אתה חייב את זה לעצמך!

במרוץ החיים, כשהכל לוחץ
ומלחיץ, צריך לעשות פסק זמן,
לעצור קצת, ולקחת אוויר לנשימה.
אתה פשוט חייב את זה לעצמך!

בשדי יער – פרק 11

אחת המעלות הגדולות של שעת ההתבודדות היא ישוב הדעת וחשבון הנפש שאדם עושה בה. תקצרנה היריעות מלהכיל את כל דברי חז"ל, המפוזרים לאורך כל התורה כולה, המדברים ממעלת ההתבודדות וחשבון הנפש. וגם אדם שלא בקי בכל דברי חז"ל מבין מעצמו, שחשבון הנפש הוא יסוד שכל אדם אחראי מוכרח לאחוז בו. כל אדם מבין שבמרוץ החיים הוא חייב לעשות פסק זמן ולבחון את מעשיו, אם הוא במרוץ הנכון…

אדם שחי בלי התכלית ואין לו שום כוונה לתקן את עצמו כגון: את מידותיו, לשפר את חייו, לבדוק את מעשיו ואם עשה ח"ו עוולה למישהו – בודאי שאין מקום לחשבון נפש בחייו. אולם אדם שמאמין שיש תכלית לחיים האלה, אז הוא בודק את עצמו ועובד על מידותיו, הוא רוצה "לעשות חשבון" לעולם בו הוא חי, לסובבים אותו ולעצמו וכל שכן לבורא – לאדם כזה בהכרח שיהיה חשבון נפש.

אבל דא עקא, גם אנשים שיודעים זאת מזניחים את עבודת חשבון הנפש, בגלל מרוץ החיים וטרדותיו הרבות. במקרה הטוב הם עושים חשבון נפש בזמנים מיוחדים בלבד, כגון חתן בערב החתונה, או בעת צרה לא עלינו. ומכיוון שכך, תיקנו רבים מגדולי ישראל תקנה האומרת, שכל אדם יפרוש בזמנים קבועים וילך למקום מיוחד ויתבודד בינו לבין קונו, ויעשה חשבון נפש כדי לעורר את עצמו לתשובה ולתיקון.

אולם, לצערנו הרב, המציאות היא שגם תקנה זו, על פי רוב, נדחית הצידה בגלל מרוץ החיים וטרדות הקיום. רוב בני האדם, אפילו השלמים והטובים ביותר, אינם עוסקים בעבדות חשבון הנפש כמעט, וזהו אחד הדברים שמעכבים יותר מכל את הגאולה הכללית והפרטית.

יום ליום יביע אומר

כאשר אדם אינו עושה חשבון נפש באופן קבוע בכל יום, אלא לעיתים רחוקות בלבד, דבר זה בעצמו מהווה מניעה גדולה לתיקון העצמי שלו, מכיוון שאז אדם מגלה בעצמו, אחרי פרק זמן ארוך שלא עשה התבודדות, חסרונות ופגמים רבים, לכן הוא נשבר ומתייאש מלתקנם. אך אם היה עושה בכל יום התבודדות, הוא לא היה מתייאש לעולם. הוא היה מודע היטב לכל חסרונותיו ומטפל בהם לאט לאט, כל יום בזמן של חשבון הנפש.

מובן, אם כן, שרק על ידי התבודדות יומיומית קבועה אדם יכול לתקן את עצמו. זאת, משום שהוא מודע לחסרונותיו, לכן גם מטפל בהם. על מעלת ההתבודדות שמעתי מרבי ומורי הרב לוי יצחק בנדר זי"ע, עד כמה מועילה לאדם: האדם אמנם מגלה את חסרונותיו, אך מאידך מקבל את הביטחון שהוא יכול לתקן אותם! הוא מגלה את הדברים מהם סובלת נפשו, אך גם מקבל את התרופות להן זקוקה נפשו. אבל כל זה רק בתנאי אחד – שאדם מקיים שעת התבודדות בכל יום. ברגע שההתבודדות נעשית אחת לזמן מסוים לא יהא זה פלא אם הוא ייפול לייאוש…

במעשה מבן מלך ושפחה שהתחלפו כותב רבי נחמן, כי ברגע שבן המלך ובן השפחה הניחו עצמם לשכב והיה להם רגע של ישוב הדעת, מיד עלו על ליבם העוולות שעשו ומיד התחרטו עליהם. אבל שניהם גם התייאשו תיכף ומיד מכיוון שלא ידעו כיצד אפשר לתקן קלקולים גדולים כאלה. בן המלך האמיתי חזר אל השתייה והשכרות, ואילו בן השפחה חזר להתעסק בענייני המלכות. דבר זה ממחיש את דברינו לעיל, מכיוון שהיה להם חשבון נפש חד-פעמי הם נבהלו מגודל הפגמים שגילו בעצמם, לכן לא ידעו איזו עצה לתת לנפשם וכיצד לתקנם. אך אם היו מתבודדים כל יום, בודאי היו מוצאים את תעצומות הנפש להתמודד עם הכל, עד שהיו זוכים לתקן הכל. לכן, לא יעשה אדם תשובה בפרקי זמן רחוקים אלא בכל יום בחייו, ונמצא שכל ימיו בתשובה.

