מעגל ה-99

אדם רוצה לחיות בעושר בעולם
הזה, ומצד שני רוצה את האושר.
איך יעשה זאת? פשוט מאוד. הוא
צריך להישאר מחוץ למעגל.

אומרים, שחצי מהחיים שלנו אנו משקיעים ברדיפה אחרי הבלי העולם הזה להשיג עוד ועוד, ובעיקר כסף. כן, מבזבזים הרבה כוח והרבה מאוד בריאות ובלי דקה של שקט. ובחצי השני, כך ממשיכים לומר לנו, אנו משקיעים את כל הכוח והכסף (שצברנו במרדף) בשביל קצת… בריאות ושקט.

אדם רוצה לחיות בעושר בעולם הזה ומצד שני, רוצה את האושר. איך יעשה זאת? פשוט מאוד. הוא צריך להישאר מחוץ למעגל.

איזה מעגל?
מעגל התשעים ותשע.
מעגל התשעים ותשע??? מה זה?
אהה… לחכם שביועצי המלך יש תשובה בשבילנו.

* * *

פעם היה מלך עצוב מאוד והיה לו משרת, וכמו כל משרת של מלך עצוב היה מאושר מאוד, אבל מאוד מאוד. בכל בוקר העיר המשרת את המלך בחיוך ובשיר, הגיש לו במנגינות את ארוחת הבוקר הדשנה, ופנה בגילה בדיצה ובחדווה למשימות היום בגישת חיים פשוט מאושרת. יום אחד, כשהמלך ממש הסתקרן לדעת איך משרת עלוב כל כך מצליח להיות מאושר, הוא הזמין אותו לחדרו, סגר את הדלת ובטון מצווה ביקש: "גלה, גלה מה הסוד שלך?"

"סוד?" תמה המשרת, "איזה סוד?"

"סוד השמחה שלך", השיב המלך. "למה אתה תמיד שמח, תמיד עליז ואף פעם לא עצוב, למה?"

"אדוני המלך", ענה המשרת בקול נכנע, "לא מצאתי עדיין שום סיבה להיות עצוב, הוד מעלתו מעניק לי את הכבוד לשרתו, משפחתי חיה באושר בבית שהקצתה לי הממלכה, יש לנו בגדים, יש לנו אוכל ומפעם לפעם אני אפילו זוכה לקבל מהוד מעלתו כמה מטבעות, אז מדוע שלא אהיה מאושר?" שאל המשרת ותלה זוג עיניים גדולות ושמחות במלך.

המלך היה המום מהתשובה, מהר מהר הוא שלח את המשרת מחדרו, טמן עמוק עמוק את ראשו בין ידיו ונתן דרור למחשבותיו. 'זה לא ייתכן, הוא הרי חי מהלוואות, לובש בגדים ישנים וניזון כל יום משאריות. מה משמח בזה כל כך?'. בטירוף הוא קרא מהר לחכם שביועציו, סיפר לו על תוכן השיחה המשונה עם המשרת ושאל: "למה? למה האיש הזה מאושר, למה? וממה?"

"אהה…" ענה היועץ בקול מלומד, "זה פשוט בגלל שהוא נמצא מחוץ למעגל, לכן הוא כל כך מאושר".
"מחוץ למעגל?" שאל המלך.
"כן! השיב היועץ בוודאות. "בפירוש!"
"וזה מה שמביא לו אושר?" המשיך המלך בחקירה.
"לא, המלך. לא! זה לא מביא אושר, זה מה שלא מאמלל אותו".
"אהה…." ברר המלך, "להיות במעגל – מביא לאומללות?"
"אכן!" השיב היועץ.
"והוא, המשרת לא במעגל?"
"לא. לא במעגל".
"ואיך הוא יצא משם?" המשיך המלך לשאול.
"הוא לא יצא. הוא לא שם, כי מעולם הוא לא נכנס".
"מהו המעגל הזה?"
"אהה… סתם…" אמר היועץ, "זהו מעגל התשעים ותשע".

המלך כחכח בגרונו והעז לומר בלחש: "למען האמת, אני לא מבין כלום". היועץ לא התפלא, "זה ברור", הוא אמר, "שתבין רק אם תיתן לי להראות לך במעשים, רק אם תניח לי לאפשר למשרת שלך להיכנס למעגל".

"בסדר", התרומם המלך, "נכריח אותו להיכנס למעגל".
"לא! הוד מעלתו! ממש לא! איש אינו יכול להכריח איש להיכנס למעגל הזה".
"אם כן", סינן המלך ביובש, "נצטרך לרמות אותו".

"לא! אין צורך", קבע היועץ, "אם רק ניתן לו את ההזדמנות הוא ייכנס למעגל מרצון, בכוחות עצמו ואפילו ירוץ לשם, אם רק ניתן לו".

