אבא בשמים

כעת הכל היה מוכן לנקמה המיוחלת.
מצד אחד היה חיים נחוש, אבל בתוכו
עדיין פחד. איך יכול נער כמוהו לרצוח?
המילים "נגדע בדמי ימיו" הדהדו בראשו
וההתלבטות הייתה קשה…

יום אחד גילתה אמו של חיים לבנה, שאביו האמיתי לא נפטר ממחלה כמו שסיפרה לו פעם, אלא נרצח על ידי דודו, כלומר אחיה! חיים היה בהלם. הידיעה המרעישה מילאה אותו. התעורר בו רצון עז לנקום את דם אביו. מכאן ואילך הקדיש את כל מרצו לחקר האמת על רצח אביו, מתוך רצון לברר את האמת עד תומה ומתוך שאיפה לנקום.

חיים חיטט במסמכי אמו ומצא תעודת קבורה שבה צוין, כי האב קבור בבית העלמין בחולון, וכן מיקומו של הקבר. הוא הגיע לקבר המיוחל וראה את שמו של אביו "ישראל אביחיל" חקוק בסלע, ואת המילים "נגדע בדמי ימיו" עם רישום של עץ גדוע. הבן ניגש לקבר באיטיות ונישק את המצבה. לאחר מכן החל לדבר אל אביו הטמון באדמה ולזמזם איזה ניגון.

בנוסף, השיג חיים במכון הפתולוגי באבו-כביר את הדו"ח על נתיחת גופת אביו הנרצח. לאחר מכן הלך לבית אריאלה בתל-אביב כדי לחפש בארכיון של העיתונים הישנים ידיעות על הרצח. אט-אט, התגלתה לנגד עיניו תמונת הרצח שהתרחש לפני 14 שנים בבת-ים. הסתבר לו, כי דודו הסתיר רימון בטוסטוס של אביו, וכאשר אביו התניע, התפוצץ הרימון והוא נהרג במקום. הוא הבין גם שהיחסים בין אביו לאמו היו קשים. פעם אחת ברחה אמו לבית הוריה ואחיה בא לבעלה כדי לדרוש ממנו את כל צרכי התינוק (חיים) וכן את מכונת הכביסה. האב הביא לו הכל, פרט למכונת הכביסה. בעקבות זאת, פרץ ביניהם עימות אלים שבמהלכו פצע אביו של חיים את גיסו, שאושפז בבית חולים. הגיס ביקש לנקום את הכאתו וכך עשה.

חיים הגיע בחקירותיו לידידיו של אביו ואף נערך ביניהם מפגש מרגש. הוא אסף כל שביב מידע על אביו ולמחרת המפגש כתב הכל. בסופו של דבר כתב חוברת שלמה על אביו. עם הזמן הוא איבד עניין בלימודיו וסולק מבית-הספר התיכון. לא היה אכפת לו כלל מעתידו. חבריו הקרובים ליבו בקרבו את אש הנקמה באומרם: "אם מישהו היה רוצח את אבא שלי, לא הייתי מוותר לו…"

חיים לא ידע איך לאתר את דודו, רוצח אביו. שמו המלא של דודו היה "יעקב לוי". איך יוכל לעלות על עקבותיו?!… חיים החל לצותת לשיחותיה של אמו. פעם אחת התקשרה סבתו מחוץ לארץ. היא אמרה שהיא מגיעה לארץ ושיעקב יבוא לקבלה בשדה-התעופה בתאריך ובשעה מסוימים. דמו של חיים געש בקרבו כאשר שמע את שמו של הדוד הרוצח. באותו יום הגיע לטרמינל והסתתר כדי לראות מי מקבל את פני סבתו. הוא ראה איש צעיר והדור בלבושו לוקח מידי סבתו את חפציה, ועקב אחריהם עד שהגיעו לרכב ואז רשם את מספר לוחית הזיהוי. לאחר מכן הצליח להשיג בעורמה את תמונת החתונה של הדוד מקרובת משפחה מסוימת. חיים גילה שהדוד מתגורר בשכונה מסוימת בעירו. הוא הסתובב עם התמונה ברחובות השכונה, עד שהצליח לעלות על עקבות דודו.

