שרת החיוך

בראיון אישי וראשון מסוגו ובמיוחד
לכבוד פורים, מסבירה הרבנית מרים
ארוש כיצד הסכימה כתלמידת "בית
יעקב" להתחתן עם הברסלבר שלא
הפסיק לחייך, על החיים בגן האמונה,
ונותנת עצות לשמחה וזוגיות מאושרת.

היא אשתו של אחד הרבנים הגדולים והמחייכים של זמננו, ואישה מיוחדת בפני עצמה.

הרבנית מרים ארוש, אשתו של הרב שלום ארוש שליט"א, בראיון אישי וראשון מסוגו ובמיוחד לכבוד פורים, מסבירה כיצד הסכימה כתלמידת "בית יעקב" הליטאי להתחתן עם בעל התשובה הברסלבר שלא הפסיק לחייך, בימים שחסידות ברסלב עוד הייתה מוקצה. מספרת על הבטחתו של הרב מרדכי שרעבי זצ"ל אליהם, שהתקיימה במלואה, ועל החיים בגן האמונה.

וגם… עצה לנשים כיצד לזכות בשמחה!

חמש לפנות בוקר. בית משפחת ארוש בירושלים. הרבנית כבר אחרי ‘ברכות השחר’, מדברת עם ה’. זוהי שעת ההתבודדות היומית שלה. "לא עובר עלי יום בלי זה, זה האוכל שלי, בלעדיו אני לא יכולה לצאת לחיים" היא מסבירה לנוכח מבטי המופתע. כשאני תוהה איך היא מוצאת לזה זמן, שעה שלמה בכל יום, ועוד בבוקר, היא מסבירה בפשטות כי "זה כמו שאני אשאל מישהו איך הוא מוצא זמן לאכול".

היא אשתו של הרב שלום ארוש, מחשובי רבני חסידות ברסלב היום וראש מוסדות "חוט של חסד", מחבר הספר "בגן האמונה" וספרים נוספים, המכונה ‘שר החיוך’, מנהלת את משרד הישיבה ומרצה במקומות שונים. הקהילה שלהם, בירושלים מונה כ-170 משפחות ולבני הזוג עצמם 11 ילדים.

יום-יום ים

את חייה החלה בעיר ללא הפסקה, ליד הים, הרחק מקהילת ברסלב הירושלמית. היא נולדה למשפחה "חילונית מאוד", כהגדרתה, וגדלה בתל אביב. "היה לי יום יום ים" היא נזכרת בחיוך.

למרות החינוך החילוני למהדרין שקיבלה, למדה מגיל 10 ב"בית יעקב" החרדי-ליטאי. "סבתא שלי ביקשה שאהיה בבית ספר דתי. היא הייתה אישה חרדית ומאוד מיוחדת, אין כאלו נשים היום. ההורים שלי היו אנשי עסקים, לא היה להם הרבה זמן והיא החליטה שאני שייכת לה. אצלה קיבלתי חינוך אחר. המשפחה של אבא שלי הם חצי חילונים וחצי חרדים ותמיד משכו אותי הדודים הדתיים. ראיתי אצלם דרך ארץ, נרות שבת, והרבה ערכים", היא מספרת.

"מאוד אהבתי את התורה והיה לי קשה כי בבית שלי לא היה את זה. הייתי הולכת לבית הספר ואחר כך לים. חייתי בקונפליקט, אבל תמיד אמרתי שכשאתחתן אשמור הכל. אני לא זוכרת פעם אחת שחיללתי שבת".

כשבגרה והגיעה לגיל השידוכים, הוצע לה לצאת עם ‘בחור בשם שלום ארוש, בעל תשובה שלומד כבר שנה בישיבה’. היה זה השידוך הראשון שלה ובגיל 17 וחצי היא נישאה למי שעתיד להיות אחד הרבנים המחייכים ביותר של זמננו.

כבחורה חרדית, בוגרת "בית יעקב" הליטאי, לא היו לך חששות להתחתן עם בעל תשובה ברסלבר?

"היו לי חששות מהשמחה ומהחיוכים האלו" היא מודה "הוא מאוד חייך וזה לא היה שגרתי בזמן ההוא, אנשים אז היו מאוד רציניים. עכשיו כבר מבינים שצריכים לחייך", היא אומרת ומתכוונת לא רק לחיוך גרידא, אלא לכל השמחה והביטחון שהקרין בעלה לעתיד.

"תמיד הייתה לי משיכה לאנשים גדולים, עם הדרת פנים, רציתי משהו מיוחד" היא ממשיכה להסביר את השידוך הלא שגרתי של אז.

‘איך אפשר לשמוח כל כך הרבה?’

הרבנית ארוש התייעצה עם הרב המקובל הירושלמי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שהכיר גם הוא היכרות אישית את המשודך ("הוא היה רואה את הבן אדם שקוף" אומרת הרבנית). "הוא אמר לי – ‘אני רואה שיהיה לך עתיד טוב. תלכי איתו ויהיו לך חיים טובים ומאושרים’".

אך למרות הכל, היא עדיין חששה. "הרב היה מאוד חייכן, היה לומד טוב וכולם אמרו עליו דברים טובים אך יחד עם זה, זה היה עדיין מפחיד, כי לא ראיתי את הדברים הרגילים. השמחה המיותרת, למשל, חשבתי איך אפשר לשמוח כל כך הרבה, לרצות לעבוד את ה’ יותר מהרגיל, להאמין שה’ הוא המפרנס, זה היה קשה בשבילי".

