המת החי

"לא יודע איך קוראים לזה, אבל
בטוח שזה מעבר לכל שליטה רפואית.
תדע לך שאתה בר-מזל גדול. אני
מקווה שתפסיק מעכשיו עם כל השטויות
שלך ותתחיל לחיות כמו בן אדם…"

חברתו של אבי הסכימה להתחתן עמו למרות שידעה שהוא מסובך עם העולם התחתון. היא קיוותה שהנישואין יחזירו אותו למוטב. כבר מגיל צעיר היה אבי הרפתקן ונגרר אחר הרחוב. הוא לא סיים אפילו בית-ספר יסודי. באמצע לימודיו החל לעבוד והכיר את החברים שפתחו בפניו את עולם החושך. הוא השתמש בסמים, ובגיל 15 הסתבך עם המשטרה.

לאחר הנישואין, עברו להתגורר בפתח תקווה, ולאחר כשנה נולדה להם בת בכורה ולאחר מכן בת נוספת. המסגרת המשפחתית לא הצליחה להרחיקו מעולם הפשע. גאוותו לא הניחה לו להיפרד מהחושך. אבי חזר להתפרנס מכל מיני עסקים מפוקפקים. התקופה הזאת הייתה איומה ונוראה, בפרט עבור אשתו ובנותיו. המשטרה הכירה היטב את כתובתו והגיעה לביתו לעתים גם בחצות לילה או לפנות בוקר. כך הידרדרה עגלת חייהם ועמדה ליפול לתהום. בשלב זה אשתו של אבי החלה לדרוש גט. אבי נהג לחזור לביתו מאוחר וראה אותה בוכה. הוא הרגיעה ואמר שלא תדאג, ועוד יבוא יום והוא יהיה בנאדם.

פעם ראתה שניים מחבריו, שהיו עמו בעבר בעולם הפשע, כשהם חובשים כיפה ועטורים בזקן ואמרה לו שהייתה רוצה לראותו כמוהם. אבי הרהר בדבריה, אבל הגאווה והבושה מיתר חבריו לא הניחו לו. תמיד רחש כבוד לדת. אם, למשל, עישן בשבת וראה מולו רב, אז מיד כיבה את הסיגריה בכפו. הוא ידע באיזה מקום בנפש שהוא מוכרח יום אחד לחזור בתשובה, אך לא עשה דבר בקשר לכך, פרט לקיום מצווה אחת. בילדותו לימד אותו סבא שלו להניח תפילין, ומאז הניחן מדי בוקר. ידע בליבו שיש אחד שרואה אותו. אולי הצליח לברוח ממנו פה ושם, אבל ידע שיום אחד יבוא על עונשו. גאוותו אמרה לו על הסף: לי זה לא יקרה, הרי ה’ שומר עלי…

אחיו של אבי, הצעיר ממנו בשנתיים, היה חסיד ברסלב, תלמידו של הרב ברלנד מירושלים. מדי יום שלישי ארגן האח שיעור בבני ברק עם הרב. אבי התארח במקרה בבית אחיו כאשר התקיים השיעור. הרב לייזר קרא אליו לפתע: "בחור! בוא הנה לרגע…" אבי התקרב לרב, שלקח את יד ימינו ולחץ אותה, כשהוא ממלמל כמה מילים. לבסוף פנה לאבי: "אברהם, אתה תראה ישועות רבות!". אבי לא הבין מה כוונתו.

באותה תקופה הסתכסך אבי עם עבריין שולי וקצת לא שפוי, שהחליט לפגוע בו. ערב אחד הלך למסיבת חברים, שתה והשתכר ושכח לחזור לביתו. הוא נשאר ללון אצל חבר בפרדס-כץ. כאשר התעורר בבוקר, התחרט שלא הודיע דבר לאשתו והתקשר אליה כדי לבקש סליחה. היה זה יום שלישי בשעה תשע בבוקר. "אל תבוא הביתה, הספיקו לי הסליחות שלך!", ענתה אשתו מצידו השני של הטלפון. "זאת הפעם האחרונה…" התחנן אבי… "טוב… תבוא… אני והבנות מחכות לך…", ענתה בבכי.

