רובוטים או ילדים?

כהורים, אנו מחנכים ילדים, לא
רובוטים! החינוך צריך להיות מושתת
על ערכים, על מודעות רוחנית ואהבה
לבורא ולזולת. מספיק שפיוז אחד
יישרף והרובוט מושבת.

לרב ברוידא שלום רב,

הרבה פעמים חשבתי על הצדדים השונים שיש בחינוך הילדים על פי היהדות, ולא תמיד ידעתי את מי לשאול. באתרכם, ברסלב ישראל, מצאתי אמת בכמות ובזמן שלא ראיתי בשום מקום אחר. שמתי לב לכך שהרב שלום ארוש ואתה יורדים ממש לשורש העניין בכל נושא שאתם מטפלים בו. דבר זה כמובן מסייע לראות את הדברים בצורה ברורה ומסודרת מאוד. אני מקווה שתוכל לעזור לי לארגן במחשבתי מספר דברים, ואני בטוחה שהם מציקים לעוד הרבה אנשים, לכן אולי כדאי לפרסם את מכתבי ותגובתך באתרכם, כי זה בהחלט יכול לעזור לכל המהססים בנושא זה.

בנוסף, אני מעוניינת לדעת קצת יותר על מדיניות התלבושת האחידה המונהגת בבתי הספר. למשל, כשבנים מגיעים לגיל בר-מצווה הם לובשים תמיד חולצות לבנות ומכנסיים שחורות, כיפות מסוגים וגדלים שונים וכדומה. הבנות לובשות חצאית באורך מסוים, לא מחליקות על רולר-בליידס וכו’. עד כמה שידוע לי מדיניות זו אינה מוגדרת כחוקים מטעם הדת, אולם היא קיימת כדי להבדיל אותנו משאר האומות, מעין תרגול לעתיד כשהילדים יתבגרו. אנשים אומרים שזה פחות מבלבל את הילדים אם כולם נראים אותו דבר. אך האם זוהי מטרת חינוך ילדינו?

נושא נוסף שמתסכל אותי הוא עניין המבחנים ושיעורי הבית הניתנים לילדים. האם זו הדרך הנכונה בחינוך? האם ישנה דרך נוספת בעזרתה ניתן להשיג את אותם הישגים בלי כל הלחץ של המבחנים והשיעורים? כאשר הבנים מתבגרים הם לומדים במסגרת לימודים ארוכה יותר. האם יהיה זה הוגן לצפות מהילד שילמד למבחן ויכין את שיעורי הבית כשהוא חוזר הביתה מאוחר?

מצפה לתשובתך. בהערכה רבה, פ. זינגר.

פ. זינגר שלום רב,

ראשית, תודה רבה על מכתבך הנפלא. חינוך ילדים הוא הנושא החשוב ביותר בסדר יומנו, והמהווה את עמוד התווך של עתיד היהדות. בעזרת השם, להלן התשובות שלי לשאלותייך:

תלבושת אחידה: לכל בית ספר או ישיבה השייכים למגזר כלשהו (חסידות, ספרדים, ליטאים וכו’) יש את הזכות לקבוע תלבושת אחידה המתאימה למקום הלימודים. מצד שני, להורה יש את הזכות לשלוח את ילדיו לבית הספר המתאים לאורחות חייו. לכן, אינני יכול לבקר שום החלטה מסוג זה. אם אינך מרוצה מהדרישות של בית ספר א’, תוכלי תמיד להעביר את ילדייך לבית ספר ב’, כך בפשטות. אך מה קורה אם רמת הלימודים בבית הספר ב’ נמוכה יותר? מה קורה אם אף אחד מבתי הספר לא עונה על דרישותייך? אז יש לך מספר אופציות:

1. פתחי בית ספר משלך;
2. שלחי את ילדייך ללמוד בעיר אחרת, או –
3. חנכי אותם בבית

חינוך הילדים בבית הוא דבר לא קל בכלל, אך כשההורים מסוגלים לעשות זאת (ויכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית להביא מורים הביתה), התוצאות מדהימות. ובנוסף, את היא זו שמחליטה אילו ערכים יקבלו ילדייך.

שאלת באופן מיוחד על עניין התלבושת האחידה. אני, באופן אישי, בעד תלבושת אחידה לבנות, מכיוון שזה חוסך המון עגמת נפש וכספים מיותרים על בגדים שהחברה מכתיבה. ישנן בנות שלובשות בגדים עם מותגים פחותים או ‘זולים’, ואילו בעלות היכולת הכספית מגיעות לבית הספר עם מותגים מוכרים ויקרים. תלבושת אחידה מונעת תחרות וקנאה, וזה לכשעצמו דבר מבורך. לגבי הבנים, זה לא כזה ‘ביג דיל’ לדרוש מהבנים ללבוש חולצה לבנה ומכנסיים שחורות. ילד שמגיע לבית הספר עם ג’ינס קרוע וחולצה עם הדפס צורם לעין כשלרגליו זוג סנדלים המיועדים לחוף הים – מוכן ומזומן לנפנף על המנגל, ולא ללמוד תורה או גמרא.