כעת הכל היה מוכן לנקמה המיוחלת. מצד אחד היה חיים נחוש, אבל בתוכו עדיין פחד. איך יכול נער כמוהו לרצוח? הוא התלבט אם לירות בדוד ולהיכנס למאסר עולם, או לירות בדוד ואחר כך להתאבד. לבסוף נטה לאפשרות השנייה.

חברו ידע שהוא מתכנן נקמה וניסה להניאו מכך. לשם כך אפילו סידר לו פגישה עם עבריין מהעולם התחתון. העבריין ניסה לדבר אל ליבו: "תראה, אתה בחור טוב, למה לך להסתבך?!… בשביל מה לך כל הצרה הזאת?!… החיים יפים! אתה יכול לצאת ולבלות ולעשות חיים… מה תרוויח אם תרצח מישהו ותתאבד, או אפילו תשב בכלא?!… בכל מקרה תגמור עם החיים שלך…" הדיבורים הללו לא נגעו לליבו של חיים. ממילא לא היה שום טעם בחייו. איך יוכל להמשיך לחיות כאשר אביו שוכב בקבר, ואותו דוד, שהורשע בהריגה והשתחרר לאחר שש שנים בלבד, ממשיך להסתובב חופשי וליהנות מחייו?! העבריין אותו עבריין ראה שהוא לא מצליח להשפיע על חיים ופלט: "תגיד לי, אם אבא שלך היה רואה אותך עכשיו, האם הוא היה רוצה שתבחר בדרך הזאת?! כל הכבוד לך, אתה רוצה לנקום את דמו, אבל הוא בעצמו לא היה מסכים בשום אופן שתקריב את חייך!"

חיים הזדעזע. פליטת הפה של הגברתן נגעה בדבר היקר לו: רצונו של אביו. לפתע הבין, שיתכן מאוד כי אביו לא היה חפץ שבנו יחידו יהרוס את חייו ואף יגדע אותם למען נקמת דמו. במשך כמה ימים היה חיים מבולבל, אבל בהדרגה קיבל חשק לחיות מחדש. הוא נוכח לדעת שבגלל רצונו לנקום, פסקו למעשה חייו, וכעת עליו לשקם את עצמו. הוא נרשם לבית ספר אקסטרני, הלך לעבוד ועסק בספורט. לאחר שהשתחרר מהצבא, יצרו עמו קשר ידידים של אביו, יהודים עשירים מאוד בעלי חברת טקסטיל ידועה, שהתרשמו לטובה מרצינותו וייעדו לו תפקיד בכיר במפעל שלהם הנמצא בפיליפינים. חיים הגיע לפיליפינים עם מוטיבציה גדולה, למד את תפקידו והופקד על פועלים.

הפיליפינים היא מדינה קתולית מאוד ונהוג בה מנהג מוזר: חודשיים לפני חג המולד סוגרים המפעלים את שעריהם, ואילו המרכולים עובדים שעות נוספות כדי להתכונן לחג. זמן קצר לאחר שחיים הגיע למפעל, כבר נקלע לתקופת החופשה הגדולה. לפתע מצא את עצמו באפס מעשה. הישראלים שעבדו עמו התגוררו רחוק, והוא לא ידע מה לעשות עם זמנו. הוא הדליק את הטלוויזיה וראה כמרים אמריקאים ניצבים באמצע אצטדיון ענק וגדוש, ומדברים בהתלהבות על אמונתם. חיים העביר לערוץ אחר ושוב נתקל בשידור פולחן נוצרי באצטדיון אחר. בכל ערוץ שפתח, נתקל בפולחנים של אותו האיש.

