צדיק שופט מרחוק

התובע, שעל טיעוניו התבססה
האשמתו של רבי שמואל, הפך
במפתיע את עורו והחל להמעיט
מגודל ההאשמה. הוא אף טען
לחולשת ההוכחות נגד הנאשם….

בית המשפט המחוזי בעיר שפרוב שבפולין הכריע את גזר דינו של רבי שמואל לטובה, ולשמחתו הרבה יצא זכאי. הוא נאלץ לעמוד למשפט זה שלא באשמתו, שכן הסתבך עם החוק בשוגג. נס נעשה לו באותו יום והוא יצא זכאי במשפט. אלא, ששמחתו לא נמשכה זמן רב. שכן במכתב שנשלח אליו מטעם בית המשפט המחוזי, כעבור כמה שבועות, נכתב כי הוא מוזמן למשפט חוזר, בטענה ש"נתגלו פגמים בהליך השיפוטי הקודם".

חששו של רבי שמואל היה עצום אך מובן. משפט חוזר, לאחר זיכוי מוחלט, יכול לפעול רק לרעתו, ואין בזה דברים של מה בכך. בעקבות זאת החליט לשים את פעמיו אל רבו שבאלכסנדר, הצדיק רבי ירחמיאל ישראל יצחק, בעל ה'ישמח ישראל', שנודע בקדושתו ובצדקתו.

הקשיב הרבי לסיפורו של רבי שמואל ושקע בהרהורים. לבסוף אמר: "שוב לשפרוב והתייצב למשפט במועד שנקבע. לא תוכל לחמוק מכך, שכן 'דינא דמלכות דינא'".

כך נפרד הרבי מהחסיד לשלום כשליבו נופל בקרבו. לא הבטחה לישועה, לא ברכה, אפילו לא עצה טובה. אך אף על פי כן לא היה בליבו צל של ספק כי עליו לציית לרבו ולמלא את מצוותו. "דברי הרבי הם אמת ויציב וכאשר יאמר כן אעשה, לא אסור מדבריו ימין ושמאל", הרהר בינו לבין עצמו והתחזק באמונת חכמים.

רבי שמואל החל בהכנות למשפט החוזר. הוא שכר את שירותיו של עורך דין מומחה ובמקביל, שיגר מכתב אל אביו שהתגורר לא הרחק מהעיר אלכסנדר. במכתבו ביקש מאביו שיגיע ביום המשפט עצמו אל הרבי ויבקש ממנו להעתיר עליו תפילה. עוד מכתב שיגר לגבאי החצר, ובו ביקש להרשות לאביו לשהות במחיצת הרבי בזמן המשפט.

* * *

ערב המשפט הגיע, אביו של רבי שמואל הגיע לאלכסנדר. ולמחרת, השקם בבוקר, פנה אל בית הרבי כבקשת בנו. הרבי האיר לו פנים. לאחר מכן הראה לו הרבי את מכתב בנו והפטיר: "מדוע לא לעשות כבקשת בנך?"….

* * *

בלב כבד הלך רבי שמואל לבית המשפט. בעודו ממתין לתורו התקרב למקום חייט תושב המקום ששאל בקול רם: "יש פה מישהו ששמו שמואל"?

"כן", ענה רבי שמואל בחשש לצד תמיהה.

"אם כן", הנמיך החייט את קולו, "עצתי לך כי תלך לביתך ואל תבוא היום למשפט". והחייט הסביר: "הרגע יצאתי מאולם המשפטים ובמו אוזניי שמעתי את אחד השופטים אומר לחבריו – 'את היהודי שמואל ארשיע היום בכל מקרה, גם אם יציב מולנו סוללת עורכי דין בכירים'".

הפחד שאחז ברבי שמואל גרם לו הסתלק לביתו. בכל ליבו השתוקק לראות את פני רבו. אלא שהדרך לאלכסנדר וחזרה ממנה אינה אפשרית ביום אחד. אך מיד נזכר כי גם בשפרוב עצמה התגורר יהודי צדיק. במצוקתו הרבה החליט לפנות אליו.

בזמן שהמתין להיכנס אל הצדיק הופיע במקום לפתע אחד מחבריו. "מה אתה עושה כאן?! אתה לא אמור להתייצב הבוקר למשפט?!", תמה החבר. נענע רבי שמואל קלות בראשו לחיוב. "אם כן, רוץ מיד לבית הדין כי השמועה טוענת שהיום הכל מזוכים!". כשהבחין החבר בהיסוס מצד רבי שמואל, אחז בזרועו והריץ אותו אל בית הדין.

מבולבל כולו נכנס רבי שמואל פנימה והתייצב לפני השופטים. או-אז אירע דבר מוזר. התובע, שעל טיעוניו התבססה האשמתו של רבי שמואל, הפך במפתיע את עורו והחל להמעיט מגודל ההאשמה. הוא אף טען לחולשת ההוכחות נגד הנאשם. השופטים הקשיבו לדברים ונעו באי-נחת על מושבם. לבסוף לא נותרה להם ברירה אלא לאשר את זיכויו הקודם של רבי שמואל.

רבי שמואל נשם לרוחה, והודה לה' הטוב על ניסו הגדול וחזר בשמחה אל ביתו.

כעבור כמה ימים פגש רבי שמואל את אביו וגולל לפניו את ההשתלשלות המופלאה של האירועים. הקשיב האב לבנו וניכר היה עליו כי רוחו נסערת. חלפו כמה רגעים עד שיכול היה האב לבטא את רגשותיו במילים: "אוי, רבי! רבי! אין לנו שמץ של מושג איזה רבי יש לנו!". כאשר נרגע מעט המשיך לספר:

"עשיתי כבקשתך ובבוקר המשפט באתי אל הרבי. על פי הזמנתו נכנסתי אל חדרו והמתנתי לו. אנשים נכנסו ויצאו אצלו בעניינים שונים. זה שואל בהלכה, אחר מבקש עצה טובה ושלישי זקוק לברכה. כעבור שעה פנה אלי הרבי ואמר: 'אני חושב כי הדבר יימשך זמן רב מהמתוכנן, לכן עצתי לך כי תיקח לך כיסא ותשב'. וכך עשיתי. הרבי הוסיף לקבל אנשים. לפתע קם על רגליו וניגש אלי. הוא אחז בידי ואמר – 'מה דעתך? אולי כדאי שהיום לא יעמוד למשפט?'. כעבור רגע, הוסיף ואמר: 'מצד שני, עוד מעט תחל הפגרה בבית הדין, ואם לא יישפט היום, עלול הדבר להיגרר עוד זמן רב. לא ולא! אני גוזר עליו כי יתייצב היום למשפט. אי אפשר להתחמק מכך, שהרי דינא דמלכותא דינא'".

"ואני", ממשיך האב ואומר, "תמהתי לפשר דברי הרבי. הלא במפורש הורה לך להתייצב למשפט, ומדוע לפתע הוא מסתפק אם כדאי שתעשה כן אם לא? כעת הכל ברור. הלא באותן שעות התלבטת אם לעמוד למשפט, ואפילו ברחת לביתך. הרבי ראה כל זאת ברוח קודשו ולבסוף הכריע וגזר כי עליך לעמוד לדין וגרם להחזירך למשפט, ועוד סובב קטגור שיהפך לסנגור. וברוך ה' שבזכות הצדיק נושעת".

* * *

כעבור זמן-מה בא רבי שמואל לאלכסנדר כדי להודות לרבי על תפילותיו המושיעות. וקודם שפצה את פיו פנה אליו הרבי ושאל בחיוך: "נו, איך היה המשפט? הודו לה', טוב היה, לא כן?"…