"והוא יראה שזה עומד לאמלל אותו?" שאל המלך בסקרנות.

"הוא יראה גם יראה", השיב היועץ, "אבל הוא כבר לא יוכל להימנע מלהיכנס. ובכן, הוד מעלתו, אתה מוכן לאבד משרת מעולה כדי להבין איך פועל המעגל הזה?"

"כן", השיב המלך וכבר באותו לילה הם קבעו להיפגש.

"תכין שקיק עור עם תשעים ותשע מטבעות זהב, לא פחות ולא יותר", ביקש היועץ מהמלך לפני שעזב.

"ומה עוד? לקחת שומרים על כל צרה שלא תבוא?"

"ממש לא, רק את שקיק העור".

בלילה עבר היועץ לאסוף את המלך. הם הגיחו בהיחבא והסתתרו ליד ביתו של המשרת. היועץ חיבר לשקיק העור פתק קטן שעליו כתב: "האוצר הזה שלך כפרס על היותך איש טוב תהנה ממנו, ואל תאמר לאיש כיצד מצאת אותו". לאחר מכן הוא קשר את השקיק לדלת ביתו של המשרת, הקיש עליה ושב להסתתר. כשיצא המשרת השקיפו החכם והמלך על המתרחש מבעד לשיחים.

המשרת השליך לרצפה כל מה שהיה על שולחנו פרט לנר. הוא התיישב ורוקן את תוכן השקיק, ופיו נפער בתדהמה, על השולחן נערם הר, הר של מטבעות זהב! הוא, שמעולם לא נגע במטבע זהב, ניצב כעת בפני הר זהב שלם. וכולו כולו שלו. בהתרגשות נגע המשרת במטבעות וגיבב אותן לערימה. בעיניים בורקות הוא ליטף אותן וכיוון את הנר כך שיאיר אותן היטב והוא יוכל פשוט לעמוד ולהתבונן בהן ולא לשבוע. אחר כך הוא קיבץ אותן, פיזר אותן וערם אותן לערמות זהב. תוך כדי משחק הוא החל ליצור ערימות של עשר מטבעות. ערימה של עשר, שתי ערימות של עשר, שלוש ערימות, ארבע, חמש, שש… בינתיים בלי כל כוונה הוא פשוט ספר: עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, שישים, עד שיצר את הערימה האחרונה והיו בה רק תשע מטבעות!

"הי, מה זה?" – משהו כאן לא מצא חן בעיניו, הוא סקר במבטו את השולחן מחפש לראות היכן המטבע החסרה, לאחר מכן הסתכל היטב על הרצפה ולבסוף בדק את השקיק. "לא, לא! זה לא יכול להיות" הוא חשב. שוב הוא הניח את הערימה האחרונה ליד האחרות ונוכח לדעת, שאכן היא נמוכה מהן. "הי, מישהו שדד אותי", הוא צעק, "ש-ד-ד-ו  א-ו-ת-י!!!"… כשכולו רותח מכעס שב המשרת לחפש על השולחן, על הרצפה ובשקיק בבגדיו, בכיסיו ואפילו בכובעו. אחר כך הוא התכופף מתחת לרהיטים, הזיז את הספות וכמעט שהרים את המרצפות. אבל לא, הוא לא מצא את המטבע שחיפש.

מן השולחן הביטה בו בלעג ערימת המטבעות והזכירה לו שיש לו רק תשעים ותשע מטבעות, תשעים ותשע בלבד. "תשעים ותשע מטבעות זהב, זה הרבה כסף", הוא חשב, "אבל חסרה לי מטבע. תשעים ותשע זה לא מספר שלם, מאה זה מספר שלם, תשעים ותשע – לא!!!" מצחו התקמט, ארשת פניו הפכה להיות דרוכה, עיניו נעשו קטנות ומצומצמות וניצוץ של רוגז החל משייט בהן. פיו נמתח בעווית אומללה שחשפה את שיניו. בשתיקה מתוחה הכניס המשרת את המטבעות לשקיק, הביט לכל עבר כדי לוודא שאיש מבני הבית לא ראה אותו והחביא את השקיק בין עצי ההסקה. לאחר מכן נטל נייר ועט והתיישב לערוך חישובים. "כמה זמן עלי לחסוך כדי לקנות את מטבע ה-100?" שאל את עצמו בקול רם. "אני מוכן לעבוד קשה כדי להשיג אותו, לאחר מכן אולי לא אצטרך לחזור לעבודה לעולם", הרגיע את עצמו. "עם מאה מטבעות אפשר להפסיק לעבוד. כן, להפסיק לעבוד. עם מאה מטבעות אדם נחשב לעשיר, עשיר גדול. עם מאה מטבעות אפשר לחיות בשלווה, בשלווה ובנחת".

