אמת מבעד להזיה

הוא הגיע להכרה שבתוך ה’טריפ’ של
כולם, הוא נמצא ב’טריפ’ הפרטי שלו
שאומר: עכשיו אתה בחושך ולעולם תישאר
בתוכו! מחר כולם יקומו אל הדמיון של
השמש הזורחת, אבל אתה תישאר בדמיון
של החושך הנצחי…

ביום חורפי, יצא בועז בן ה-30 לחצר ביתו בקרית-שמונה והבחין בשני עצמים שחורים בלתי מזוהים. הוא התקרב אליהם וראה שמדובר בזוג תפילין המונחות ללא קופסאותיהן על הדשא. הוא תמה על כך והתפלא עוד יותר, שכלב הגולדן שלו, שאהב לשאת אליו בפיו כל חפץ, לא נגע בהן משום מה. בועז לקח את התפילין לאביו, שהיה אדם מסורתי, ואמר לו: "מצאתי את זה אצלי בחצר. תעשה עם זה מה שאתה מבין". האב לקח את התפילין למומחה ואמר לבנו שהן כשרות וכי ניתן להשתמש בהן "קח אותן לנסיעה שלך למזרח-הרחוק!" הוא הציע לבועז, אך בועז גיחך בליבו "מה לי ולזה?", אבל כיבד את בקשת אביו.

בועז החל את מסעו בהודו והמשיך לניו-זילנד. לילה אחד, כשבילה באחד המועדונים, הפאוץ’ שלו נגנב. כאשר היה כלאחר ייאוש, נשא עיניו לשמים ואמר: "אני מבטיח לך שאם אמצא את הפאוץ’, אניח תפילין כל יום!". ברגע שהבטיח ידע בוודאות שימצא את הפאוץ’, ואכן הוא מצא אותו בפח אשפה סמוך למקום הבילוי. והוא קיים את הבטחתו.

שלושה חודשים לאחר מכן, הגיע לתאילנד, לאי קופנגהן – אי עצי הקוקוס. בועז היה הישראלי היחיד בחוף הנידח שבו בחר. שם, הרבה לקרוא ספרים רבים בנושאי פסיכולוגיה, מיסטיקה, מסעות ועוד. אחת לשבוע יצא לחוף מאוכלס יותר, שם פגש בישראלים, החליף עמם כמה ספרים וחזר לקוראם בחוף המבודד. לאחר כמה שבועות הגיע לשם זוג יפנים, האיש – קאזו והאישה – מאדוקה. החוף הנידח מצא חן בעיניהם והם התיידדו עם בועז ושכנו בבונגלו סמוך. בסך הכל היו בחוף כ-15 בונגלוסים שהוקמו בין עצי קוקוס ענקיים.

ערב אחד צצה זקנה תאילנדית, שלא ידעה שום מילה באנגלית כשבידה עיתון מגולגל, וקראה לבועז במסתוריות. היא פתחה את העיתון והראתה לו כמות גדולה של פטריות הזיה. בועז כבר התנסה בהן. מנת פטריות רגילה שנוהגים לאכול בתוך חביתה עולה שניים-עשר דולר. הייתה שם כמות גדולה פי שישה והיא הציעה לו הכל במחיר שניים-עשר דולר, עסקה משתלמת לאיש הזיות מצוי. לפני ששילם התייעץ עם קאזו בקשר לטיב הפטריות. קאזו המליץ והם סיכמו לקנותן במשותף. בועז וקאזו ביקשו מהתאילנדי שיכין להם מהפטריות שבידם חביתות, אחת לבועז ואחת לבני הזוג. הוא הגיש להם שלוש חביתות והם חילקו את השלוש לשתיים שהיו גדולות במיוחד, וכך בועז אכל כמות כפולה ממה שהיה רגיל עד כה.