אבי ביקש מחברו להחזירו ברכבו לביתו. כאשר יצאו מהשכונה, ביקש לקחת את התפילין שהיו מונחות אצל הוריו. הוא לקח והניחן ברכב, וכאשר עמדו לנסוע, אמר לחברו: "חכה שנייה, אני חייב למסור משהו לאחי, עוד שנייה אחזור…" אבי חזר לבית הוריו ודיבר עם אחיו, לאחר מכן יצא מהבית אל חדר המדרגות. היה עדיין מטושטש.

לפתע חש נעיצה בגבו.

הוא הסתובב לראות מה קרה. האורב הניף את ידו ונעץ מספר פעמים בטירוף סכין בצדו השמאלי של החזה. אבי-העורקים נפגע. אבי עוד הספיק לראות את הבחור בורח. עדיין עמד על רגליו ואחז בחזהו. הרגיש איך שליבו מפמפם ומתיז את דמו. האוויר שהיה בקרבו אזל לחלוטין, הוא לא היה מסוגל לנשום, רץ ימינה, רץ שמאלה, כשהוא מנסה לאחוז בדבר-מה. לבסוף יצאה צעקה מגרונו: אבאאאאאאא!… הוא הרגיש שבעת הצעקה מתחולל בגופו דבר מוזר מאוד. מעין מהלומת זרם חשמלי עצום מראשו ועד לכפות רגליו ובחזרה לפסגת ראשו… באותה נקודה הרגיש התנתקות ומצא את עצמו לפתע מעל לגופו, כשהוא חופף על שערותיו. אז ראה את אביו ואחיו שהגיעו בבהלה לקול צעקתו ואחזו בגופו. גם חברו, שהמתין בחוץ ברכב המונע, הגיע לעברו ונדהם לראותו מדמם.

אבי ראה את עצמו מרחף מעל לגופו וראה כיצד מכניסים אותו לתוך הרכב. הוא שאל את עצמו מה קורה פה? הוא לא הרגיש את גופו, וגם לא הבין במה מדובר. הוא הביט בדיוקנו כפי שמביט האדם בעצמו במראָה, ראה את כל תוואי הנסיעה, איך הרכב נוסע בבהלה וצופר, כשחציוֹ על הכביש וחציוֹ על המדרכה. למטה גופו חרחר ועיניו התהפכו בחוריהן, אבל הוא היה למעלה, צופה על המתרחש בשלווה. לאחר מכן ראה איך שמכניסים אותו לבית החולים בלינסון, מוליכים אותו לחדר מיון ומשכיבים אותו במיטה. אבי, שחש תענוג מהריחוף, לא הבין מה מחפשים אצלו למטה, הרי הוא למעלה! כל מאמציהם נראו לו מיותרים. הוא ראה את אמו מתקשרת לאשתו: "אל תשאלי… אבי בבית חולים ‘בלינסון’… הוא נפצע קשה מאד…"

"לא יכול להיות, הוא התקשר אלי לפני כמה דקות ואמר שהוא מגיע הביתה…"

"אנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת…"

לאחר מכן אבי ראה למטה את אשתו ובנותיו מגיעות בריצה מבוהלת. אמו השתטחה על הרצפה ובכתה. אבי ניסה לגשת אליה ולומר לה "אמא, אני פה! על מה את בוכה?…", אבל הבין בצער שאין לו שום קשר אליה. כך המשיך לרחף בגובה תקרת בית החולים, כמטר וחצי מעל לגוף. לפתע שמע צליל מאוד מתוחכם, מורכב פי אלף מהצלילים האלקטרוניים שהכיר. הצלילים נחתו לידו. לפתע החל להבין שלא מדובר בתענוג הקודם וכי הוא עובר לרובד אחר. רוח חזקה ונוראה יבבה. הוא הרגיש שהוא מתרומם ועומד לעזוב את העולם. קולות נוספים ליוו אותו, קולות איומים ומחרידים. הוא שמע איש צורח, בתוך קול של אישה צורחת, בתוך קול של ילד מיילל. אם יביאו את כל הרמקולים שבעולם, הם יהיו כאין וכאפס לעומת העוצמה של הקולות הללו.

