יש סיבה ויש מסובב

אין שום קשר בין מה שאתה עושה
לבין התוצאה שקיבלת. מדוע? מכיוון
שיש סיבה ומסובב, יש סיבה ותוצאה
שלא מצייתים להיגיון הפשוט והרגיל.

בגן החכמה – פרק 28

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

למדנו, שאדם צריך להתוודות על חטאיו רק לאחר שהגיע לאמונה שלמה – שאין עוד מלבדו, והוא שמח בשלמות עם כל מה שעבר עליו. מדוע? משום שהכל הוא רצון השם. רק לאחר שהוא מגיע להבנה זו הוא מתחיל את חשבון הנפש שלו בלי שום רדיפה עצמית, מכיוון שעם הבנה זו כבר אין לו שאלות על עצמו, והוא גם יודע שהוא בכלל לא מציאות, אלא שואל: מדוע השם לא עזר לי בדבר הזה? איזה מסר יש כאן? מה היה חסר לי שבגללו השם לא עזר לי? יכול להיות שלא למדתי מספיק על הנושא ולכן נכשלתי בו? אולי חסרות לי תפילות? אולי קבלה מסוימת תעזור לי להשיג את מה שאני מבקש? וכן הלאה.

אבל הכלל החשוב מכל הוא – לא לרדוף את עצמנו על כך שנכשלנו, אלא לבדוק! בלי שום חלישות הדעת ובלי בכיות או חוסר שמחה – מה השם רוצה ללמד אותי? באיזה אופן השם רוצה לקרב אותי על ידי העבירה בה נכשלתי, ומדוע השם לא עזר לי? בודאי שישנו מסר חשוב בכל נפילה – אם כן, מהו?

כי מה שעבר – זהו רצון השם. השאלה היא – איך לומדים מזה להבא? שהרי, גם הדרך והסיבה שהתגלגל על ידי הכישלון הזה יש בה מסר – למה דווקא כך הגעתי לזה?

למשל, אדם מסית את חברו לחטוא. כאן על האדם לשאול את עצמו – למה דווקא על ידי אותו אדם? מה המסר הטמון כאן? האם עלי להתחזק ולא להיגרר אחר דעות של אחרים? או שמא עלי להימנע ממגע אם אנשים מסוימים, כמו אותו אדם? כך הוא הדבר לגבי נפילה כתוצאה מתאווה מסוימת – האם לא היה לי מספיק חשק ורצון להתגבר עליה? אולי אינני מודע לחומרת העוון והשלכותיו לכן אני צריך לקבל על עצמי ללמוד על הנושא יותר לעומק? וכן הלאה.

העיקרון הוא – שהשאלות הללו מובילות את האדם לבקש לדעת, להעמיק ולהשכיל מכל מה שעובר עליו, מבלי לרדוף את עצמו. רק לעשות חשבון נפש בישוב הדעת על כל הדרך שעבר עד שנכשל וללמוד מהו המסר של השם אליו וכיצד ינהג להבא. בדרך זו אדם זוכה להתקרב אל השם יתברך ובנוסף, כל מה שעובר עליו נכלל ב"חשבון האמונה" – אם הוא, כמובן, פועל לפי ההסבר הנ"ל, הרי שהוא ממש כולו אמונה.

אין בדברים אלה, שהם עמוקים מאוד מאוד, שום כוונה להפחית חלילה מיראת השמים של האדם ולומר לו שאין זה נורא לחטוא, ח"ו. ולמרות שהבלבול האמיתי והמצוי הוא אצל מי שחי בכפירה של ההאשמה והרדיפה העצמית – אף על פי כן גם את הנקודה של האמונה, שכל מה שקורה הכל הוא רצון השם, צריך לבאר היטב כדי שלא ייחלש אף אדם מלעשות כל שביכולתו וכוחו כרצון השם. וכן צריך לירא מאוד מלעבור חלילה על רצונו בכהוא זה, יותר מהפחד של האש השורפת, כי אין כוונת הדברים להחליש אדם ולהפחית מיראת השמים שלו, השם ישמור, אלא רק לחזק את נקודת האמונה האומרת שאין עוד מלבדו. וברגע שעובר על אדם מקרה מסוים, עליו להחליש מיד כל מחשבה על הבחירה ולאחוז אך ורק באמונה – שזהו רצון השם – ולא ליפול לשום חלישות הדעת, ולהישאר שמח וחזק וללמוד מכישלונות העבר איך להתקרב אל השם יתברך מעכשיו – מהנקודה הזאת ממש.

אין שום ייאוש בעולם כלל

גם אם אדם עבר על כל התורה כולה אלפים ורבבות של פעמים, למרות שבאמת זה דבר איום ונורא ה’ ירחם, אבל חייב וכמובן שיכול הוא להתחיל מחדש להתקרב אל השם, כי אין שום ייאוש בעולם כלל! וכלשון רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות בשר וחלב, הלכה ד):

"ואין שום עצה להינצל מכל זה, כי אם על ידי אמונה שלמה בהשם יתברך, שהיא בחינת התחדשות, בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך". היינו, שידע האדם האמת לאמתו שאינו יודע כלל, כלל כלל לא! רק יתחזק עצמו באמונה הקדושה שקיבלנו מאבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שום דבר שבעולם, כי אין אנו יודעים כלל, רק כפי שהורו אותנו רבותינו ז"ל, הם אמרו והם אמרו:

הם אמרו – שצריכים לשבר את כל התאוות שבעולם, לא מבעיא עבירה כל שהוא, בודאי צריכים לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפילו תאווה בעלמא ושום תנועה שאינה ברצון הבורא יתברך צריכין לברוח ולהתרחק ממנה בתכלית הריחוק, כי הוא פוגם מאוד בנפש הישראלי ובכל העולמות אלפי אלפים ורבי רבבות, התלויים בו.

והם אמרו – שאפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים, רחמנא לצלן, אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל וצריך להתחיל בכל פעם מחדש! כי השם יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים. אדרבה, זהו עיקר גדולתו יתברך כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו, מודים בו יתברך ומתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו’".

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)