מחשבות על שנה

לפעמים, בנסיבות מסוימות, אין
מנוס מגירושין. נכון, לא קל לקום
ולפרק, אבל כשהגעתי לנקודה
זו בחיי הנישואין שלי, אז התחיל
הסיוט…
 

מחשבות על שנה שחלפה – פרק 1

קשה להאמין, אבל עברה כבר שנה. ביהדות, הזמן הוא לא קו ישר אלא מעין ספירלה, כמו גרם מדרגות מעוגל. כל שנה, אנו חוזרים לאותה נקודת זמן, אבל בדרגה גבוהה יותר מזו שהיינו בה בשנה הקודמת. ולא רק, לכל נקודת זמן בשנה יש את הכוח המיוחד לה, כפי שראיתי וחוויתי מהשנה שחלפה.

שנה שעברה, בדיוק בנקודת זמן זו, בתאריך הזה, עזבתי את בעלי וקיבלתי את הגט באופן רשמי. למרות שלא תכננתי את זה, העיתוי היה מושלם. באותו זמן, הוא היה מובטל במשך שנה וחצי. מספר חודשים קודם לכן גיליתי שהוא בכלל לא התאמץ לחפש מקום עבודה, כפי שאמר שהוא עושה. בכל השעות בהן שהה במשרד בביתנו – הוא צפה בפורנוגרפיה. וגרוע מכל, הוא היה מכור לזה. הוא הצליח להסתיר את זה בכל דרך אפשרית, אבל הוא שיקר לי, לרב שלנו וליועץ הנישואין שלנו לאורך כל הפגישות שהיו לנו ובמשך 18 החודשים הראשונים של חיי הנישואין שלנו, וטען שהוא כבר לא מתעסק בזה יותר (שישה שבועות לפני שנישאנו מצאתי רמז לכך שהוא עדיין ב’עסק’ הזה, אבל איכשהו הוא הצליח להכחיש זאת, ולי לא היה שמץ של מושג מה זה באמת היה).

במשך כל אותם חודשים אומללים כשרגל אחת בחוץ ורגל אחת מונחת היטב במקום של תפילות ותחנונים שבעלי ינער את עצמו וישתנה, התפללתי שכל המצב הזה יתבהר. ביקשתי מהשם כוח והרבה מאוד סייעתא דשמיא. וקיבלתי. גיליתי שלמרות שהוא צייר את עצמו כ’נקי’ וכאחד שמנסה להוכיח את עצמו, הוא בעצם היה עמוק עמוק בתוך הפורנוגרפיה וערוציה, שחלק מבני המשפחה מעורבים בזה, שהוא המשיך להסתיר את ההתמכרות תחת מסווה של אתרים אחרים וכתובות דואר אלקטרוני שונות. למרות שבסופו של דבר הוא הסכים לתת מעט מאוד (בלשון המעטה) מהמשכורת הזמנית שלו להוצאות הבית, היה זה סכום זעום ועלוב. כשלא יכולתי יותר והתחלתי ללחוץ עליו כדי לקבל תשובות, גיליתי שהוא פשוט בזבז את כל הכסף על ‘בידור’ וספורט על כל גוניהם (לבדו, כמובן). והדבר שהכי זעזע אותי יותר מכל אותו גיליתי – שהאיש שהציג את עצמו כנחמד, מתוק, איש משפחה וכו’ וכו’ "ניחן" במזג חם. לא רק שהוא לא הוציא את הזעם שלו על חפצים דוממים (כמו חבטות מטורפות על דלת האמבטיה), אלא הפחד שניקר בחלק האחורי של מוחי התגלה כאמיתי ככל שעבר הזמן. בכל זמן נתון הוא היה, ועדיין, פורק את הזעם שלו על האנשים סביבו – עלי.

במשך חודשים אספתי נתונים, לא בטוחה כיצד אצליח לחבר את כל פיסות המידע שקיבלתי ולראות תמונה ברורה. אבל הייתי חייבת להמשיך. כך מצאתי את עצמי צועדת ביחד עם לוח השנה לחג הפסח, הזמן שמציין את יציאת מצרים של עמנו, מרגישה כל כך קרובה למושג "מן המצר" – מבולבלת, ותקועה במצב בלתי אפשרי (למילים מצר ומצרים יש את אותו שורש). שעות של התבודדות מילאו את החג שלי, כשאני מבקשת מהשם שיוציא אותי מהמצרים הפרטית שלי. ושוב, השם ענה לי. למרות שהיה זה במהלך החג, דברים שקרו בבהירות מדהימה האירו לי את העובדה שזה לא אדם שבאמת רוצה לחזור בתשובה, הוא בכלל לא מעוניין לתקן את עצמו. לאיש הזה היו כוונות ברורות מאוד להישאר במצבו הנוכחי. הבנתי גם שהמצב הקיים הוא לא דבר שאני יכולה, או צריכה בכלל, להמשיך ולקבל אותו.

כך יצאתי מפסח כשאני יודעת שאני צריכה לעזוב, רק שלא הייתי מוכנה לזה עדיין. הייתי זקוקה לזמן נוסף כדי לעכל ולשלב את התובנה/מסקנה שהתבהרה לי בזמן החג, כדי לבכות ולהתאבל על מה שאבד, על התקוות ועל החלומות. כך צעדתי שוב ביחד עם לוח השנה לאורך כל ספירת העומר, נעזרת בזמן נוסף כדי שאצליח להסתגל למציאות החדשה של חיי ולהתכונן למה שעלי לעשות בהמשך.

בדיוק לפני ל"ג בעומר – היום ה-33 לספירת העומר ויום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי – הייתי מוכנה. בעזרת אור נוסף שהאיר מאינפורמציה חדשה שקיבלתי, והפך את הפאזל לתמונה ברורה מרגע לרגע, החלטתי שזה הרגע. התקשרתי לרבנים שעסקו בעניין המורכב הזה כבר מראשיתו, ואמרתי להם באופן סופי שלא רק שאני צריכה לסיים את הקשר הזה, אלא שזה צריך להיות ממש עכשיו. שלושתם (שהם גדולים מאוד במעלתם), כולל מורי ורבי הרב אליעזר רפאל ברוידא, הסכימו שהמצב הזה פשוט בלתי נסבל. חוויתי את כל מה שיכול להגדיר נישואין כושלים שלא ניתן להציל אותם – אלימות פיזית ומילולית, בעל שמסרב לעבוד, בעל שמסרב לשמור את הברית ועוד. ולכל זה אפשר להוסיף עובדה כואבת לא פחות – לא רק שהוא סירב להיפתח מעט ולקבל את העזרה שהוצעה לו, אלא שהשקרים וההונאה מצידו רק גברו מיום ליום. הייתי חייבת "לשבור" חזק ולעשות את המהלך הזה, וכמה שיותר מהר.

בשבועיים הבאים היו כמו סופת טורנדו. הייתי צריכה לספר למשפחה ולחשוב בצורה לוגיסטית כיצד להוציא מהכוח אל הפועל את מה שאנחנו צריכים לעשות. קיוויתי שנוכל בצורה חברית ורגועה לסיים את הקשר ולהגיע להסכם גירושין שיהיה מקובל על שנינו, אבל לצערי זה לא קרה. הוא שכר עורך דין, ואני הייתי צריכה לפעול במישורים שלי. יום אחרי חג השבועות, כשספירת העומר הסתיימה, הגשתי בקשה רשמית לגט. חשבתי שהתהליך קורע הלב הזה פשוט מגיע לסיומו…

אוי אלוקים, כמה שטעיתי…