אוצרות יקרים

ילד מיוחד – זה להבין יותר את
משמעות החיים. כל ההסתכלות על
החיים משתנה. רואים הכל בפרופורציה
נכונה יותר. אין דבר כזה חוסר תקווה.
יש רק תפילה שיהיה טוב יותר.

הקדמה: זהו מכתב חיזוק ועידוד של אמא לילד מיוחד (מוגבל), שלא מבקשת רחמים מבני אדם וגם לא מבטים מוזרים. היא יודעת שהיא נבחרה להיות שליחה לטפל בנשמה מיוחדת שירדה לעולם. יש לה אמונה, תפילה ומסר נפלא.

* * *

יש ימים כאלה ויש אנשים כאלה. לא הימים עושים את האנשים אלא האנשים את הימים.

המצב שנמצאים בו הוא מצב קיים. איך ייראה המצב הזה – טוב או רע, חסר תקווה או מלא תקווה, מלווה תפילה או חס וחלילה בייאוש? תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על הדברים שקורים לנו ומסביבנו. הם הנתונים שקיבלנו כדי לעבוד את השם. איך נעבוד אותו? זה תלוי בנו. זאת הבחירה שניתנה לנו. אם נעבוד מתוך שמחה ואמונה או מתווך ייאוש וחוסר תקווה.

הקב"ה רוצה שנעבוד אותו בכל מצב ובכל תנאי. לא חכמה להיות מרוצים כשהכל הולך כמו שרוצים. בן אדם צריך לדעת שאיך שנראה היום שלו, הכל תכלית מלמעלה, וכל מצב הוא מאת השם. אלו ניסיונות שבכל יום ויום. הקב"ה כביכול אומר: ‘בוא נראה אותך עכשיו עם כאבי הראש ששלחתי לך ועם הבלגאן מסביב ומכונת הכביסה שהתקלקלה וכו”… כי כל הנתונים הם שליחים מאת השם.

בואי נראה אותך עכשיו עושה את רצונו, ממלאת את תפקידך באמונה ובשמחה בתור אישה כשרה ואם יהודיה ובת מלך. צריך לשנן הרבה: "הקב"ה שלח אלי ברוב טובו את המצב הזה ויחד איתו את הכוחות שאני זקוקה להם כדי שבעזרת השם אני אעמוד ואתרומם ממנו". וכמובן לזכור שכשהולך כמו שאני רוצה – זה גם חלק מהתוכנית השמימית. כי אם הקב"ה לא היה רוצה שיהיה כך, לא היה יכול להיות כך.

הפריעה לי ההסתכלות על האישה עם הילד המיוחד. ראשית, כאמא לילדים רגילים וגם לילד מיוחד שבמיוחדים, יותר כואבת ומפריעה לי התנהגות לא ראויה אצל הילדים הרגילים מאשר אצל הילד המיוחד. אולי אותה אישה נראית מותשת בגלל הילדים, או הבית המבולגן שהשאירה מאחוריה כשיצאה לטייל בשיא האומץ והגאווה עם המתנה המיוחדת שהשם זיכה אותה? זה העידוד שמגיע לאמא כזאת?

מה הרחמים האלה? זה עזר לה, מבטי החמלה? הרי הקב"ה מרחם יותר מכל מרחם, וברוב טובו הוא חנן אותה באוצר כזה. למה לא להסתכל על אישה כזאת בהערצה, באמונה ובהרגשה שהיא זאת שנבחרה להיות השליחה לטפל בנשמה מיוחדת שירדה לעולם, לעזור לה לבוא על תיקונה ובכך גם את נשמתה היא מתקנת? עליה הקב"ה סמך וידע שהיא לא תאכזב, ובידיים שלה הכי בטוח להפקיד ילד כזה. אצלה הוא לא יהיה מוזנח. הוא יקבל את כל מה שהוא צריך.

אז מה, לאמא של ילד מיוחד כבר אסור לצאת מותשת ועייפה מהבית? כל סגנון הדברים נובע מהשקפה מוטעית על החיים בכלל, ממי שרואה את החיים בתכלית ועיקר. אך בעצם מטרת החיים היא להגיע לתכלית, לחיי נצח, וכל הניסיונות והתנאים שניתנו לנו בעולם הזה הם כדי להשיג את המטרה. אשריה של אמא לילד מיוחד שקיבלה כזאת משימה כסיוע וכתגבור, ובעזרת השם והמון סייעתא דשמיא תצליח לעבור את העולם הזה שהוא גשר צר מאוד, ושכרה בצידה.

כל אחד מקבל תפקידים כפי מידת גדולתו ומיוחדותו. שר פשוט של מלך מקבל תפקידים פשוטים, אך שר גדול וקרוב למלך מקבל תפקידים גדולים, ולו המלך נותן את התפקידים המיוחדים בגלל קרבתו אליו, ומרוב אהבתו אליו מפקיד בידיו את אוצרותיו הגדולים והחשובים ביותר. רק עליו הוא סומך. אולי מבטי הייאוש שנראו מעיניה של אותה אישה היו האכזבה לצאת לרחוב ולהיתקל שוב בכאלה מבטים?

הילד היה כל כך מטופח ומושקע, אז למה לא לגשת אליה ולומר לה: ‘כל הכבוד לך, איזו השקעה וטיפוח! את יכולה להתגאות באומץ שלך, שהשם ייתן לכולנו כוח, כל אחד בתפקידו’. ואם לא לומר, אז לפחות לשדר את לה את זה במבט ובחיוך נעים. או בכלל – תנו לנו לחיות, לאף אחד לא קל!

