ירושה לדורות

ישנם אנשים שמחזיקים עצמם
כחכמים יותר מכל בני אדם שהיו
בבריאה כולה. לדעתם, אף אחד
לא מבין שום דבר. הם יודעים מהי
דרך החיים. האם זאת האמת?

בגן החכמה – פרק 44

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

והשני בעלי-בתים הנ"ל, אביהם של אלו השני בנים, מתו בתוך אותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם. והתם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו, והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית, ונעשה כלה ואבוד בית החכם, ולא נשאר ממנו כלום…

למה מתכוון רבינו נחמן באומרו "ונעשה כלה ואבוד בית החכם"? האם בית יכול ללכת לאיבוד? מובן שלא. אלא, שאותן השנים שבהן החכם שוטט בעולם והתנסה בכל מיני דברים לא הסתכמו רק בשוטטות והתרחקות גופנית, אלא בעיקר בהתרחקות רוחנית. החכם התרחק מהדרך המקובלת, מכל חכמת החיים שצברו אבותיו ואבות אבותיו, מכל המסורת שעברה מדור לדור, וסמך על שכלו: אני יודע! אני מבין!

דבר זה אנו רואים אף בימינו, שישנם אנשים שמחזיקים עצמם כחכמים יותר מכל בני אדם שהיו בבריאה כולה, ומזלזלים בהורים שלהם, כי לדעתם אף אחד לא מבין שום דבר, לכן הם מבטלים אותם וחושבים שהם, ורק הם, יודעים את הדרך לחיים. הם חושבים שבשכלם הם יכולים להחליט שהמנהגים שאבותיהם אוחזים בהם הם חסרי פשר ח"ו, ואומרים: "אעשה רק מה שמקובל עלי", "עד שלא אבין את הדבר לא אקיים אותו" וכדומה.

לעומת החכם, התם נשאר במקומו ובנה את עצמו על אדנים שהתבססו והתבררו על ידי אבותיו ואבות אבותיו – מידות, יושר, דעת וכדומה, וממילא ירש את "הבית" שמסמל את כל זה.

כאשר אדם מתרחק ממקורותיו הוא לא יודע איזה אוצר עצום הוא מאבד – את כל הטוב והרוחניות, המוסר והשתלשלות כל חכמת החיים שלמדו ויגעו בה אבותיו והצדיקים שבכל הדורות, שאותו הטוב הוא למעשה הירושה היקרה ביותר: מידות טובות, הרגלים טובים, סייגים וכו’. ויחד עם זאת הוא עלול לאבד גם את הזכויות שעומדות לו בזכות אבותיו. וזה: "ונעשה כלה ואבוד בית החכם", כלומר שאיבד את כל המסורת והשתלשלות בניין החכמה והדעת, המוסר וההנהגות הישרות של אבותיו ואבות אבותיו וגם את זכות אבותיו, שהרי ניתק עצמו מהם ובז להם, אז למה שיקבל את זכותם?

לכן, צריך כל אדם לדעת שבודאי היה אחד או יותר מאבות אבותיו שעבד את השם בכל כוחותיו – תיקן וזיכך את מידותיו ודעותיו ביגיעה גדולה עד שברר דרכים אמיתיות ללכת בהן, חינך את בניו אחריו, שאף הם המשיכו ויגעו ובררו עוד ועוד אמיתות ודרכים נכונות ובטוחות ללכת בהן, ותוצאות עבודתם מתגלות בצאצאיהם. דבר זה מסביר את מה שאנו רואים היום, כיצד ישנם אנשים שניחנו במידות מיוחדות של אמת ויושר, של שמחת חיים וכו’, בלי שעמלו על כך – הכל בא להם בזכות אבותיהם. ואם כך, הייתכן להשליך בשאט נפש את כל העושר הרוחני וחכמת החיים שטרחו אבותיו ויגעו כל כך בשבילו, להשיגו ולהנחילו לבניהם ולבני בניהם??? אדם שעושה כן הרי שהוא שוטה המאבד את מה שנותנים לו.

אדם לא חייב להתרחק בגשמיות מבית אביו, כמו החכם, כדי שביתו יכלה ויאבד, הוא יכול לגור עם הוריו בביתם ולאכול מפיתם ולהחליט שעד היום כולם חיו בטעות, והכל בעצם מתחיל ממנו, דבר שמוביל אותו לזלזל, ללעוג ולבטל את כל המסורת שיש ביד הוריו, שקיבלו מהוריהם ומהוריהם וכו’, וגם הוא, למרות שעדיין חי בביתו בגשמיות יהיה נעשה כלה ואבוד ביתו ברוחניות.

ירידת הדורות

אין לך אדם שחי בטעות גדולה מזו, כשחושב שהוא חכם יותר מהקודמים לו, כי ככל שהדורות קדומים יותר הם קרובים יותר לשורש, ולכן הם קרובים יותר גם לאמת, כפי שאומר הרמב"ם בהקדמתו ל"יד החזקה", שהדורות הראשונים ראו את האלוקות עין בעין, אך ככל שהתרחקו השתלשלו להם טעויות ועיוותים שמהם הגיעו לידי עבודה זרה וכדומה.

כל שכן בדורות שאחריהם, שהתרחקו מאוד מאוד מהשורש ומראשית הבריאה, עד שאפילו האמוראים אמרו: אם ראשונים בני מלאכים – אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים (שבת קיב). הסתכלותם של חכמינו ז"ל, שהייתה הפוכה לגמרי ממה שמצוי היום, הביאה אותם להערכת הראשונים. הם ידעו שככל שהדורות חולפים הם רק יורדים, בבחינת "ירידת הדורות".

ואם האמורים, שהקטן שבהם יכול היה להחיות מתים, החזיקו עצמם כחמורים לעומת הקודמים להם, ואין מדובר בחמורו של פנחס בן יאיר אלא כסתם חמורים, מה נאמר אנחנו? למה נשווה את עצמנו?

על זה אמר שלמה המלך ע"ה: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" (שיר השירים א). ואמרו חז"ל, שכמו שבני הצאן, שהרועה נעלם מעיניהם, אם רק יחפשו את עקבות הצאן שהלך לפניהם וילכו על פי עקבות אלו, בודאי לא יטעו וימצאו את הדרך למקום מבטחים. כך, בזמן שאין לישראל מנהיג, יחפש כל אחד את עקבותיהם של אלו שהלכו לפניו, שהם אבותיו ואבות אבותיו, ואז ובודאי ילך בדרך הנכונה ולא יטעה בדרכים עקלקלות.

בניין החכמה

מידה זו, שאדם רוצה להמציא הכל מחדש ושהוא יחליט בשכל והיושר שלו שכך היא האמת וכו’, הינה טיפשות גדולה שאין כמותה, שהרי גם אדם שהוא חכם אמת ובעל מידות וסגולות מיוחדות, אם ירצה לרדת לחקר האמת בכוחות עצמו מבלי להשתמש בהקדמות ובלקחים והניסיון של הקודמים לו, זה ייקח לו מאות ואלפי שנים לבנות דרך סלולה, באותה כמות ובאותו ההידור, כמו שסללו כל הדורות שלפניו. וגם אם זה היה אפשרי מבחינה מעשית, דבר שאינו כן, מדוע לסלול דרך חדשה ולא להשתמש בדרך שכבר סלולה?

דבר זה מובן לכל בר דעת. כאשר אדם מתחיל את דרכו מאפס מבלי להתבסס גם על חכמת הדורות וידיעתם, ניסיונם וכו’, לעולם לא יגיע לאמת. כי גם בגשמיות, במדעים, בטכנולוגיה וכדומה, כל החכמה של הדורות האחרונים בנויה על מה שחקרו הקודמים להם, ואף שנראה שחכמי דורנו הם חכמים פי כמה וכמה מהחכמים הקודמים להם, לא היו מגיעים לכך בלי עמלם של הקודמים.

האם יש בנמצא גאון שיכול לפתח את המכשיר המשוכלל ביותר בעולם מבלי להשתמש בידע ובמערכות שפתחו הקודמים לו, או לעשות זאת בלי החשמל שגילו לפני כמה דורות? האם הנפח יכול ליצר צבת מבלי שיהיה בידו כלי כלשהו כדי להחזיק בו את הברזל המלובן?

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)