מסכת קינים פרק ג משנה ד-ה

ג,ד  [ה] חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה.  חובה שניים בחטאת–מחצה כשר, ומחצה פסול.  חטאת שניים בחובה, המניין שבחובה כשר.  וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין עולות שבחובה.  חובה שניים בעולה–מחצה כשר, ומחצה פסול.  עולה שניים בחובה, המניין שבחובה כשר.

 

ג,ה  [ו] האישה שאמרה, הרי עליי קן כשאלד זכר–ילדה זכר–מביאה שתי קינים, אחד לנדרה ואחד לחובתה.  נתנתם לכוהן–הכוהן צריך לעשות שלוש פרידין למעלן, ואחת למטן.  לא עשה כן, אלא עשה שתיים מלמעלן ושתיים מלמטן, ולא נמלך–צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן, ממין אחד; משני מינין, תביא שתיים.  פירשה נדרה–צריכה להביא עוד שלוש פרידין, ממין אחד; ומשני מינין, תביא ארבע.  קבעה נדרה–צריכה להביא עוד חמש פרידין, ממין אחד; ומשני מינין, תביא שש.  נתנתם לכוהן, ואין ידוע מה נתנה, והלך הכוהן ועשה, ואין ידוע מה עשה–צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתיים לחובתה, וחטאת אחת; בן עזאי אומר, שתי חטאות.  אמר רבי יהושוע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי, קולו אחד; וכשהוא מת, קולו שבעה.  כיצד קולו שבעה:  שתי קרניו, שתי חצוצרות; שני שוקיו, שני חלילין; עורו לתוף, ומעיו לנבלים, ובני מעיו לכינורות.  ויש אומרין, אף צמרו לתכלת.  רבי שמעון בן עקשיה אומר, זקני עם הארץ–כל זמן שהן מזקינין–דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר "מסיר שפה, לנאמנים; וטעם זקנים, ייקח" (איוב יב,כ); אבל זקני תורה אינן כן–אלא כל זמן שהן מזקינין–דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר "בישישים חכמה; ואורך ימים, תבונה" (איוב יב,יב).