השעה הייתה תשע בערב. בתחילה תגובתו לסם הייתה רגילה. לאחר חצי שעה החל לחוש את השפעתו. בעל המסעדה התאילנדי הפעיל מוזיקת רגאיי המתאימה לאווירת ההזיה. בועז בהה לעבר השמים השחורים וראה פסים צבעוניים זורחים באפילה. מישהו הזהיר אותו לפני כן שלא יעז לאוכל את הפטריות הללו בלילה, מפני שהוא עלול לעבור ‘סרט רע’. בועז הרגיש בינתיים נעימות וחיוך התפשט על שפתיו כשראה את החול מבעבע במין קסם שנלקח מסיפורי עליזה בארץ הפלאות. כדי להעשיר את חוויית הסם יצא להסתובב באזור. הוא התקרב לקבוצת בונגלוסים סמוכה ואז בא לעומתו כלב שנראה לו ענקי ונבח עליו בעוצמה. בועז ניסה לשמור על שיווי משקלו ונסוג לאחור. אז מצא פינת ישיבה עם כריות. הייתה שם מוזיקת רקע מתאימה. במקום היו בני-זוג, גואטמאלי בשם נתנאל ואמריקאית בשם דיאנה, שהגיעו באותו יום. שניהם קמו לשחק בכדור, ובועז ראה את דמויותיהם נתלשות כמו בסרט חתוך. הוא החל להתרגז מחוסר השליטה שלו בהזיה.

כאשר חזרו לשבת, בועז התכנס בעצמו ושאל אותם "מה השעה?", שאלה מוזרה למטייל במקומות נידחים במזרח-הרחוק, והם ענו שאינם יודעים. משום מה הלחיץ אותו לדעת מתי לקח את הפטריות. איבוד תחושת הזמן גרם לו לחרדה והוא שאל שוב ושוב "מה השעה?" הם ביררו אצל התאילנדי וענו לבועז שהשעה 23:30. בועז עדיין לא זכר מתי אכל את הפטריות. הייתה לו מצלמה אותה רצה להניח בנרתיק המיועד לה וראה שהיא גדולה מנרתיקה. הוא ניסה שוב ושוב, אך לשווא. ואז הגיע נתנאל, חייך והכניסה למקומה. אחר כך ניסה בועז להלביש על עצמו את הפאוץ’ שהיה מונח ממילא על גופו… הסם גרם לו לחוש צמא עצום. הוא ביקש בהיסטריה לשתות וסיים ללגום בקבוק ליטר מים בפעם אחת. השיגו לו בקבוק נוסף שגם אותו סיים מיד. לאחר מכן הקיא, כשנתנאל תומך בו ומרגיעו.

ההקאה, אי-ידיעת הזמן והתחושה הכללית השלילית גרמו לו לרצות לשנות מיקום ואווירה. הוא רצה להגיע לבונגלו שלו שהיה במרחק כמה עשרות מטרים. הוא לא ידע כיצד יעשה זאת. החוף השחור מנגד נראה לו לפתע מפחיד. הוא התחנן לנתנאל שיאחז בידו וייקח אותו לבונגלו. נתנאל ליווה אותו מעט ואז הצביע על הבונגלו של בועז וחזר לחברתו. בועז החל לצעוד מעולף ומצא את עצמו נשען על הבונגלו הראשון בשורה. הוא זכר שהבונגלו שלו הוא הרביעי בשורה ואילו החמישי, המואר, שייך ליפנים, והמרחק בין אחד לשני כחמישה מטרים. לא כל כך מסובך להגיע. אט-אט הגיע לבונגלו הרביעי ואז הביט לפניו ושוב ראה לתדהמתו שיש עוד שישה בונגלוסים כשהחמישי מואר… שוב החליט ללכת והגיע סוף סוף לבונגלו הרביעי, ואז הביט שוב, ושוב ראה שורה של ששה בונגלוסים כשהחמישי מואר… כך נשנה הדבר כמה פעמים. בסופו של דבר הגיע לבונגלו שלו. הוא עלה במדרגות אל חדר העץ המקורה בנצרים. הגיע למרפסת עם הערסל לפני הדלת. כאשר רצה להיכנס, משהו חסם בעדו. הוא קפץ למטה, שוב עלה ושוב נחסם ואז קפץ למטה, עד שמצא את עצמו שוכב על הערסל.

כל הזמן היה בועז חרד מאי-ידיעת הזמן ואז הגיע לפתע לאיזו הארה וודאית שאין בעצם זמן ומקום! כל זה הינו המצאה של בני-אדם. הוא החל לחוש שכל המציאות כולה, השמש הזורחת וכל מה שמתרחש מתחתיה, אינה אלא הזיה ענקית משותפת של כלל המין האנושי. הוא הגיע להכרה שבתוך ה’טריפ’ של כולם, הוא נמצא ב’טריפ’ הפרטי שלו שאומר: עכשיו אתה בחושך ולעולם תישאר בתוכו! מחר כולם יקומו אל הדמיון של השמש הזורחת, אבל אתה תישאר בדמיון של החושך הנצחי. אבל בועז העדיף להשתתף בהזיה הכללית מאשר לחוות הזיה נפרדת. הוא נלחץ מאוד. ברקע נשמע קול תיפוף קל. הוא החל לקרוא בהיסטריה ליפני שיבוא לעזרתו. קאזו הגיע עם מים והסביר לו שהם אכלו פיטריות חזקות במיוחד פרט לכך שהוא אכל כמות כפולה. לאחר שקאזו חזר לבונגלו שלו, נפל בועז ביתר שאת למחשבות של חושך ובדידות.

לפתע נזכר בועז שעליו לנסוע לעיירת החוף כדי להאריך את אשרת הדרכון הישראלי שלו בתאילנד, והחל לחשוב: רגע? מה זה בכלל ישראלי? מה זה גרמני? צרפתי? יש מיליארדי אנשים בעולם הזה. נדמה לכולם שאלה גרמנים, אלה צרפתים, נוצרים, ישראלים, יהודים… איזה פנאטים! כולם נלחמים נגד ארצות ונגד דתות, בעוד שכל זה לא קיים באמת… הוא המשיך לחשוב על פרטי ההזיה העולמית, איך שכולם הוזים את הקור בחורף ואת החום בקיץ, את האור ביום והחושך בלילה, וחזר להילחץ מכך שמחר כולם יתעוררו להזיה העולמית הרגילה והוא ייקבר בהזיה הפרטית שלו, בסרט הרע שלו. הוא חיפש מוצא למצוקתו, ירד מהבונגלו והסתובב בין עצי הקוקוס. מדי פעם דאה לידו עטלף מצייץ. הוא המשיך לחשוב: קרה לי הנורא מכל! לא אשתחרר לעולם מההזיה! לעולם אשאר תקוע בלילה השחור הזה בין עצי הקוקוס העקומים הללו! מה יהיה איתי?! הוא הבין שהוא תקוע ב’טריפ’ וככל הנראה איזה ישראלי יזהה את מצבו וישלח אותו במטוס לישראל להוסטל לנפגעי סמים. בועז חשש שהרב נחמיה מבית חב"ד בבנגקוק, שכבר שלח לארץ ישראלים ‘תקועים’ רבים, ישלח גם אותו. רק זה חסר לו… הרי הרב מכיר אותו כאדם רגיל ונחמד שקצת התעורר ליהדות וכעת יראהו כמסומם חסר תקנה…

בועז דמיין שהוא מגיע הרוס להוריו בקרית-שמונה. איך יקבל זאת אביו?! לאחר שיספר לאביו על ההזיה שחווה, יאמר לו האב: מה פירוש הזית?! כעת אתה הוזה! וחוץ מזה, אני בכלל לא אבא שלך, רק איש טוב שמשתף איתך פעולה כדי שלא תתמוטט לגמרי… הוא גם נזכר בזוג ידידים שהיו לו בארץ, פסיכולוג ועובדת סוציאלית, שהזהירו אותו כמה פעמים מפני מה שעלול לקרות למטיילים ישראלים במזרח-הרחוק הנוגעים בסמים. בדמיונו ראה איך שהוא משוחח עמם ומספר להם שלקח טריפים והם עונים במבטם: אנחנו בכלל לא מכירים אותך ורק משתפים איתך פעולה כדי שלא תתמוטט…

החושך בנפשו של בועז התעצם ועמו החרדה מכך שמחר לא תזרח עבורו השמש. שוב עלה לבונגלו והתנדנד בערסל. לאחר מכן הלך לשירותים, מרחק של דקה וחצי שנראה לו כמסע ארוך מעבר להרי החושך. כאשר הגיע, ראה את האור ונרגע מכך שהוא עדיין מסוגל לראות אור. לאחר שחזר לבונגלו, חשב על המחר הנורא, שאז כל העולם יהזה את הזריחה ואילו הוא יהזה את החושך. כעת חש ששתי ההזיות הינן שקר והרהר: ומהי האפשרות השלישית, הנכונה? בקושי הצליח לחזור לבונגלו. אור קטן דלק. הוא הביט על המדף וראה את התפילין שלו מונחות. מאוד הפריע לו שיש כאן תפילין. עד כה חש בבירור שכל העולם מבחוץ ומבפנים הינו שקר, ולפתע ראה את שני בתי התפילין וחש בבירור גמור שהם אמיתיים. התחושה הפריעה לכל שיווי המשקל של ההזיה. איך יכולה להיות מציאות אמיתית בתוך עולם השקר הזה?! הוא ניסה לסלק את שני העצמים הללו ממוחו בנענוע ראש, בעצימת עיניים, בתרגילי חשיבה, אך לשווא. לאחר מכן נשכב על המיטה. המחשבות הרעות הלכו ודעכו ובועז נרדם בעלות השחר.

למחרת התעורר בועז אחר הצהריים כשהוא מפוחד ומבוהל, והביט סביבו. האור חדר בקווים דקים לתוך הבונגלו. הוא מיהר לפתוח את דלת העץ כדי לראות אם יש אור בחוץ ושמח לראות את המרחבים שטופי השמש ממעל. עדיין לא היה משוכנע באמיתות המראות וניסה להבין האם הינם מציאות או דמיון.

לאחר שהאריך את דרכונו וחזר להשתלב בחיים, נזכר איך שכל המציאות אמש בליל ההזיות נחוותה כשקר אחד גדול ורק בתי התפילין היו אמיתיים! החוויה נחרטה בקרבו.

בראש-השנה נסע בועז מוייטנאם ללאוס ואחר כך הגיע לבנגקוק, כדי לעבור את יום כיפור יחד עם הרב נחמיה וחבר’ה רבים נוספים. משם המשיך לסרי-לנקה ולהודו כשהרהורי התשובה מתגברים אצלו ואף זכה לפתוח מסעדה בשרית כשרה למהדרין בבית חב"ד, בדראמסלה שבצפון הודו.

בתום שלוש שנות מסע, חזר בועז לישראל בהחלטה לבדוק את היהדות. הוא למד בישיבת חב"ד באילת. עדיין היה שרוי בהשפעה של הודו, בתחושת החופש הלא מוגבל. גבולות היהדות היו קשים עבורו. לאחר חצי שנה יצא משם בתחושה מרדנית ש"הדוסים עם המגבעת והזקן לא ילמדו אותי להיות יהודי מאמין!…" לאחר מכן התגורר במשך שנה בירושלים, מחוץ לכל מסגרת, והגיע בעקבות חבר שהכיר בהודו לישיבת "דעת" ברחובות, בה הוא נמצא למעלה משנה (עם מגבעת וזקן…) ואז סיפר את סיפורו.

בלימודי החסידות למד, שכל מה שיש בעולם הזה ונראה בעינינו כמציאות הוא בעצם "יש מדומה" ורק הקדוש-ברוך-הוא, שאין עוד מלבדו, הוא "היש האמיתי", כלומר המציאות היחידה בעולם הדמיון.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר "אור חוזר" 3 – ניתן לרכוש בחנות האתר את סדרת הספרים מאת המחבר)