בנקודה זו, אפשר להסביר את טעותם של אותם אנשים שניסו להתבודד ומיד נפלו ממנה. מדוע? כי טענתם הייתה שההתבודדות גורמת להם מרה שחורה ועצבות. זה קרה להם מכיוון שהם לא עשו את ההתבודדות באמונה פשוטה – לקיים את ציווי השם בתמימות ובפשיטות בכל יום, חוק ולא יעבור! הם רצו תחילה "לבדוק את העניין", לכן התבודדו בפרקי זמן ארוכים, מהתבודדות אחת לשנייה, דבר שגרם להם להיבהל מאוד כתוצאה מהחשיפה לפגמיהם הרבים, מכיוון שלא היו להם הכלים לתקן את מה שראו. כי בעזרת התפילה והשיחה הפשוטה, שאדם מקיים בכל יום עם השם, הוא מקבל כלים וזוכה לתקן הכל! קבלת הכלים ובנייתם נעשית רק בזמן שאדם עושה חשבון נפש. אך אם היו מצייתים לדברי הצדיקים ומתבודדים בכל יום, לא היו נופלים לחלישות דעת זו אלא ההיפך, היו רק מתחזקים.

כוח ההתמדה

ניתן להסביר את חשיבות ההתבודדות שתהיה דווקא בכל יום בעוד דרכים, למשל, כל אדם צריך זמן כדי להודות להשם על כל החסדים והטובות שעושה עימו. וגם כאן, לא רק בפרקי זמן ארוכים, כי ההודאה היא עבודה יומיומית. לזה יש שתי סיבות עיקריות:

א. בלא הודאה יומיומית הגשמיות משתלטת על האדם ועיניו מחשיכות, דבר שמפריע לו לראות את טובות הבורא. אך אם מודה בכל יום אז הוא ממש חי ונושם את טובו וחסדיו של הבורא.

ב. כשאדם מודה אחת לכמה זמן אז הוא מחמיץ את כל הטובות היומיומית. כי איך אפשר להודות לבורא על כל טובותיו לעיתים רחוקות? אולם, בהתבודדות היומיומית אדם יכול בקלות להודות על כל הטובות שהבורא עשה עימו ביום האחרון. וזה דבר דבר שקל יותר לעשות מדי יום ביומו.

כמובן שצריך להתוודות בשעה זו על כל החטאים. וגם עבודה זו צריכה להיות יומיומית, משום שגם פה הגשמיות עלולה להשתלט ולהתגבר על האדם, בפרט כשעול החטאים אוטם את ליבו. וכמובן מהסיבה שקל יותר להתוודות כל יום, כי אז אדם מתוודה על יום אחד ולא על תקופה ארוכה שהחובות כבר הצטברו, ומי יודע אם בכלל יזכור אותם…

תנאי הכרחי

לכן רבי נחמן מברסלב זי"ע ציווה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים ואמר, שיש לעשות את ההתבודדות בכל יום חוק ולא יעבור, וכל השומע לו יודע היטב כמה ההתבודדות בשבילו היא כאוויר לנשימה ממש.

מדברי רבינו משתמע באופן ברור מאוד, שההתבודדות היא התנאי הראשון לחיים של יהדות. כי כך קבע נחרצות, שאי אפשר בשום פנים ואופן להיות יהודי כשר בלי שעת התבודדות בכל יום, ובלשון הזהב שלו (תורה ק): "מקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות"!

החיוב הוא לפחות על שעה אחת, כמובא בכמה ספרים של גדולי ישראל וכן במספר מקומות בשיחותיו של רבינו הקדוש, וכפי שכתב בספרו "ליקוטי מוהר"ן (תורה כה): "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות, בדברי חן וריצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת, ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו" (השפה בה מדבר האדם).

רבינו הקדוש עשה עימנו טובה גדולה כשציווה עלינו הנהגה זו. כי במרוץ החיים, אם אדם לא יעשה פסק זמן וייקח לו "אוויר לנשימה", חוק ולא יעבור, ויפרוש מכל טרדות היום לשעה אחת, לפחות, ויחשב את מעשיו, הרי שיוכל לעבור את כל ימיו מבלי לחשוב על תכליתו, אפילו פעם אחת, כמובן שלא יוכל לתקן את חטאיו וחטאי העבר, ואם יוסיף ח"ו לעשות עוולות גדולות, לא יהיה לו לעולם פנאי לישב את דעתו ולהתבונן על מעשיו ולתקנם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)