הוא סיים את חישוביו והגיע למסקנה כי אם יעבוד ויחסוך ממשכורתו, רק בתוך 11 או 12 שנים יהיה לו את הסכום הדרוש כדי להשיג עוד מטבע זהב. "12 שנים זה המון זמן" הוא חשב, "אולי אוכל לבקש מאשתי להצטרף למאמצים ולחפש לעצמה איזו עבודה בכפר. וחוץ מזה, אחרי הכל אני מסיים לעבוד בארמון כבר בחמש אחרי הצהריים ועד חצות הלילה יש מספיק שעות לעבוד ולקבל תשלום על משמרת נוספת. ואז, בעבודה משותפת נגייס במשך שבע שנים את הסכום. רגע, שבע שנים זה הרבה זמן… אז אולי", צץ לו רעיון יצירתי נוסף, "אולי אוכל לקחת לכפר את האוכל שנותר לנו ולמכור אותו תמורת כמה מטבעות. למעשה, ככל שנאכל פחות נוכל למכור כמות מזון גדולה יותר, למכור, למכור ולהרוויח…"

הבוקר עלה, השמש זרחה בעוצמה והתחיל להיות חם. המשרת הציץ לארגז הבגדים ושאל את עצמו: "בשביל מה כל כך הרבה בגדי חורף? ומגפיים? ויותר מזוג נעליים אחד? אפשר למכור. זו הקרבה, אבל עם ארבע שנות הקרבה אפשר לגעת במטבע ה-100…"

המלך והיועץ כבר מזמן היו בארמון והמשרת נכנס עמוק עמוק למעגל התשעים ותשע. במהלך החודשים הבאים הוציא המשרת לפועל את כל התוכניות שהגה.

בוקר אחד נכנס המשרת לחדר המלך. הוא היה מאוד מאוד עייף, רוטן ובמצב רוח רע. "מה קורה לך?" בירר המלך בנימוס.

"קורה? לא קורה לי כלום! לא קורה לי כלום!"

"פעם, לפני זמן לא רב, צחקת ושרת בלי הפסקה, מה בכל זאת קורה?"

"הוד מלכותו", רגז המשרת, "אני עושה את העבודה שלי נכון? מה הוד מלכותו רוצה ממני עוד? שאהיה גם ליצן החצר שלו? זמר נודד? בסך הכל תמיד קשה לי, חסר לי, מה בסך הכל כבר יש לי?" סיכם בטון ירוד.

'מצב הרוח הזה הוא כבר חלק מהשפעות הלוואי של התשעים ותשע במעגל הקרוב ובמעגל הרחוק', הבין המלך. 'עכשיו זה ברור, המשרת שלי כבר נמצא עמוק עמוק בתוך מעגל הקסמים, על כל היקפיו ושטחיו. עכשיו גם הר של מטבעות זהב לא יצליח להוציא אותו משם, עכשיו מעגל התשעים ותשע הוא מעגל סגור…'

* * *

יש אנשים שבוחרים בחייהם את שביל הזהב ויש שכל חייהם בשביל הכסף. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו ש"כל הנפשות תאבים ומתאווים לממון, ולא לממון בלבד מתאווים ואוהבים אותו, אלא אפילו את האדם שיש לו ממון, כמו שכתוב (משלי יד): "ואוהבי עשיר רבִּים", וזה בגלל שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהווה משם, כי בודאי התחלת המקום שמגיע משם הממון, הוא בודאי מקום קדושה ושפע-קודש, ועל כן הנפש תאבה לממון, מכיוון שהנפש באה מהמקום שהממון בא משם…" אבל, ממשיך רבי נחמן ומזהיר אותנו, "צריך לבלי להתאוות לממון, כמבואר מעניין זה על גודל גנות תאוות הממון, אלא צריך רק להתאוות ולאהוב את המקום שהממון בא ומשתלשל משם (שהוא מקום קדושה ושפע-קודש)…" כי אם לא יעשה כן, ממשיך רבי נחמן, יגיע הכעס ו"אזי גורם לו להפסיד את ממונו… ועל ידי הכעס גורם רעה לבשרו של האדם, כמו שנאמר: "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך"… ועל ידי הכעס מאבד את נפשו, בחינת: "טורף נפשו באפו", כפי שמובא בזוהר… השם ישמרנו ויצילנו ממידה מגונה זאת, אמן כן יהי רצון" (ליקו"מ ס"ח).

רבי נחמן מזהיר אותנו מפני מעגל התשעים ותשע. נכון, הוא נוצץ, אבל לא כל מה שנוצץ עושה את החיים זהב! ומעגל התשעים ותשע, אם תקראו גם את מה שנמצא בין השורות בדבריו של רבי נחמן, הוא לא רק של תאוות ממון, אלא מעגל של עוד הרבה, אבל הרבה מאוד, תאוות.