זאת הרכבת שלי

לא אכפת לי שהרכבות של כולם
טסות על הפסים שלהן, ואילו הרכבת
שלי מקרטעת. זה הכי טוב. זאת
הרכבת שלי ורק כך אוכל להגיע ליעד
שלי. רק כך אצליח להגיע למטרה!

בגן החכמה – פרק 37

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

המעשייה שלי

התם אמר, כפי שראינו בפרקים הקודמים: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי". מדברים אלה אנו מקבלים כלל חשוב מאוד – שעל האדם להיות חזק באמונה שאין להשוות אדם לחברו בכלל. זאת הייתה הנהגתו של התם. וזהו יסוד גדול באמונה – שעל כל אדם ואדם ישנה השגחה מיוחדת המתאימה לו במדויק, ומאז הבריאה ועד סוף הבריאה לא הייתה ולא הווה ולא תהיה מציאות ששני בני אדם שווים זה לזה, אפילו בחלק מתכונותיהם, במציאות חייהם, ובניסיונות שהם צריכים לעבור.

כל אדם הוא מעשה בפני עצמו. אחד בא לתקן דבר מסוים, והשני בא לתקן דבר אחר. כל אחד ושליחותו ותיקונו. ולא רק בכלל חייהם, אלא בכל יום ויום זה משתנה לפי האדם והמקום. לכן אין להשוות עצמנו לשום אדם, לא לקנא או להיות צרי עין חלילה. כמובן שאין לזלזל בשום אדם או לדון אותו, משום שכל אחד נמצא בתיקון שלו בעל כורחו בהשגחה פרטית, ואין לדעת היכן כל אחד אוחז בתיקונו ובשליחותו. על זה אמרו חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מדוע? הרי בודאי אם אינך יודע כלל מהו הניסיון שלו ומהו תיקונו, אין אתה יכול לדון אותו.

אל תתבלבל מאנשים מוצלחים או פחות מוצלחים ממך, התבונן רק על עצמך, על סיפור המעשה שלך. על זה אמרו חז"ל: "כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי". הקב"ה ברא את העולם בשביל כל נפש ונפש בפרטיות. הוא דואג ומשגיח על כל אחד כאילו רק הוא נמצא בעולם, וכל בני העולם משמשים את הבורא בשביל אותה נפש – לעיתים להיטיב עמה ולפעמים לעורר אותה. בדרך זו רומז הבורא לכל פרט על ידי כל בריות העולם והנמצאים כולם כיצד להתקרב אליו יתברך.

מסופר על רבי נתן, שפעם עמד לפני רבינו ושאל אותו רבינו: מפני מה אתה במרה שחורה? השיב לו רבי נתן: מפני שאני רוצה להיות איש כשר. ענה לו רבינו: אם כן שאתה רוצה להיות איש כשר, מה לך לדאוג? הלא כל העולם יגעים וטורחים בשבילך, זה נוסע לברסלאו (בגרמניה), וזה נוסע לכאן, הכל בשבילך… והחיה אותו מאוד בדבריו הקדושים הללו.

כאשר אדם לא משווה עצמו לאחרים, אלא חי את המציאות שיש רק השם בעולם והוא יתברך ברא את כל העולם בשבילו – להוליך אותו בדרך פרטית שלו – בודאי יהיה שמח בחלקו. הוא לא יתבלבל וגם לא יחלש. המילה השוואה לא תהיה בכלל באוצר המילים שלו בהקשר הזה, כי זה מעשה שלו וזה מעשה שלי!

טסה הרכבת

את מסלול החיים של האדם ניתן להמשיל לרכבת הנוסעת על הפסים. למשל, יש אדם שלא מצא בכלל את המסלול שלו – אדם זה משול לרכבת שלא נמצאת על הפסים בכלל, ומובן שהיא לא תגיע לשום מקום. יש אדם, כמו שאומרים, "ירד מהפסים", הוא אותו אחד שמתבלבל וטועה בחיפוש אחר מסלולו. יש את האדם שבמקום לנסוע קדימה על הפסים הוא כל הזמן מסתכל אחורה, כלומר הוא רודף את עצמו וכועס על עצמו שנתן לדברים לחלוף כפי שחלפו, ולא כפי שהוא רצה.

