מסכת אוהלות פרק א משנה ז-ח

א,ז  [ו] אדם אינו מטמא, עד שתצא נפשו:  אפילו מגוייד, אפילו גוסס–זוקק לייבום, ופוטר מן הייבום, מאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה.  וכן בהמה וחיה אינן מטמאין, עד שתצא נפשן.  הותזו ראשיהן–אף על פי שהן מפרכסין–טמאין, כגון הזנב של לטאה שהיא מפרכסת.

 

א,ח  [ז] האברים, אין להן שיעור:  אפילו פחות מכזית מן המת, ופחות מכזית מן הנבילה, ופחות מכעדשה מן השרץ–מטמאין טומאתן.