עולם של רמזים

כל מחשבה דיבור ומעשה שיש
לאדם בכל יום, הינם בהשגחה פרטית
מדויקת. אך על האדם להתבונן בהם
היטב ולראות איזה מסר טמון בהם,
מה רומז לו בורא העולם בכל יום.

בגן החכמה – פרק 25

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

כידוע, כל מה שהיה הווה ויהיה – הוא רק טוב! כי אין שום רע בעולם! נעל משולשת זה הדבר הכי טוב! אני שמח שהקב"ה נתן לי לעשות נעל משולשת. מדוע? כי הבחירה הנכונה היא רק לשמוח.

אז שים לב: הבחירה אינה האם עשיתי נעל יותר טובה או פחות טובה. אלא, הבחירה היא אם לשמוח או לא לשמוח!

לעבר בודאי אין שום שייכות לעולם הבחירה, שהרי אין האדם יכול לשנות את העבר. לכן הבחירה היחידה ששייכת למה שכבר עבר היא הידיעה – לדעת שזהו רצון השם. כאשר האדם בוחר נכון ומאמין שכך השם רצה וזה הדבר היחיד שהשם רוצה ממנו עכשיו – שישמח, ובנוסף, יש כאן מסר ברור מהשם יתברך בכל מה שקרה, או אז האדם מתעורר ומתחזק וזוכה להתקרב להשם. ואם טועה הוא בבחירה ומאשים את עצמו ורודף אחר עצמו, וכתוצאה מכך נופל לעצבות ושות’ – הוא נופל לשינה וחולשה וכמובן שמתרחק מהשם.

לכן, על העבר מסתכלים רק בעיניי האמונה – רק בידיעה שזהו רצון השם ושמחים שמחה גדולה. כי הבחירה היא רק לעתיד – כאשר אדם מבין מהעבר שלא פעל על פי ציווי התורה, ועכשיו הוא לומד ומבקש מהשם לעשות יותר טוב להבא, ועושה תשובה.

נקודת התמימות העיקרית היא להאמין שיש רק השם בעולם – אין בני אדם ואין אני, יש רק השם! הכל טוב ואין שום רע בעולם. לכן, כל עצבות שיש לאדם בליבו הינה כפירה, מכיוון שהאדם תולה את מעשיו ותוצאותיו ב"אני" ולא מאמין שהכל לטובה.

הדרך כמובן ברורה – תנהג על פי התורה המצווה עליך להיות בשמחה תמיד, ובאותה נשימה היא מצווה עליך לעשות תשובה ולהתוודות ולבקש סליחה, להתחרט ולבקש מהבורא שיעזור לך להבא לשפר את מעשיך, ולא להתעצל או להתבלבל. ובאותה הנשימה היא מצווה עליך להמשיך לעשות כמיטב יכולתך וכאשר שוב תהיה לך תוצאה דומה, בלי שום שיפור, שוב – תשמח ותאמין שזו התוצאה הטובה ביותר עבורך, ושוב תעשה תשובה ותשדל וכו’, עד שבריבוי היגיעות, הרצונות, התפילות והתשובות שתעשה לאורך כל הדרך, ייבנה לך כלי והשם ייתן לך את הדרגה החדשה אליה אתה נכסף, מכיוון שעכשיו לא ייגרם לך שום נזק מהצלחה זו, אלא אדרבה, עבוד את השם באותה השמחה והתמימות כמקודם.

אם כן, ההנאה והתענוג ושמחתו של התם במעשי ידיו – הם התעודה לאמונתו השלמה, הם מראים שלא הייתה לו שום רדיפה או האשמה עצמית. מבחינתו, הוא שאף לעשות את הטוב ביותר להשם והאמין שכל מה שעולה בידו להצליח בו – זהו רצון השם. הוא לא חשב שהוא יצליח לעשות אחרת או טוב יותר, או שהיה באפשרותו לעשות משהו יותר טוב, או שלא השתדל מספיק – הוא האמין באמונה שלמה בעצמו, לכן ראה רק דבר אחד: את האמונה החזקה בכל מה שקורה איתו, וכל תוצאה שהגיע אליה הייתה מבחינתו רצון השם, השלמות שלו.

כל העולם כולו – רמזים

כדי להבין זאת לעומק, עלינו לדעת שכל מחשבה דיבור ומעשה של האדם הם כולם בהשגחה פרטית בפרטי פרטים מלמעלה, לכן אין שום "אני". כי עיקר הבחירה הוא דבר נעלם ואי אפשר להגדירו בשכל אנושי. אנו רק מאמינים שיש בחירה כפשוטו, ועיקרה הוא האמון והרצון שלנו.

על זה כותב רבי נחמן מברסלב (ליקו"מ נד): "כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה, והקב"ה מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לאדם מחשבה דיבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלובש בזאת המחשבה דיבור ומעשה של זה היום שהזמין לו השם יתברך, הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך".

מדברים אלה מובן – מכיוון שכל מחשבה דיבור ומעשה של האדם הם בהשגחה פרטית ואין שום "אני" – שהבחירה של האדם היא רק "הידיעה". נמצא, שהבחירה הטובה היא להאמין שכל מחשבה דיבור ומעשה שהיו לו באותו היום מלאים ברמזים, שהשם רומז לאדם, ומתוך ידיעה זו יעמיק מחשבתו כדי להבין רמזים אלה ויעשה מעשיו הלאה, לפי מה שהבין שהשם רוצה ממנו, והבחירה הלא טובה היא ח"ו לכפור ולחשוב שהכל זה "אני".

בחירתו של האדם, אם כן, מתחילה בידיעה שאין עוד מלבדו, שהרי אפילו המחשבות שחושב הם מאת השם, ואם כך מדוע חושב האדם שזה "אני"?! ועל ידי ידיעה זו מתעורר אצל האדם רצון, כי כל דבר שהאדם מבין שהוא רצונו של השם הרי שזה טוב בשבילו, והוא רוצה ומשתוקק לחיות על פי דעת זו. אז הוא צריך להשתמש בכלים שיש ברשותו כדי להוציא את רצונו מהכוח אל הפועל, וזאת יעשה בעיקר על ידי התפילה.

כאן נבין, למעשה, את מה שנראה כסתירה בתורה הנ"ל. מובן שהבחירה היא "הידיעה", כלומר לדעת שכל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו, וכל שכן של אחרים, הם מאת השם והם בהשגחתו בלבד. ובתורה אחרת (ק"י) כותב רבינו שהבחירה היא רצון, כמובא שם: "הבחירה היא כפשוטו: רוצה עושה, לא רוצה לא עושה". אך על פי דברינו הנ"ל מובן מאוד, שברגע שאדם "יודע" שבכל דבר יש את רצון השם לכן מיד מתעורר אצלו "הרצון" לדעת מה השם רומז לו, והרצון לחיות על פי רמזים אלו, וממילא מתקיים בו ה"רוצה עושה" שאמר רבינו בתורה הנ"ל.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)