הוא השתוקק לישראלים שיוכל לשוחח עמם. להפתעתו גילה שבמרחק חמש דקות הליכה מביתו נמצא בית הכנסת היחיד בכל המדינה הענקית הזאת! זו הייתה תקופת החגים העבריים, והוא שמח על ההזדמנות לפגוש חבר’ה ישראלים או יהודים. בשער בית הכנסת ראה מגן דוד, שריגש אותו. הוא פגש מניין מצומצם של אנשים, מעט יהודים שהתגוררו בפיליפינים, והיתר – ישראלים בעלי עסקים כמוהו. התפילה נועדה בעיקר לצורך חברתי. מדי פעם בילו בביתו של אחד המתפללים והתווכחו על עניינים ברומו של עולם: האם יש בורא לעולם? איך להתייחס לאבולוציה או ל’מפץ הגדול’.

במהלך המפגשים חיים התוודע שם לישראלי בשם מוטי, חוזר בתשובה פתוח, שהושפע מהרב הקודם של בית הכנסת שכבר חזר לארץ. מוטי התגורר בישראל ומדי פעם נסע לפיליפינים למסחר. הוא היה איש שיחה נפלא. הוא לא התלבש בלבוש חרדי ולא היה תלמיד חכם, אבל הייתה לו אמונה ברורה. הם בילו יחד במשחקי ביליארד ושוחחו בטבעיות על ענייני אמונה. מוטי החל להכניס לחיים את האמונה מה’דלת האחורית’. לאחר תקופה קצרה הסתיימה שליחותו של מוטי והוא נפרד מחיים והשאיר לו קלטות של הרב צבי ענבל.

יום אחד הודיע לו ידיד שמישהו מישראל בא לבקרו. חיים הופתע. מי יטריח את עצמו בנסיעה כזו ועוד מבלי להודיע לו?! היה ברור לו שמדובר בבדיחה, אך בכל זאת החליט להגיע. הוא נכנס לביתו של הידיד ונדהם לראות על הכורסא אברך עם חליפה, מגבעת וזקן. חיים לא הבין מה ה’זלמן’ הזה עושה פה… "חיים, תכיר את הרב שמואל וייס!" אמר לו ידידו.

לאחר שתי דקות הבין חיים, שהוא היה הרב הקודם של בית הכנסת וכעת ברצונו להחזירו בתשובה. חיים היה משועמם, והויכוחים הפילוסופיים עדיין הדהדו בראשו. הוא חשב: ‘עכשיו אני אראה לו מה זה! אני אחזיר אותו בשאלה!…’ הם החלו לדבר, ובמהרה גילה חיים שנמצא לפניו אדם מרתק. הם שוחחו והדברים החלו לגעת בנפשו. קרה לו דבר מוזר. הדברים לא התחוורו לו היטב, אבל רגש עז הציף אותו. כאשר ברך או הניח תפילין זלגו דמעות מעיניו. הוא הרגיש שמופיעים בקרבו כוחות אינסופיים, שהוא יכול להפוך את העולם. הייתה לו דבקות ממש כמו לצדיק קדמוני. זו הייתה תחושה מופלאה ומפחידה. לעיתים הרגיש שאם יחשוב על הבורא יותר מדי, הוא עלול להסתלק מהעולם!…

הסתיימה החופשה הארוכה. חיים ביקש מהמנהל לא לעבוד בשבת. בעוד המנהל הישראלי מתלבט אם להיעתר לבקשתו, הזמינו הפועלים פיצה עם בשר לבן וחיים הצטרף אליהם. המנהל רתח – איך מצד אחד הוא מבקש לשמור שבת ומאידך מערב חלב עם בשר ועוד לבן… חיים התנצל על בורותו, אך לא הרגיע בכך את המנהל. הוא החל לחשוב שאולי כדאי לו להתפטר מהעבודה ולחזור לארץ. זה היה טירוף מצדו. בחור בן 22 זוכה לקידום מטאורי ולמשכורת שמנה ומבקש לאבד הכל?! ומה יקרה אם יחזור לארץ ויגלה שטעה?!