אז איך בכל זאת הסכמת לשידוך?

"כשזה הזיווג שלך זה מאוד מושך אותך, את לא יודעת מה קורה איתך, יש מישהו שמושך אותך מן השמים לזה".

הזוג המאושר התחתן ברוב שמחה ונראה כי ברכתו של המקובל הרב שרעבי התקיימה בו אחת לאחת. לרבנית ארוש זכור במיוחד ערב אחד, אחרי הנישואין, בו הגיע הרב ארוש להתייעץ עם הרב שרעבי. לאחר שקיבל הרב עצה וברכה, ביקש ממנו המקובל שלא ילך ויישאר ללמוד איתו כל הלילה. "הוא ביקש ממנו לפתוח ליקוטי מוהר"ן ולקרוא עד הבוקר. לפנות בוקר הוא נתן לו במתנה את הכיפה שלו". הרבנית מספרת כי הייתה זו כיפה פלאית, וכשסיימה לעשות את שליחותה אצלם, נעלמה.

יש לכם 11 ילדים. הרב ארוש, בעלך, הוא ראש ישיבה מאוד עסוק ונוסע כמעט בכל ערב להרצות במקום אחר. איך את מסתדרת?

"אם יכולתי גם אני לעשות את זה – הייתי עושה את זה" משיבה הרבנית ארוש בשלווה, כלא מבינה כלל מה כאן השאלה. "אני מאוד מרוצה מזה, מאוד בעד. אי אפשר תורה בלי דרך ארץ, בלי לקרב את עם ישראל. אי אפשר להגיד – אני קיבלתי, הגעתי, בניתי בית, זהו. איך נגיע לעם? יש במדינת ישראל כ- 3 מיליון יהודים. אם היו לי 1000 חיילים ממושמעים, הייתי מגיעה לכולם. יום יום שעתיים-שלוש לצאת לדפוק בדלת בכל בית, לתת את הספר "בגן האמונה", תוך זמן קצר לא היה אחד שלא היה יודע מה זה להיות יהודי".

גם את הישיבה שלהם הם מפעילים בדרך זו של הפצה לעם וקירוב לבבות. "הם לומדים תורה כמה שעות שצריך, ואחר כך אנחנו אומרים להם – תצאו לעם, תחלקו ספרים".

לכבוד חג הפורים – איך אישה יכולה לזכות לשמחה?

"קודם כל צריך לדעת ששמחה זו עבודה, ושרוב החולאים מגיעים מחסרון השמחה ועיקר החולי זה מהמילה שמתביישים אפילו להגיד אותה – הדיכאון. צריך לבקש יום יום מהשם יתברך שייתן לך שמחה, לחפש דברים שמשמחים, לעשות חשבון נפש כל יום ולכתוב כמה טוב ה’ עשה לך היום, לראות את הטוב.

"מתי מגיע הסוף לחיי נישואין? כשאישה לא רואה את הטוב שבבעלה. כשאישה רואה את היתרונות של בעלה ומודה לו, הגבר משם שואב את כל הכוח שלו, מאשתו", היא משתפת מניסיונה העשיר שלה ושל הרב לפשר בין זוגות.

הרבנית ארוש ממליצה להפוך כל דבר שביום יום לחוויה רוחנית. "גם בבישול – לבקש מה’ שיצליח".

"מאוד קשה היום להיות שמח, זה לא כמו בדורות של פעם שהסתפקו במועט, היום החיסרון שלנו הוא חיסרון נפשי ואישה חייבת למלא את עצמה ברוחניות, זה מה שימלא אותה. אם הנשמה מקבלת את האוכל שלה – הגוף הרבה יותר רגוע".

מהי חלוקת התפקידים בבית שלכם?

"אין תפקידים לאף אחד, יש טבעיות" היא צוחקת. "הילדים מאוד אוהבים את שיחות החינוך של אבא שלהם. האבא הוא איש חינוך, האמא היא יותר מעשית".

התזמורת של המלך

הרבנית עצמה נוסעת בכל שנה לאומן מספר פעמים עם קבוצות. "משנה לשנה יותר ויותר נוסעים לאומן, כל השנה, גם בחורף. פעם זה היה בושה להיות ברסלבר, והיום זה שוויץ", היא מספרת. "כל הצעירים משוגעים אחרי ברסלב. רבי נחמן זה כמו מגנט. בהתחלה זה מושך מאוד, אבל אחר כך זו עבודה קשה – להיות בשמחה, לדון כל אדם לכף זכות, זה לא פשוט".

בניגוד לציפיות, הרב והרבנית ארוש מושפעים מהרבה זרמים ביהדות, ולא רק מחסידות ברסלב. הרב עצמו למד בתחילת דרכו בישיבה הליטאית "דבר ירושלים" ולפני כן אצל הרב גינזבורג מחב"ד. "עד עכשיו אנחנו מקבלים מכולם, לא רק מברסלב".

ממש כמו ב’משל תזמורת המלך’ אותו הרבנית מספרת לי לקראת סוף הראיון. "אחד חיל רגלים, אחד חיל שריון, אחד מנגן, אבל כולנו עובדים למלך".

"כך גם בפוליטיקה" נותנת הרבנית ארוש עצה לסיום, "אם היו מתאחדות כל המפלגות הדתיות היו לנו הרבה יותר מנדטים. "לך כנוס את כל היהודים" – הרי הקב"ה הוא אחד".

(באדיבות מעייני הישועה)