לעלות או לא?

בשביל שרפרף קטן בגן עדן בן
אדם מוכן לתת את כל הונו. אם
יבקש כסא או משהו קצת יותר
נוח, אז אנחנו מדברים כבר על
התאמצויות אחרות, כשאחת מהן
היא לעלות לארץ ישראל.
 

מי לא מוכן לעשות תחבולות רבות ומגוונות, ובלבד להתקרב לקב"ה? הרי אנשים תורמים את כל הונם לצדקה, ובלבד שיזכו לאיזה שרפרף קטן בגן עדן, שלא נדבר על התאמצויות אחרות…

בעצם, על פי דין דגמרא, כל כך פשוט להתקרב להשם יתברך ולזכות לגן עדן. כיצד? יעלה על מטוס ויעלה ארצה! להלן מקצת מן ההבטחות של חז"ל, שנלקחו היישר מן הגמרא (מסכת כתובות, דף קי-קי"א):

"תנו רבנן, לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקָ וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוקָ, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". אין זו מליצה בעלמא אלא הוראה למעשה המובאת להלכה (ראה רמב"ם, הלכות הלכים, פרק ה’, הלכה י"ב). לפי הרמב"ם, עדיף לגור בשכונה של מוסלמים קיצונים באום-אל-פאחם ולא בשכונה חסידית בוויליאמסבורג שבברוקלין!

זאת ועוד: "אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון, שנאמר: ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון". הרי אסור לקטרג על אף יהודי שבארץ ישראל! הגמרא לא מסתפקת בזה ומוסיפה: "אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא". צ’ק פתוח ממש…

הזוהר מספר שאין חיבוט הקבר בארץ ישראל. מדוע? אומרת הגמרא הנ"ל: "אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב: הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם: וכפר אדמתו עמו".

לאור כל ההבטחות לעיל, מדוע אחינו בגולה לא באים הביתה לארץ ישראל לאלתר? למה נראה בעיניהם כל כך קשה להיפרד מן הגולה למרות שהבורסה והדולר קרסו, ואין העתיד מבשר טובות לאחינו בני ישראל השוהים מחוץ לגבולות הארץ. מהו הקושי?

רבי נחמן מברסלב זי"ע מלמד אותנו עיקרון ברזל, המסביר את טעמן ותועלתן של המניעות בעבודת השם של האיש הישראלי (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה סו, אות ד): "המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר, כי על ידי המניעה שמונעין את האדם מן הדבר, על ידי זה נעשה התגברות החשק מאוד וכו’. וכפי מעלת הנחשק, כן צריך להיות גודל החשק וכו’. ועל כן ראוי לאדם לדעת, כשיש לו מניעות גדולות מאוד מאיזה דבר שבקדושה, יידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות, הוא נחשק גדול מאוד ודבר יקר מאוד".

אפשר לומר שכלל ישראל מאוד חוששים לצאת מן הנוחיות היחסית של הגולה, למרות שהכל דמיונות, כפי שחששו לצאת מן החיים המוגנים של ענן, באר, ומן במדבר, לפני שעלו לארץ ישראל. בני דור המדבר כבר התנסו במלחמה אחת עם עמלק (סוף פרשת בשלח) וחששו מעימות צבאי נוסף. נוסיף את הנגיעה האישית של הנשיאים, למעט כלב ויהושע, הרי לכם מרשם לדיבה שנאמרה על הארץ, בכיית חינם שהפכה בכייה לדורות, וגזירת מיתת דור המדבר שלא יזכו לראות את ארץ ישראל.

לא פלא איפה שרבנים מסוימים בחו"ל ממשיכים במסורת דיבת הארץ ומחלישים את דעתם של אלה הרוצים לעלות ארצה. למה הם מחכים, לגזירות קשות?

ויש תקדים: הגזירה של "יום לשנה" שהוטלה על דור שלם, גרמה לפעולת התאבדות מצד המעפילים. אלה החלו להבין את גודל מעלת ארץ ישראל רק לאחר שנגזרו הגזירות, אך לא הצליחו, וכולם נפלו בחרב. והנה, בראות ילדי ישראל את גודל הסיכון שהמעפילים לקחו על עצמם, את ההתעוררות למסירת נפש למען כניסה לארץ ישראל, ואת הצער של ההורים על הבשורה שלא ייכנסו לארץ, גבר החשק מאוד אצל דור ההמשך. זהו טפכם אשר אמרתם לבז (במדבר יד, לא): כאשר הילדים ראו את המניעות, דווקא הם השיגו את גודל מעלת קדושת ארץ ישראל, והכיסופים שלהם רק גברו לארץ. ה"גירסא דינקותא" של ילדי דור המדבר הייתה ארץ ישראל ומעלותיה, וכל אחד מ-מ"ב (42) המסעות וכל מניעות המדבר לא באו אלא להוסיף להם חשק.

לפי היסוד הנ"ל של רבי נחמן זי"ע, נמצא שצמח דור איתן המוכן לשבור את כל המניעות שבעולם על מנת לרשת את ארץ ישראל הנכספת. לפיכך, מובן היטב מדוע הסכים הקב"ה לשליחותם של המרגלים, כי לטווח הארוך תצא מזה רק תועלת, שלפי גודל המניעה כך גודל החשק. מי שאינו חושק וכוסף, לא יוכל לזכות לדבר שבקדושה בעל ערך אמיתי. כך מובן היטב מאמר חז"ל (ברכות ה, ע"א): "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין ואלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא". לפי המניעות לשלוש המתנות האלו כך מובן את גודל מעלתן, וגדול מאוד חשקו של כל יהודי להשיגן. המניעות מגבירות את הכיסופים.

אמר לי מורי ורבי הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א, שעכשיו הוא הזמן לשבור את מניעות המוח ולעלות לארץ, ודי לנו במוצא פיו חד-משמעי זה של הצדיק למבינים. ברוכים הבאים בשם השם.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net