הוא נקרע בנפשו. כאשר ביקר בבית הרב וברך בבכי על כוס שתייה "שהכל נהיה בדברו". אז גם סיפר להם על התלבטותו. הרבנית הרגיעה אותו באומרה שעליו לצעוד לאט. מאידך הסביר לו הרב וייס כי מי שרוצה להתקרב לקדושה מעכבים אותו משמים. חיים לא ידע אם לרוץ ולברר את האמת, או להמתין ולפעול באיטיות. שיחה אחת עם הרב וייס הכריעה את הכף. הרב אמר לו כי הוא יכול לעזור לאביו בפועל ממש על ידי שיאמר קדיש ויקיים את המצוות. הדיבור הזה הסעיר את נפשו. באותו רגע רצה לומר קדיש, אבל הרב הסביר לו שמוכרחים להשיג מניין של עשרה יהודים. אבל איך ישיג עשרה, הרי בקושי יוכל למצוא מניין בבית הכנסת בשבת ומי יודע אם כולם יהודים. הרב פסק: "לא נותרה לך ברירה. אתה חייב לחזור לארץ ולומר שם את הקדישים!"

שוב פעם אביו שבשמים הכריע את הכף.

צצו בו ספקות. ומה יקרה אם יסתבר שחלילה טעה, והאמת שאותה הרגיש בעצמותיו לא נמצאת ביהדות?… כעת הרגיש שהוא מוכרח לברר את האמת ולהימלט מהספק. עדיף היה לו להיות מנקה רחובות בישראל, אבל לחיות בוודאות, מאשר להמשיך לחיות בפיליפינים כמיליונר אכול ספקות. הוא הבין שרגע ההכרעה הגיע. הרב וייס הסביר לו שיש בארץ סמינרים מיוחדים שעוסקים בכך. ועוד אמר לו שכדאי להשקיע בבירור האמת לפחות כמו שמשקיעים זמן וממון בלימוד נהיגה. "האם גילוי האמת עלי-אדמות אינו חשוב לפחות כמו רישיון נהיגה?…"

חיים הקרוע בנפשו התפטר מעבודתו כשהוא ממרר בבכי. התפטרותו הייתה מנוגדת לכל הגיון. הוא הקריב את העולם הזה במלוא מובן המילה למען תקוות העולם הבא, העולם של אבא.

חיים לא הודיע לאף אחד שהוא חוזר לארץ. רק השאיר הודעה מוקלטת לדודו, אחיו של אביו ז"ל. לאחר שנחתו בשדה התעופה לפנות בוקר, נסע עם הרב וייס לביתו בשכונת הר נוף בירושלים כדי להתפלל עמו שחרית בבית הכנסת. הם נכנסו לבית הכנסת והרב וייס נגש לשוחח עם מישהו. חיים נדהם לגלות שמדובר במוטי! הוא שמע את מוטי שואל את הרב "ומה עם חיים?". הרב הצביע לעברו של חיים והם התנפלו זה על זה בחיבוקים ונשיקות. בחלומות הכי ורודים לא פילל מוטי שהרב וייס יחזור לארץ עם חיים.

לאחר התפילה נודע לחיים, שבדיוק כעת החל סמינר בישיבת הבחורים "תורה ואמונה". בטנו פרפרה לגמרי, אבל הוא הבין שאם כבר עבר כברת דרך כה ארוכה, הוא מוכרח לבדוק את העניין עד תום. וכאשר ביקר שנית בחלקת הקבר של אביו, החליפו הקדיש ופרקי התהלים את מבוכתו ואת שירו המגומגם.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ניתן לרכוש בחנות האתר את סדרת הספרים "אור חוזר" מאת המחבר)