לשכך את הכאב הלאומי

ארץ ישראל הקטנטונת שלנו סובלת
מרשימה ארוכה של מכאובים, מבית
ומחוץ. האחדות של ל"ג בעומר, משככת
את הכאב הלאומי שלנו. דבר זה בלבד
הוא סיבה למסיבה!

ל"ג בעומר חל השנה ביום שני בלילה וביום שלישי, 11-12.5.09

שני המאורעות החשובים של ל"ג בעומר הם הפסקת המגפה שנטלה את חייהם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא ויום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. לכאורה, אין כל שייכות בין שני המאורעות, אך במבט שני מעמיק, מתגלה קשר מדהים ביניהם.

24,000 תלמידי רבי עקיבא

מספרת הגמרא (יבמות סב, ע"ב): "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד [בין פסח לשבועות] מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".

מדוע נענשו בצורה כה חמורה? מה הם כבר עשו?

אל תחשבו לרגע ש-24,000 תלמידי רבי עקיבא ביזו או ביישו זה לזה, חס ושלום. הם פשוט זלזלו קצת אחד בשני, מה שנקרא היום בסלנג, "סנובים". אחד חשב שהוא קצת יותר מיוחס מחברו, או קצת יותר פיקח ממנו, או ששבטו או משפחתו יותר מכובדים. לכן, הוא הסתכל על החברותא עם האף קצת למעלה. בזמן הלימוד, ה"סנובים" לא כל כך הקשיבו לחברותא שלהם – ולאחר שהשמיעו את עצמם, אטמו את אוזניהם לכל מוצא פי חבריהם.

ברגע שאחד חושב שהוא יותר טוב ממישהו אחר, ראשו וליבו נסתמים כלפי הזולת. המתנשא אומר בליבו, "מה כבר יש לי ללמוד ממנו? הוא לא ברמה שלי בכלל!" מחשבה מקולקלת כזאת מצמיתה כל צמיחה בתורה וגם כל צמיחה אישית. היא עוקרת את שיטת לימוד התורה של למעלה משלושת אלפי שנים, מאז שמשה רבינו למד בחברותא עם אהרן אחיו. הרי כל שיטת הלימוד בחברותא ובחבורות מושתתת על משא ומתן, תן וקח, דיבור והקשבה.

מדוע הלימוד בצוותא הוא כה חשוב?

אומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע: "כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, דָּבָר יָקָר שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ… וּבְחִינָה הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזֹּאת מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‘וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין’ (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה לד)".

כלומר, לכל אחד בישראל יש תכונה מיוחדת או כישרון שאין לאף אחד אחר. מה משמעותו של עקרון זה בנוגע ללימוד?

כשאנו לומדים עם אחרים, אנו זוכים לקבל מהם את ההארה הייחודית שלהם, איך שהתורה הקדושה משתקפת מנשמותיהם. ההארה ייחודית זו מועילה לנו מאוד, כי ניתן לקבל מכל חבר מה שאי אפשר לקבל מאף אחד אחר. לכן, לפי היסוד הנ"ל של רבינו הקדוש, נענשו תלמידי רבי עקיבא מכיוון שלא השכילו לקבל את ההארה המיוחדת של הזולת, ולכן לא השלימו את עצמם בתורה ובעבודת השם כפי שיכלו.

אף אחד לא יכול להיות הכי טוב בהכל. כשאני מביט מסביב לבית מדרש של ישיבתנו הקדושה "חוט של חסד" בירושלים, אני רואה אברך אחד שהוא גאון מעמיק בלימוד הגמרא. האברך שיושב בשולחן הסמוך הוא אנציקלופדיה להלכה ויודע בעל-פה חלקים רבים של ה"שולחן ערוך". בצד השני של בית המדרש, ישנו אברך שתמיד מתבדח, ואיננו מניח לאף אחד ליפול לעצבות ולו המעטה ביותר. החברותא שלו הוא בעל חסד עצום שנותן שיעורי עזר ליתומים כל לילה במשך שעתיים. מאחוריו יושב החזן הכי טוב בישיבה, וכך הלאה, אחד אחד. לומדים לא פחות מן הזולת מאשר לומדים מן הספרים הכבדים שבמדפי הישיבה.

רבי שמעון בר יוחאי

ל"ג בעומר, יום השלושים ושלושה בספירת העומר, שהוא יום י"ח אייר, הוא יום ההילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר הקדוש מספר שביום פטירתו מן העולם, התמלא העולם זיו של שמחה עצומה, כי באותו יום גילה רבי שמעון לתלמידיו סודות תורה שעד כה לא התגלו בעולם הגשמי. סודות אלה הם החכמה של הזוהר הקדוש. הזוהר, שהוא מקבץ את אור פנימיות התורה כפי שמגיע לנו דרך פירושיו הפלאיים של רבי שמעון. לכן, העולם היהודי צוהל כולו בל"ג בעומר. ולא רק העולם היהודי…

ביום שעלה רבי שמעון השמימה, לא שקעה השמש עד שהצדיק סיים לגלות את כל התורות והנסתרות עליהן ניתנה לו רשות לגלות מלמעלה, כלומר משמים. ברגע שסיים את דבריו, שקעה השמש ורבי שמעון החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה יתברך.

החדווה של ל"ג בעומר דאז נקבעה מסורת לדורות. כל שנה, מאות אלפי יהודים מן הארץ ומן התפוצות יוצאים לדרך ועולים למירון, לקברו הטהור ומטהר של רבי שמעון בר יוחאי בגליל העליון. רוקדים, שרים, ומדליקים מדורות. ילדים בני שלוש מקבלים תספורת ראשונה – חלאקה, כיפה, ציצית, ופיאות. כמויות אימתניות של משקים זורמים במירון, ובל נזכיר את כל האוכל והאירוח בשפע בכל פינת ההר, למרגלות הציון הקדוש.

התיקון

נמצא, שההילולא של רבי שמעון בר יוחאי במירון היא עצם התיקון לפגם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה לזה. במירון, כאשר חצי מיליון איש מנסים להתקרב לציון הקדוש, הצפיפות היא אדירה. בעל כורחם, יהודים נצמדים ונלחצים איש אל רעהו. וזה פלא, אף אחד לא דוחף ואף אחד לא מגדף. כולם מקבלים את הדוחק ברוח טובה. חסידי סאטמר ממאה שערים רוקדים עם חיילים. תימני רוקד עם פולני, חסיד עם ליטאי, אפילו חרדי עם חילוני (לעת עתה). רוח של אהבת ישראל ואהבת אחים שוררת.

ארץ ישראל הקטנטונת שלנו סובלת מרשימה ארוכה של מכאובים, מבית ומחוץ. האחדות של ל"ג בעומר, לא רק שמתקנת את הפגם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא, אלא היא משככת את הכאב הלאומי שלנו. דבר זה בלבד הוא סיבה למסיבה. ל"ג בעומר שמח!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net