לא באנו לפה לשחק וליהנות, יש לנו תפקידים בחיים ואנחנו צריכים למלא אותם בשלמות ובשמחה. למה לחרוץ גורל? למה להשתמש בהגדרות כמו "אומללה"? אומלל מי שחושב כך. זו ההגדרה שמגיעה להורים שעומדים בגבורה ובעוז מול כל כך הרבה קשיים? עם התמודדות יומיומית כזאת? זו המחמאה שמגיעה להם?

"על הרגע הנורא בו נודע להוריו ההמומים שילדם יהיה שונה…" מימי לא הרגשתי קרבת אלוקים כזאת כמו באותו רגע. הקב"ה נותן כוחות מיוחדים ושולח שליחים מיוחדים במצבים מיוחדים. צריך רק להושיט את הידיים כדי לקבל את הכוחות. אז היכן יש מקום להלם? הרי אנחנו, יהודים מאמינים בני מאמינים שהכל לטובה ושהכל נהיה בדברו ומאיתו יתברך כדי להיטיב איתנו, ואם זה רצונו שנעבוד אותו כך, אז זה גם רצוננו לעשות רצונו. וכן, בבתים שיש בהם ילדים מיוחדים יש גם לפעמים ימים כאלה שלאמא כואב הראש והבית קצת מבולגן, יש בעיות עם מכונת הכביסה וגם המצב בבנק מטריד לפעמים. יש גם מזה.

"לאישה האומללה הזאת יש חיים כאלה… בידיעה שהמחר לא יהיה טוב יותר…" חושבים המביטים למיניהם.

"חיים כאלה"? הילדים המיוחדים האלה מלאים בחום ואהבה שממיסים את הלב ומקרבים ומקשרים את האדם אל בוראו. כאשר משהו מעיק עליי, אני לוקחת בידיים את ילדי המיוחד, מחבקת אותו ונרגעת. טוב לי. בליבי זורמת הרגשה של "קרבת אלוקים טוב לי".

החיים הופכים לאיכותיים יותר. מבינים יותר את משמעות החיים. כל ההסתכלות על החיים משתנה. רואים הכל בפרופורציה נכונה יותר. מתחילים להבין בשביל מה אנחנו בעצם פה. אך החיים ממשיכים אותו דבר כמו בכל בית. כן, אכפת לי כשהילדים שלי רבים, מפריע לי שהבית מבולגן, אבל זה לא אומר שאני מתעוררת בכל בוקר לעוד יום עגום…

אנחנו יהודים, ויהודי פותח כל יום את העיניים ודבר ראשון מודה להשם שהחזיר לו את נשמתו ונתן לו הזדמנות, וזיכה אותו בעוד יום כדי לעבור ולעבוד אותו, ומודה על החמלה הרבה שהכל נעשה ברחמים מאת השם. ועל האמונה מודים אנחנו, על המתנה הנפלאה ששמה אמונה. מה היינו עושים בלעדיה?!

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"…

ויהודי גם יודע שהמחדש בטובו בכל יום מחדש לנו בכל יום מחדש ממש כוחות חדשים ורעננים שאנו זקוקים להם באותו יום. השם נותן לנו הזדמנות בכל יום מחדש לעבוד אותו בצורה הטובה ביותר, ואין יום דומה לקודמו או לזה שאחריו. כל יום עם ההתמודדות שלו בכל התחומים – ברוחניות ובגשמיות. אין דבר כזה חוסר תקווה! יהודים תמיד מקווים לטוב ומתפללים שמחר יהיה טוב יותר.

עם המון תפילות אנו משקיעים בילדים שלנו, ועושים את כל ההשתדלות כדי להגיע איתם למקסימום האפשרי, ואני לא מדברת רק על הילדים המיוחדים. כל הורה יודע את זה. אנו מטפחים ואוהבים אותם מכל הלב. בליבנו שמחה וצהלה על כל צעד והתקדמות שלהם, וגם הקטן ביותר. ילדים זה אושר שאי אפשר לבטא, כי ככל שמתאמצים ומשקיעים התוצאות, ואפילו הקטנות ביותר, מעוררות סיפוק רב ועצום.

וגם כשאין תוצאות, אנו יודעים שלא לשווא השקענו, כי אנחנו מצידנו משתדלים. התוצאות להשם אלוקינו. על ההתאמצות וההשתדלות אנו מקבלים שכר, לא על התוצאות! רק הקב"ה לבדו יודע כמה אנו רוצים להועיל לילדים הנפלאים האלה, בכל מה שאפשר לעשות להם נחמד את החיים, לפחות בתור הכרת הטוב על מה שהם הועילו והוסיפו לנו בחיים.

לכל ההורים, האחים והאחיות של הילדים המיוחדים, האוצרות היקרים שלנו. נזכור ולא נשכח: שכל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר – לא לפחד כלל!!! אדם לא יכול להתבייש במה שהשם נתן לו. אל לנו להתבלבל. נפנה את עינינו וליבנו אל השם ולא נוריד אותם. אשרינו שזכינו, ושבזכותם נזכה כבר במהרה לקדם את משיח צדקנו.

לא כתבתי את הדברים כדי לפגוע במישהו חלילה, אלא רק להאיר, לפקוח את העיניים, לתת הצצה מעטה על החיים המיוחדים עם ילד מיוחד. "והאר עינינו… ודבק ליבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, למען לא נבוש ולא ניכלם ולא נכשל לעולם ועד", אמן.