דרישות רבות מחוץ לתוכנית הלימודים הופכות לבדיחה ממש. הדרישות – אם נעשות – צריכות להיות בנושא התלבושת האחידה והן גם צריכות להיות הגיוניות ומעשיות, אחרת הילדים לומדים שהיהדות היא משחק של ‘חתול ועכבר’, ה’ ישמור. אם בנות לא יכולות לרכב על אופניים (מטעמי צניעות כמובן), אז חייבת להיות אפשרות אחרת עבורן, כגון קורקינט וכו’. לגבי הבנים, אני באופן אישי מעדיף לעודד ולתגבר פעילויות המתאימות להם, במקום כל מיני פעילויות מסוכנות ולא מודרכות. העיקרון הוא תמיד לדעת לכוון לצד החיובי ולא לצד השלילי. כשילדים שומעים כל הזמן ש’אסור ואסור’, הדרך למרד קצרה מאוד. כאשר את מעודדת אותם בכיוונים חיוביים, הם לומדים לאהוב את התורה ואת השם, ולא הופכים לרובוטים דתיים.

מטרות החינוך: הרבה אנשים כיום מודאגים מאוד מהחומר הנלמד, התלבושת והשגרה, ואינם נותנים דעתם (ולא פעם גם שוכחים) מהנשמה שבחינוך היהודי, שהיא אמונה, תפילה ודוגמא אישית. לכן, אין זה משנה כמה והיכן את מחנכת את ילדייך, האמונה צריכה להיות המטרה העיקרית. לרובוטים אין אמונה.

שיעורי בית: כדי לקבל שמן זית, צריך להפעיל לחץ על הזיתים. חינוך הילדים להתמודד עם רמה מסוימת של לחץ (דבר שיכול להיעשות אך ורק על ידי מחנך מקצועי), כגון הגשת פרויקטים עד לתאריך מסוים, מבחנים ושיעורי בית – כל אלה מכינים אותם למצבים בעתיד שלא פעם טעונים בלחץ ודרישות. ילדים שאינם מתמודדים נעשים מפונקים, וההשלכה העתידית הקשה ביותר היא שהם נעשים נכים מבחינה רגשית בבגרותם, דבר שמקשה עליהם לא רק בשנות הלימוד אלא אף עם התמודדויות שונות בחיים. לגבי הבנות, השיעורים חשובים מאוד מכיוון שהם מעסיקים אותן והן לא מוצאות עצמן מסתובבות ברחוב. לגבי הבנים, שיעורי הבית מרחיקים אותם מכל מיני עיסוקים פסיביים המנוונים את מוחם וגופם.

פעילות מחוץ לתוכנית הלימודים: לעניות דעתי, הבית היהודי צריך להיות נקי מכל סוגי הפעילויות הפסיביות המנוונות את ההורים והילדים כאחד. הבית צריך לעודד פיתוח תחביבים שהילדים אוהבים לעסוק בהם. חוגים שונים לבנות, כגון: לימוד עם תרגול, שחייה, אמנות, מוסיקה, בישול, או כל פעילות העשרה חיובית ומועילה. בנים, לעומתם, מלאים באנרגיות ובעוצמה, לכן תחביבים המשלבים פעילות פיזית יכולים להיות טובים ומועילים. למשל, אפשר לארגן פעילות בשטח – ריצה, הליכה, ניווט בשטח, לימוד וזיהוי סוגי ציפורים ועצים וכדומה. פעילויות כאלה מחזקות ומגבירות את הרצון ללימוד התורה ומכוונות את האנרגיות שלהם לשבילים חיוביים, ומחזקות את הביטחון העצמי של הילד. הרבה אנשים שואלים אותי על אומנויות לחימה כסוג של פעילות לבנים דתיים. תשובתי היא: שכל זמן שהמדריך אינו אדם ירא שמים, פעילות מסוג זה אינה תורמת למידותיו של הילד כבן תורה.

מטרת החינוך על פי התורה היא ליצור מוטיבציה בילד, שיהיה מחונך, ושתהיה לו מודעות רוחנית ואהבה לבורא ולזולתו, אך בטח לא ליצור רובוטים, כי מספיק שפיוז אחד יישרף והרובוט מושבת. מצד שני, אש ושיטפון אינם גורמים לרפיון ידיו של חייל אמיץ לב בשירות הבורא, שממשיך להילחם למרות הפציעות והפגיעות עד שהוא מנצח במלחמה נגד הבורות.

מטרתנו בחינוך הילדים היא לצייד אותם בכוח רוחני ולחזק את הכלים עימם יצטרכו לבחור בין הטוב לרע, לקראת יעדים חשובים בחייהם כאשר יתבגרו.

שפע ברכות והצלחה, הרב אליעזר רפאל ברוידא.