשיו.
אולם, ישנו בן שבאמת אוהב את אביו בשלמות. הוא לא מחכה לשום עונש כדי להתעורר ולהבין שחטא. הבן הזה בודק ושואל בכל יום את עצמו: ‘מה אבי ציוה עלי? האם קיימתי זאת? האם אני מתנהג כפי שאבי מצפה ממני?…’ הוא עושה חשבון נפש מפורט על כל מחשבה דיבור ומעשה, אם כך ראוי לו להתנהג או לא. על כל הדברים הטובים שזוכה הוא מודה לאביו על שזיכה אותו בהם, והוא מתמלא בשמחה. לגבי הדברים שנהג בהם שלא כשורה הוא מתמלא בחרטה. הוא עומד לפני אביו, מודה לו על כל הטובות שעושה איתו כל יום: מפרנס ומכלכל אותו, מלמד אותו חכמה בינה ודעת וכדומה. על מה שלא נהג כראוי הוא מתוודה, מביע חרטה, ומבטיח להשתדל להבא ולתקן את מעשיו.
הבן הזה, כמובן, גורם לאביו להתמוגג מנחת-הרוח שגורם לו, ואומר בליבו: ‘איזה בן חביב! הוא יודע להעריך את הטובות שעושים איתו, והוא באמת רוצה לעשות טוב. הוא לא מחכה שאעניש אותו, אלא משתדל מעצמו להתעורר ולתקן מעשיו. ברור שבדרך זו הוא חוסך ממני את הצער ועגמת הנפש שיש לי כאשר אני צריך להעניש אחד מבניי, כדי לעוררו. אם כך הדבר, למרות שאני רואה שהוא טועה ועובר על דבריי ועדיין לא תיקן מספר דברים, שחלקם אף חמורים, בכל זאת, איך ימלאני ליבי להעניש אותו על כך? הוא הרי משתדל ומשקיע זמן קבוע מדי יום ביומו ובודק את עצמו, את מעשיו, שואל היכן יש לו עוד מה לתקן וכיצד לעשות את רצוני. בן כזה מענישים??? אדרבה, אם רק ישמיע את קולו, אמלא את כל משאלותיו… ובדברים שעדיין הוא טועה בהם, ארמוז לו בעדינות ובאהבה רבה עליהם, מכיוון שאני יודע, כי ברגע שירגיש בטעותו מיד הוא יתקן אותה…’
וממשיך האב להרהר: ‘הלוואי וכל בניי יבוא לפני כל יום וידברו איתי כך, יבקשו ממני למלא כל חסרונם, בודאי אתן להם את מבוקשם. ואפילו בני חסר ההבנה והדעת שכועס עלי כאשר אני מעניש אותו – אם רק ידבר איתי ויפנה אלי ויבקש על חסרונותיו – מיד אמלא אותם, ואולי אז יבין עד כמה אני באמת אוהב אותו…’
הבן האוהב
כל אב או אם, אם בנם יבוא אליהם כל יום ויאמר להם תודה על כל דבר טוב שקיבל, יבקש סליחה על מעשיו הרעים, יבקש מהם שיקרבו ויחזקו אותו לשמוע בקולם, יעשה חשבון נפש כל יום על מעשיו – האם בן כזה יענישו?! בודאי שלא.
לכן, אדם הרוצה להיות כמו הבן שאוהב את אביו באמת, צריך לקבוע לו, על כל פנים, שעה או יותר ביום ולהתבודד (בחדר, בשדה וכו’), לפרש את שיחתו לפני השם יתברך בטענות ואמתלאות, בדברי חן וריצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיקרב אותו אליו לעבודתו באמת.
כמו כן, בשעה זו ישפוט את עצמו, כמו שכתוב (תהלים קי"ב, ה): "יכלכל דבריו במשפט", כלומר, שישפוט וידון את עצמו – על כל מחשבה דיבור ומעשה – אם היה ראוי לו להתנהג כך או לא. על כל דבר שמצא בעצמו שנהג בו כשורה – יודה לבורא העולם וישמח בכל ליבו. על דבר שנהג בו שלא כשורה – יתוודה לפני השם יתברך, יבקש סליחה, יביע חרטה, ויקבל על עצמו לתקן את מעשיו ולא לחזור עליהם שוב.
כך ראוי לכל אדם להתנהג כל ימי חייו – שבכל יום ישפוט את עצמו על כל מה שעשה משעת ההתבודדות של היום קודם ועד לשעת ההתבודדות של היום הנוכחי (בו הוא מקיים את ההתבודדות). בדרך זו יסיר מעליו את כל הפחדים והייסורים, מכיוון שכאשר יש דין למטה – אין דין למעלה! ולא שולחים לאדם ייסורים מלמעלה כדי לעוררו, מכיוון שהוא כבר מתעורר בעצמו.
שימו לב!
אדם שעושה בכל יום שעת התבודדות, דרגתו גבוהה יותר מאדם שנמצא בדרגה בה הוא מקבל את הייסורים באהבה ושמח בהם. מדוע? מכיוון שהוא לא מחכה לקבל ייסורים שיעוררו אותו אלא מתעורר בעצמו! כפי שמציינת הגמרא בעניין זה (ברכות ז):
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בליבו של אדם, יותר מכמה מלקיות, שנאמר (הושע ב, ט): "ורדפה את מאהביה וגו’, ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי יז, י): "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה", ופירש רש"י: מרדות אחת – לשון רידוי והכנעה, שאדם שם על ליבו מאליו.
כלומר, עצם העובדה שהאדם מתעורר בעצמו ושם ליבו למעשיו ומתקנם, על ידי זה חוסך לעצמו ייסורים רבים מאוד. ולא זו בלבד, אלא שהתעוררות זו, הבאה מצד האדם, היא הרבה יותר מועילה ופועלת על האדם להשיבו בתשובה, יותר מייסורים רבים.
קורא יקר! התבונן וראה איזה חסד גדול ורחמים עצומים אלו, שבורא העולם נתן לנו מתנה כזו עצומה – שאדם יכול על ידי ההתבודדות להיפטר מכל העוונות, וכמובן מעונשים מרים, ועוד לקבל שכר טוב על התשובה ועל ההתבודדות – שכר ענק שאי אפשר לשער, ועל זה נאמר: התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל!
(מתוך בשדי יער מאת המחבר)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור