הזדמנות לקרב

נדחקת לפינה ולא נראית באופק
שום דרך מוצא? כאן תמצא את
ההזדמנות לקרב הכי מתוק שיכול
להיות. דווקא ב’פינה’ הזאת תגלה
את הכוחות שלא ידעת שיש לך.

בשדי יער – פרק 21

כאשר אדם מבין את רחמנותו של השם – שרוצה באמת ואף מחכה לרגע בו יוכל לתת לאדם את כל הטוב שבעולם, שיגיע הרגע בו יתפלל לפניו ויהיו לו כלים לקבל את כל השפע שהבורא רוצה להעניק לו – בודאי שתפילתו של אדם כזה היא כעין תפילתה של חנה, כלומר שמתפלל "על השם" ממש, מכיוון שהוא יודע שהדברים אותם הוא רוצה הם רצונו של השם. אין מדובר רק בעניינים רוחניים אלא אף בעניינים הגשמיים.

אם נתבונן לעומק נמצא שאין שום גשמיות, הכל רוחניות. גם הצרכים הגשמיים הם רוחניות – "אם אין קמח אין תורה". הרי אדם צריך בית לגור בו ופרנסה ובגדים וכדומה, משום שהכל משמש את האדם לעבודתו יתברך.

למרות מה שנאמר בספרים – שישנה מדרגה אליה אדם מגיע ובה אינו מתפלל כלל על צרכים גשמיים אלא אך ורק על רוחניותו, וממילא כשזוכה לתקן ברוחניות הוא זוכה שאף הגשמיות תתוקן. אולם המציאות היא, שכאשר יש לאדם דבר שדוחק אותו לפינה, כגון חובות או כשמאיימים לפנות אותו מהדירה, אז סביר להניח שיקשה עליו להתרכז בבקשות הרוחניות. לכן, בודאי יוכרח לבקש כפשוטו ממש על הדבר הגשמי שדוחק אותו. גם תפילה זו נקראת "להתפלל על השם" מכיוון שהכל בהשגחתו, כולל הדבר שדוחק את האדם. מדוע? מכיוון שהשם רוצה שאדם יפנה אליו ויתפלל על צרתו ויבקש ממנו את העצות והדרכים לפתור את בעיותיו. כל רצונו של השם הוא לתת לאדם ישועה, לכן זימן לו ‘פינה’ להידחק אליה, כדי שיתפלל ויקבל את ישועתו על ידי התפילה.

אותה צרה שיש לאדם הינה הזדמנות של הבורא, כביכול, לחזק אותו להאמין בכוח של התפילה. מכיוון שאדם חייב את הישועה הזו, מה גם שהמציאות דוחפת אותו להתאמץ בתפילתו לכן הוא יתפלל מעומק הלב, הוא בהחלט יראה תוצאות לתפילתו. כך מתחזקת אצלו האמונה בתפילה ומאוחר יותר ישתמש באמונה זו כדי לבקש על דברים רוחניים יותר.

אם כן, בדרך זו אדם יכול להאריך בתפילה ולהתפלל בחשק רב ולזכות לכל המעלות. זאת, משום שהוא תמיד מתפלל על השם ומבקש ממנו שייתן לו את מה שהשם בעצם רוצה יותר מכל לתת לו. הרי ברור הדבר – בורא העולם רוצה שלכל בריותיו יהיה את הטוב שבעולם. התבונן רגע ושאל את עצמך – האם הבורא ברא את בריותיו כדי שיהיו חסרות? האם יש אדם שיוצר דבר מסוים אך פגום וחסר? ברור שלא. כל אחד רוצה שיצירתו תהיה מושלמת. קל וחומר כשמדובר ברצונו של השם – בבריאת העולם בכלל ובבריאת יציר כפיו ובחיר הבריאה בפרט – שיהיו לו את כל המעלות האפשריות ברוחניות ובגשמיות.

אם התפילה שלנו תהיה באופן הזה, תמיד יהיו לנו טענות יפות ונעימות בתפילה.

מבטן שאול שיוועתי

כאשר אדם נמצא בצרה כלשהי ומתעקש בפשיטות להתפלל – בודאי שיזכה להיוושע, כמו שכתוב (יונה ב): "מבטן שאול שיוועתי שמעת קולי". כאשר אדם צועק מבטן שאול שהוא נמצא בה, אז דווקא – שמעת קולי, הוא יפעל בתפילתו. דווקא בזמן הירידה אדם מסוגל לפעול ישועות גדולות מאוד.

אך אם הוא חושב ההיפך – שבזמן הירידות פעולותיו קטנות ולא מועילות, הרי שהוא טועה בגדול. זה הזמן שבו אדם מסוגל לפעול יותר מאשר בזמנים ‘רגילים’, מכיוון שבזמן כזה אדם מחזיק את עצמו כקטן והגאווה ממנו והלאה, והוא מתפלל עם לב נשבר – תפילה כזאת פועלת הרבה יותר מבכל זמן. לכן, אדם שמחזק את עצמו בעבודת התפילה לא יפחד משום דבר בעולם, לא תהיה לו שום דאגה או חרדה. יש לו אמונה! ה’ נמצא איתו! והוא מחזק את עצמו שהשם שומע תפילת כל פה, לכן הוא מחזק את האמונה בעצמו שהוא מסוגל לחזור בתשובה.

כאן אנו מקבלים חיזוק גדול מאוד מהאמונה בכוח התפילה: אדם מאמין שיש בכוחו לחזור בתשובה! הרי תפילתו פועלת גם בדברים שלא האמין שהם אפשריים, לכן גם כשרואה שהוא רחוק מאוד מהתעוררות לתשובה כראוי, או אם חש מגושם מאוד מכיוון ששקוע במידות ותאוות חזקות ונראה לו שאין דרך חזרה, אך מכיוון שמאמין בכוח התפילה הוא יאמין שבעזרתה יצליח להתנקות מכל עוונותיו.

התפילה שלך

תפילתו של האדם על עצמו הינה העיקר! אין זה משנה כמה אנשים יתפללו עליו, ואפילו אם מדובר בצדיקי הדור, השם יתברך רוצה את תפילתו! נכון, אתה יודע שאתה הקטן שבקטנים ואילו הצדיקים שמתפללים עליך באמת גדולים במעלתם פי כמה וכמה, אבל הבורא רוצה את התפילה שלך. רק התפילה שלך תקרב אותך אל השם. רק כך תזכה להכיר ולדעת אותו יתברך, כי זו תכלית הבריאה.

ומכיוון שעיקר ידיעת השם הוא הידיעה שרחמיו יתברך הם אינסופיים ואינם כלים לעולם, לכן דווקא כשאדם מתפלל על עצמו הוא יכול להשיג את הרחמים הללו ולהגיע לתכליתו.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)