ויש את זה שמסתכל על אחרים ומשווה עצמו אליהם, הוא נמשל לרכבת שמנסה לעלול על הפסים של רכבת אחרת. ברור שרכבת כזאת מתהפכת ומתרסקת. תופעה זו מאפיינת את אותם אנשים שכאשר קשה להם, או כשהם לא מסוגלים להתמודד עם אתגרי חייהם, כשהם מרגישים שהם מאבדים את זהותם ולכן מתעצבנים על כולם – אז הכי פשוט להם לא לנסוע על הפסים האישיים שלהם. כמובן שאדם שעולה על פסים שאינם שייכים לו, דבר זה לא יזיק לבעל הפסים האמיתי, הוא הרי נוסע לו לבטח על המסילה שלו. רק לאותו אדם שמנסה לעלות על הפסים של חברו תהיה בעיה, כי ברגע שירד מהמסלול שיועד לו לכתחילה הוא יתרסק.

כעת אפשר להבין את התם, כיצד יתכן שצחקו עליו והוא לא התבלבל. הוא היה בטוח בדרך בה הלך, והוא הלך מתוך אמונה חזקה עד שנמשל לרכבת שנוסעת על הפסים שלה, מבלי לנסות לעלות על פסים אחרים, מבלי להתבלבל מהניסיונות של אחרים לעלות על הפסים שלו. ודע, כאשר אדם נמצא על הפסים שלו ואינו מסתכל על שום אדם, לכן הוא גם לא מתבלבל או נחלש, אלא רק עולה בלי הפסקה, כמו שהתם הגיע להצלחה המושלמת בזכות תמימותו.

בנקודה זו אנו לומדים מהי התבודדות נכונה – כאשר אדם יודע מהו המסלול שלו ועל אילו פסים הוא נוסע. הוא רואה היטב את חסרונותיו, מגדיר אותם – זו הרכבת שלי ואלה הפסים שלי, ואז מיישב את דעתו לעשות את המקסימום במסלול שלו. אך עם כל זה – תהיה לי נעל משולשת! הנעל הזאת לא אמורה לבלבל אותך מכיוון שאתה יודע מהו מקומך, מהם הכלים שלך ואתה עושה את עבודתך בשמחה. כך תגיע להצלחה, כך תגיע ליעד שלך.

ואם תשאל: מה עם השיפור? התשובה היא: בודאי שכל אחד רוצה להשתפר, אבל עליו לדעת מראש, שלמרות כל ההשתדלויות רק השם יודע מתי תגיע העת בה תוכל להשתפר.

כאשר אדם רואה את חסרונותיו והוא מודע להם, ומאמין שהם הדבר הכי טוב בשבילו, כאשר מאמין שהם ה"רכבת" שלו – הכלים שניתנו לו משמים בעזרתם יוכל להגיע לשלמות שלו, שזו ה"מסילה" שלו – הדרך בה הוא מוכרח לעבור כדי להגיע ליעדו מכיוון שכל אלה הם התנאים המדויקים עבורו – אז טוב לו בחיים. קל לו בכל תחום בחייו, כגון: בחברה, בעבודה, בעבודת השם, בתיקון מידותיו וכן הלאה. הוא גם לא נשבר משום דבר מכיוון שיודע מראש שכולם יותר טובים ממנו, ובכלל – המסלול של חברו כלל לא מעניין אותו, הוא לא חי בדמיון שרגע אחד הוא טוב מהשני וברגע השני הוא פחות טוב.

על כל זה כמובן צריך להתפלל ולישב את הדעת היטב. להאמין באמונה שלמה שלא אכפת לי שהרכבות של כ-ו-ל-ם טסות במהירות!, ואילו שלי מקרטעת ובכל רגע צריך לעצור ולתקן את הקטר או לישר את המסילה. כל זה כלל לא מפריע לי מכיוון שזה המסלול שלי, רק כך אוכל להגיע למטרה וליעד של חיי.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)