כל מה שישנו בעולם התחתון ישנו בעולם העליון. לעומת האש שיש בעולם הזה, ישנה למעלה אש חזקה פי כמה וכמה, לעומת החיות הטורפות של העולם הזה, יש למעלה חיות טורפות ענקיות ומפחידות לאין שיעור. כאשר האדם נפרד מגשמיותו ונמצא למעלה, בכוחו לקבל את הדברים הנוראים הללו. אבי רצה לבקש עזרה. הרגיש שאיבריו הרוחניים הולכים וקטֵנים. לפתע קלט שהוא עומד למות. אז ראה את אשתו ואת בנותיו והשתוקק להיפרד מהן. הוא רצה לפחות לומר שלום בפעם האחרונה, והחל לצעוק: "אני לא יכול!!!" החל לבכות ללא הרף. אדם בגוף לא יבין זאת. נפשו טבעה בתוך דמעות בכיו האינסופי, ואז, שמע לפתע קול נוסף: "אברהם, אברהם".

לפתע חזרה אליו תקוותו. הוא הרגיש שיש קול אחר, שונה לגמרי מהקולות המפחידים שליוו אותו. הרגיש שהוא יכול לסמוך על הקול, ומאידך הרגיש כלפיו בושה עצומה, נוראה יותר מהפחד שחש לפני כן. הקול המשיך להדהד: "אברהם, אברהם, אתה תחזור בתשובה-בה-בה-בה!", הקול הלך והדהד מקצה העולם ועד קצהו. אבי הרגיש שהקול חודר לכל איבריו הרוחניים. הוא התחנן: "אני לא יכול לשמוע… בבקשה תפסיק…" הקול העצום המשיך להדהד: "אתה מבטיח?!" ובעת שדיבר הקול האדיר, נשמעו ברקע הקולות המחרידים. הם צרחו: "לאאאאאאא!", אך אבי הבין שהקול האדיר רוצה להחזירו לחיים, ואילו הם מתנגדים לכך. "אני מבטיח!" ענה אבי בפחד ובבושה. הוא ניסה להרים את ראשו לכיוון הקול, שלפי השערתו נמצא מעט מעליו, אבל ללא הצלחה. מעליו האיר אור הגדול פי אלף מאורה של השמש, בלשון המעטה, אור אדיר שלא ניתן כלל להביט לעברו. אבי נותר כאשר ראשו מושפל כלפי מטה.

בעת שהבטיח ירדה לפתע קרן אור באמצע. באותו רגע נשמע קול פיצוץ אדיר, שלא ניתן לתארו במונחי העולם הזה: אאאאוּוּוּוּםםםם!!! בּבּבּבּוּוּוּוּםםםם!!! אבי ניסה לשים את אצבעותיו על תנוכי אוזניו. כתוצאה מהפיצוץ ראה גיצים מתפזרים. לפתע השתרר שקט גמור. כל המלווים המפחידים הסתלקו. הוא חזר לחדר המיון בבית החולים. אט-אט החל לרדת מהתקרה אל הגוף המונח על המיטה. אנשי הצוות הרפואי עדיין רכנו מעל הגוף הדומם. אבי נכנס לתוך נחירי אפו, ולפתע הרגיש שהוא נשאב לתוך גופו…

הלב השסוע החל לפעום! הרופאים נדהמו. לפני כן רצו להכניסו לחדר קירור, וכעת מיהרו לחדר הניתוח. הניתוח ארך כשבע שעות, ואחריו הכניסו אותו לחדר טיפול-נמרץ. הרופאים בישרו להוריו ולאשתו של אבי שהוא חי בניגוד לכל הציפיות, אבל בגלל שמוחו לא קיבל חמצן זמן רב, בודאי יישאר צמח. שלוש יממות שכב בחדר טיפול-נמרץ. כאשר פקח את עיניו, ראה שהוא נמצא בחדר מלא מכשירים, שהוא מחובר אליהם בצינורות שונים. לאחר מכן הבחין בפרופסור וברופאים נוספים: "מה אני עושה פה?" שאל. הפרופסור רכן לעברו בתדהמה ושאל: "איך קוראים לך?". "אברהם". מעולם לא קרא אבי לעצמו כך. "בן כמה אתה?". "עשרים וארבע". "איך קוראים לבנותיך?". "ליאת ורחל". הרופא הנדהם פנה להוריו המתוחים של אבי: "נס אחד כבר ראינו אצלו. אף רופא בעולם לא יכול להסביר איך אבי חי. ועכשיו, מי האמין שהאדם הזה ידבר?! חוץ מהפצעים שהגלידו, הוא ממש בריא בגוף ובנפש!"

אבי נשאר בבית החולים במשך שבועיים ונקרא בפי כל "בעל הנס". כולם התייחסו אליו כאל שחקן מפורסם. לפני השחרור ניגש אליו ד"ר דבירי: "ניהלתי ניתוחי לב פתוח רבים ופתחתי לבבות, אבל לסגור לב זה ההיפך הגמור מכל מה שהכרתי! אמנם אינני דתי, אבל ברור לי שהייתה כאן יד מכוונת מלמעלה".

"קוראים ליד הזאת הקדוש-ברוך-הוא…"

"לא יודע איך קוראים לזה, אבל בטוח שזה מעבר לכל שליטה רפואית. תדע לך שאתה בר-מזל גדול. אני מקווה שתפסיק מעכשיו עם כל השטויות שלך. תוכל לחזור לאשתך ולבנותיך ולחיות כמו בן אדם".

אבי שוחרר לביתו. הצלילים המחרידים, ששמע בעת שהיה מת קליני, חזרו אליו. הוא לא היה מסוגל לעמוד בפחד הזה וחשב שהוא עומד להשתגע. הוא לא רצה לספר לאיש את סיפורו מחשש שיחשבו שהוא מטורף. הוא סיפר רק לחבר שהסיע אותו לבית החולים, הזכיר לו איך נסע בשיגעון, ותיאר את תוואי הנסיעה המדויק. החבר הזדעזע: "איך אתה מספר לי עכשיו איך נסעתי, הרי היית מחרחר והעיניים שלך התהפכו בחורים… היית מת!". רב אחד, שהביא אביו לביתם, שמע את סיפורו ואמר: "ישתבח שמו לעד, מה שאתה מספר לי כתוב בזוהר הקדוש. לא כל אדם זוכה לזה". אחיו של אבי סיפר לו מה אירע בעת שנדקר והוגדר בבית החולים כמת קליני. בדיוק אז הגיע הרב לייזר מ"שובו בנים" כדי לתת את שיעורו השבועי. אחיו של אבי רץ אל הרב: "הרב! אחי פצוע אנוש בבית החולים! בבקשה תתפלל עליו…" הרב ביטל את השיעור ונסע עם האח לבלינסון. כאשר הגיעו לשער בית החולים, יצא הרב מהרכב והחל לרקוד! אנשים שעברו מסביב נדהמו לראות רב חרדי בעל פאות עבותות, מרקד מול חדר מיון, כמו בשמחת תורה. "מה כבוד הרב עושה?! אני לא מבין…" שאל אחיו של אבי, והרב השיב: "היום תהיה כאן תחיית המתים!". לאחר שאבי התאושש, הגיע הרב כדי לבקרו. הוא חיבק את אבי ונישקו: "אמרתי לך שתִּראה ישועות רבות, ועוד תמשיך לראות…"

חבריו הנדהמים החלו להפיץ את סיפורו, שהחל להתפרסם עד שהגיע לאוזניו של הרב אמנון יצחק, שאף הזמינו להופיע באחת מהרצאותיו כדי לספר את סיפורו.
 

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך "אור חוזר – 1", ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)