הטרנספורמטור – עשרה בטבת

כידוע, הטרנספורמטור מבצע שני תפקידים יקרים וחשובים: הראשון – הוא מקבל חשמל בעל עוצמה גבוהה מתחנת הכוח ומפחית אותו לזרם שיהיה שימושי עבור לקוחות פרטיים. השני – הוא מפיץ חשמל לאזור רחב.

באמצעות העולם הגשמי ניתן להבין במקצת את העולם הרוחני. מאז תקופתו של משה רבינו על הר סיני, לפני יותר משלושת אלפים שלוש מאות שנים, תמיד הייתה לנו "תחנת כוח" רוחנית, מעין צדיק מיוחד במינו שהאיר את לבבות ישראל וקירב אותם לאביהם שבשמים.

משה רבינו, אותו צדיק עתק שהוריד לנו תורה מהר סיני, היה הראשון מבין חמשת "תחנות הכוח" המלווים את כלל ישראל מיציאת מצרים ומתן תורה ועד לביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן. השני היה רבי שמעון בר יוחאי שחיבר את ספר הזוהר והתיקונים. השלישי היה רבי יצחק לוריא אשכנזי – ה"ארי הקדוש" – הידוע כאבי הקבלה שהיא תורת הסוד. צדיק "תחנת הכוח" הרביעי היה רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות. נינו, רבינו הנחל נובע מקור חכמה, רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו, הוא החמישי מבין חמשת צדיקי "תחנת הכוח". ורבינו נחמן הבטיח שאורו ילווה אותנו עד לביאת גואל צדק כשהכריז: "האש שלי תוקד עד לביאת המשיח!"

קיימת בעיה אחת עם צדיקי "תחנת הכוח" – אורם והארתם חזקים מדי עבור האדם הממוצע. אין לו כלי קיבול הולם ולכן אינו יכול לסבול הארה כזו. לדוגמא, אם תזרימו זרם ישיר של אלף וולט חשמל למנורה ביתית עם קיבולת מרבית של 60 וואט, המנורה תתפוצץ במקום! באופן דומה, התורה הקדושה מספרת, שמשה רבינו נאלץ להסתיר את פניו באמצעות מסווה, מכיוון שבני ישראל הסתנוורו ממאור פניו (שמות לד, לג). הגמרא מספרת שמבט עיניו הקדושות של רבי שמעון בר יוחאי שרף שדה (שבת לג, ע"ב). וצריך לשאול, כיצד ניתן לווסט את כוחם של חמשת ה"טורבינות" הרוחניות לרמה שכל אחד יוכל לסבול ולקלוט מבלי להישרף?

שוב, הפתרון לבעיה הרוחנית זהה לזו של הבעיה הגשמית: כדי לווסט את הזרם האדיר שמופק מטורבינה של תחנת הכוח לרמה הנאותה עבור הצרכן הפרטי, צריך טרנספורמטור. ובכן, אם חמשת הצדיקים, בחינת משה רבינו, הם תחנות כוח, צריך להצמיד להם טרנספורמטורים, וזה בדיוק מה שעשה השם יתברך כשהצמיד "טרנספורמטור" לכל אחד מן הצדיקים הנ"ל.

ה"טרנספורמטור" – הוא צדיק עתק ולמדן עצום בפני עצמו, אך מוכנע ומבוטל למורו ורבו באופן מוחלט. תפקידו לרשום את תורת מורו, ליישמה ולהפיץ אותה בכל העולם.

כאמור, לכל אחד מחמשת צדיקי "תחנת הכוח" היה "טרנספורמטור" משלו. למשה רבינו היה את יהושע בן נון. לרבי שמעון בר יוחאי היה את רבי אבא. לארי הקדוש היה את רבי חיים ויטאל. לבעל-שם-טוב הקדוש היה את המגיד ממעזריטש, ואילו לרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב היה את רבי נתן. ואומרים המקובלים, שכל ה"טרנספורמטורים" היו גלגולים של יהושע בן נון, התלמיד המובהק והנאמן שלא מש מצלו הקדוש של רבו.

הדמיון בין רבי נחמן ורבי נתן ובין הארי הקדוש ורבי חיים ויטאל הוא מדהים. גם רבי נחמן וגם הארי הקדוש היו צדיקים שהגיע למדרגות רוחניות כל כך נשגבות, עד שנשמותיהם הטהורות לא סבלו את גופם ושניהם הסתלקו מן העולם הגשמי והשפל בגיל שלושים ושמונה שנים. הן רבי חיים ויטאל והן רבי נתן רשמו וסידרו את תורות רבותיהם, ובזכותם אנו דולים ממימיהם הטהורים.

רבי נתן – 'מוהרנ"ת' – היה קשור בכל עוז נפשו לרבינו נחמן. ממוהרנ"ת לומדים אנו מהו ביטול אמיתי. הוא החשיב את עצמו כאין וכאפס ממש והקדיש את כל חייו להפצת תורת רבו. מוהרנ"ת בקושי ישן. הוא שמר על כל דקה בקנאות, בין אם היה עסוק בלימוד, תפילה, התבודדות, רישום תורות רבו או בכתיבת חידושים עליהן, או בהדפסת והפצת ספרים. את הכל עשה בהתמדה מעוררת פליאה ובגבורה עילאית, תוך כדי שבירת הרים רמים של מניעות. מעטים סייעו בידו ורבים הפריעו לו. אילו היה חי היום, לא היה בעולם שום צדיק, למדן, אדמו"ר או מקובל שהיה יכול להגיע לגובה הקרסול שלו מבחינה רוחנית. למרות זאת, הוא הנהיג את עצמו בפשיטות ובתמימות שלא ניתנות לתיאור כלל. הוא התפלל בדבקות ובהתלהבות ובכוח עצום. מי ששמע אותו קורא תהילים מתוך בכיות עצומות היה עושה תשובה במקום.

לא ניתן להאמין בכלל כשחושבים על כל מה שהספיק מוהרנ"ת לעשות במשך ימי חייו. למרות לוח הזמנים הצפוף שלו, הוא הקדיש שעות רבות להתבודדות, לשיחו בינו ובין קונו יתברך. לעתים קרובות היה מתבודד כל הלילה, בין אמירת תיקון חצות לבין תפילת השחרית עם נץ החמה.

רבי נתן זצ"ל החזיר את גופו הזך והטהור לבוראו יתברך ממש כמה דקות לפני הדלקת נרות שבת ב-י' בטבת, שנת תר"ה, בעיירה ברסלב שבאוקראינה. ולמרות שבזמנים האלה עוד לא היו מברקים ולא היה ניתן להעביר ידיעות עד לאחר השבת, רבי נפתלי חברו הטוב, שהיה בעיר אומן באותה העת, ידע שמוהרנ"ת כבר איננו בין החיים. כששאלו את רבי נפתלי איך הוא ידע, הוא ענה: "חלמתי באותו עת, וראיתי את רבי נתן רץ מהר. שאלתי אותו, 'נתן, לאן אתה רץ?' והוא ענה לי, 'אני? ישר לרבי!" (שיח שרפי קודש, א', תרנ"ה).

מי ייתן וזכותו של רבי נתן תגן עלינו, ושאישיותו ופעולותיו ישמשו מופת עבורנו עד לביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן!