חי על חשבונם של אחרים

לדבורה ממין זכר אין עוקץ. הוא לא
עושה שום דבר למען הכוורת ואינו
מייצר דבש. הוא הטפיל הקלאסי שלא
עושה כלום וחי רק על חשבונם של
אחרים. בתור בעל, הוא הגרוע…

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

כבוד הרב שלום ארוש היקר שלום רב,

בעלי ואני נולדנו בארץ ישראל ושנינו בעלי תשובה המגיעים מבתים רחוקים מתורה ומצוות. בעלי הצטרף לאחת הישיבות הטובות של ברסלב, דבר שעודד אותי להתחתן איתו. ואף אני, עם הזמן, התקרבתי לחסידות ברסלב.

כיום, יש לנו בעיות איומות בשלום-הבית שלנו. אנחנו נשואים למעלה מארבע שנים ויש לנו ברוך השם ארבעה ילדים מקסימים.

בעלי סובל מאוד ממצבים של ירידות-עליות. בתקופות שהוא ‘למעלה’ – הוא ממש מדהים, אבל בפעמים שהוא ‘למטה’, וזה קורה הרבה מאוד – אז הוא באמת למטה, הוא לא עושה כלום עם עצמו ולמען הבית. הקשר עם הילדים מלווה בצעקות, כל היום הוא יושב מול המחשב, עסוק במשחקי וידאו וצפייה בסרטים.

נכון, לא אני אומר לבעלי איך תהיה עבודת השם שלו ומה עליו לעשות בה, אבל הבעיה העיקרית היא שהוא לא מקבל על עצמו שום אחריות, כולל את אחריות פרנסת המשפחה. אין לו עבודה והוא גם לא עושה שום דבר כדי שתהיה לו אחת כזאת. ובפעמים שהוא כבר עבד, היה זה לתקופות קצרות או בעבודות מזדמנות.

במשך שנים שיחקתי את האישה הטובה מבלי לגלות שום תקיפות, וכל זה במטרה לתת לו את ההזדמנות לקבל על עצמו אחריות על המשפחה. הרבה אנשים אמרו לי שזאת הדרך ואם לא אנהג כך, אז הוא יהיה "מוכרח" לתפוס במושכות והוא יעשה זאת מתוך אילוץ… טוב, בכל מקרה לא יצא מזה שום דבר. פעמים רבות נשארנו בלי אוכל בבית! והיו פעמים בהן ניתקו לנו את החשמל, כי לא היה כסף. בעלי מגלה אדישות ונראה כאילו הוא תלוש ממש מהמציאות.

לפני כשנה, הגעתי למסקנה שאני כבר לא מסוגלת לסבול את זה יותר, אז יצאתי לעבוד. כיום אני עובדת במשרה מלאה. אך הבעיה היא שזה עדיין לא מספיק לכסות את ההוצאות המינימאליות והבסיסיות של הבית. עכשיו, המצב בבית הוא שאני זו שעובדת כל היום ואילו בעלי יושב לו כל היום מול המחשב. כשאני מגיעה הביתה מהעבודה מחכה לי המשרה השנייה – הטיפול בבית ובילדים. כלומר, אני עושה הכל והוא כלום.

הסברתי לו, ואני עדיין מסבירה לו, שזה מצב ממש בלתי נסבל ושאני לא מסוגלת לשאת זאת יותר, אני צריכה את העזרה שלו, אמרתי לו שהוא צריך לצאת ולחפש עבודה או למצוא מקום ללמוד (כולל) לצורך העניין. ביקשתי ממנו אינספור פעמים שיעשה מאמץ ולו הקטן ביותר כדי למצוא משהו, כי גם הדבר הקטן הזה יספיק לי וישמח אותי. אבל הוא מתעקש לא לעשות דבר, ומה שעושה את החיים קשים יותר היא העובדה שכאשר אין לו כסף, אז הוא מתלונן שאני לא מביאה מספיק כסף הביתה, והוא גם ממש ישתגע אם לא אשאיר המחאה חתומה, כשברור לי שהיא תחזור ולא תכובד בבנק.

הוא ממש הפך להיות משהו בלתי נסבל, והוא יודע את זה. הוא תמיד מתלונן, עצוב, עצבני או מדוכא.

הוא לא מבין מדוע אני ‘רעה’ אליו. הוא רק מושך בכתפיו כלא מבין על מה כל המהומה, הרי הוא תלוש מן המציאות ממש, ורק טוען שהוא לא עושה שום דבר להרע לי, כאילו כל מה שהוא עשה ועושה לא עושה לי לא גורם לי להרגיש רע! אמרתי לו, לא פעם, שהוא אדם אפאטי וחסר אחריות, אבל הוא לא מבין על מה אני מדברת.

תמיד אני היא זו שצריכה "לדחוף גלגלים" והוא לא עושה דבר. ביקשתי והתחננתי שיקבל עזרה, שנלך ליועץ נישואין, אבל הוא לא מוכן ללכת לשום יועץ או רב. אמרתי לו שהוא זקוק לעזרה נפשית בגלל כל מצבי הרוחות והדיכאונות מהם הוא סובל, אבל הוא מגחך מעצם הרעיון, וזה חלק מהבעיה שלו – שהוא לא ילך לשום טיפול, וזאת האמת המרה.

כבוד הרב, אינני מסוגלת לעמוד יותר בלחץ הזה. הסיבה העיקרית שלא פירקתי את הבית עד היום והלכתי על כיוון של גירושין היא אך ורק הילדים, אבל איזה מודל חיקוי ודוגמא אישית הוא מהווה להם? אבא שלא לומד ולא עובד וכל הזמן גולש באינטרנט? אני לא חושבת שהוא מסוגל אי פעם לקבל על עצמו אחריות, להיות בעל תומך ואבא שדואג לילדיו.

אני מרגישה לכודה, חנוקה ואינני יודעת מה לעשות. ניסיתי בכל כוחותיי לשמור על אחדות המשפחה. להתגרש היה תמיד רעיון שנדחק הצידה, אבל עכשיו אני לא יודעת איך אוכל להמשיך.

דרך אגב, אני קוראת את כל המאמרים שלך באתרכם הנפלא וצופה בשיעורים הנפלאים שלך מידי יום רביעי. אני מתבודדת בכל יום בבוקר במשך שעה, בזמן שבני משפחתי עדיין ישנים. קניתי לבעלי, לפני ראש השנה, את הספר הנפלא שחיברת – בגן השלום. הוא אמנם קרא אותו, התרשם מעט, אך חזר לסורו.

אנא ממך, אמור לי מה דעתך על פרידה זמנית או גירושין. אני ממש באפיסת כוחות. יהי רצון שהשם יברך אותך על שאתה מזכה אותי ועוד אנשים רבים וטובים בלימוד הנפלא שלך. בהוקרה, א.פ., ישראל.

א.פ. היקרה,

תחילה, יהי רצון שהשם יברך ויחזק אותך!

כפי שאת יודעת, אינני בעד גירושין כלל, למעט מצבים בהם יש חוסר נאמנות בין בני הזוג (בגידה וכו’) או כאשר מדובר בהתעללות קשה מכל סוג שהיא.

המקרה שלך נראה כמקרה של התעללות קשה. אם בעלך היה מוכן לעשות צעד קטן כדי לקבל עזרה, או כדי להוכיח את עצמו, הייתי מעודד אותך להאריך עמו אף ולעשות כל שביכולתך כדי לא לפרק את המשפחה ממספר סיבות, כמו הילדים. אולם, אם הוא מסרב לפעול, ולו במעט למען משפחתו וביתו, והוא לא מוכן לחפש פרנסה ולא ללמוד תורה, אז ברור שהוא הולך בטל. הוא ממש כמו דבורה ממין זכר שאינו עושה דבר למען שלמותה של הכוורת. זוהי כמובן הפרה בוטה של התחייבותו אליך בשטר הכתובה. היהדות אינה רואה בעין יפה את כל ה"דבורים" הללו שלא מביאים דבש לכוורת וחיים על חשבונם של אחרים. מכיוון שאין זה המקום להרחיב, אולם בפרק 11 בספר בגן השלום בעלך ימצא הסבר מקיף על התחייבויותיו של הבעל כלפי אשתו, ילדיו וביתו.

מכיוון שהוא מסרב לקבל עזרה, אני רואה שאין שום ברירה אחרת אלא לגרום לו לעזוב את הבית. אם אין זה אפשרי, אז את והילדים תעזבו את הבית כצעד מחאה. כי לא פעם, כאשר בעלים "רדומים" נחבטים במציאות זו, והם מגלים שהם איבדו הכל, אז הם מתעוררים וחוזרים לעצמם ולמציאות, ומתחילים לעשות משהו עם עצמם ולמען משפחתם.

ברגע שזה יקרה אך הוא עדיין ימשיך בדרכו, אז ברור שאין לך שום ברירה אלא להתגרש. יהי רצון שהשם יברך אותך ואת ילדיך, ויפתח את ליבו של בעלך ויאיר בו את הרצון האמיתי כדי שיהיה בעל ואבא תומך, מפרנס ואוהב, כמשאלת ליבך וכרצון השם.

בברכה, הרב שלום ארוש.