הסגולה המושלמת

היא ובעלה הגיעו למצב של התמוטטות
נפשית. הם ניסו הכל: תפילות, צדקות,
סגולות, טיפולים ואפילו תזונה נכונה,
אבל שום דבר לא השתנה והייאוש רק גבר.
האם יזכו אי פעם לחבוק ילד משלהם?

בשדי יער – פרק 35

פעם הגיעה אלי אישה ששנים רבות לא מצליחה להביא ילדים לעולם. אותה אישה אף סיפרה לי שהיא ניסתה כל דבר כדי לזכות בפרי בטן: תפילה, תשובה, צדקה, סגולות כאלה ואחרות, קיבלה על עצמה קבלות, עשתה פדיונות, טיפולים ואפילו ניסתה תזונה נכונה… והיד כמובן עוד הייתה נטויה. אבל שום דבר לא השתנה. היא ובעלה הגיעו למצב של התמוטטות נפשית ועמדו על סף ייאוש: האם יזכו לישועה? לחבוק ילד משלהם???

לאחר ששפכה את מר ליבה בפני, אמרתי לה: "הניחי לכל הסגולות וגם אל תתפללי כלל, אלא דברי שעה כל יום עם השם יתברך. במשך כל השעה אמרי תודה רבה: ‘תודה רבה לך בורא עולם על שלא נתת לי ילדים עד עצם היום הזה, כי בודאי זה הטוב ביותר בשבילי ורק כך אגיע לתיקון שלי’. כמו כן אמרי תודה לבורא עולם על כל הילדים שנולדו לחברותייך, קרובות משפחה וכו’. עיקר העבודה שלך צריכה להיות על עין טובה. עלייך לשמוח בכל פעם שאת שומעת שנולד תינוק לאי-מי ממכרותייך, ובסוף בסוף תבקשי בקצרה: ‘ריבונו של עולם, אם טוב בעיניך תן לי בנים’, ואני מבטיח לך שיהיו לך ילדים".

"במה זה יותר טוב ממה שכבר עשיתי?" שאלה בתמיהה.

"ההבדל הוא", אמרתי לה, "שעל ידי התודה תגיעי לאמונה. אמירת תודה משמעה שאת מאמינה שהכל לטובה. את מאמינה שהכל מדויק ואין שום טעות גם בעצם העובדה שעד לשנייה זו אין לך ילדים. את מאמינה שהכל בידיים של השם, והסיבה היחידה שאין לך ילדים היא אך ורק בגלל שכך השם רוצה. כל זה מתבטא בתודה שאת אומרת".

"בלי התודה", הוספתי ואמרתי, "אז גם כאשר את מתפללת, מתחננת, עושה תשובה וכן הלאה, בודאי בתוך ליבך עדיין ישנה הרגשה שזה לא תלוי רק בהשם, ומן הסתם את תולה זאת בטבע ובנסיבות. יש לך האשמות מסוימות כלפי עצמך או כלפי אחרים, או כלפי הקב"ה. אולם, על ידי התודה תגיעי לאמונה שלמה שאין עוד מלבדו והכל תלוי רק בו יתברך, וכל התפילות שהתפללת עד היום, ותפילות שאחרים התפללו עליך – יתקבלו. הסיבה לך שהתפילה לא מתקבלת היא משום שחסרה לאדם אמונה. ואמונה, פירושה שכל מה שהיה עד עכשיו הוא הכי טוב! כאשר אדם לא מצליח לומר תודה רבה על מה שחסר לו זה בגלל שאמונתו אינה שלמה, וקרוב לוודאי שנופל בתפילתו לבכיית חינם. ואז לא רק שתפילתו אינה מתקבלת, אלא אף מעוררת עליו דינים יותר מאשר אילו לא היה מתפלל כלל".

להודות על הכל

כדי להבין נקודה זו עלינו לדעת שההודאה היא העבודה העיקרית של האדם. היא תכליתנו בעולם הזה ובעולם הבא ובה תלויה התקרבותו של האדם לאמונה האמיתית, לכן היא גם העבודה שממתיקה דינים יותר מכל דבר אחר ובה תלויה הגאולה, הן הפרטית של כל אדם ואדם מצרותיו והן הכללית – של כל העולם כולו, כפי שכתוב בליקוטי הלכות (הלכות טוען ונטען, ד): "כי באמת, אם היו הכל שומעים לקול הצדיקי אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בהשם יתברך שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך בין בטוב בין ברע, כמו שכתוב: "בה’ אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי, וכבר הייתה גאולה שלמה!"

רבי נתן כותב בדבריו הנ"ל, שעלינו להודות להשם בין בטוב בין ברע. כלומר, להודות להשם הן על הטובות הגלויות והן על כל מה שנקרא רע בעיני העולם. למשל, אדם צריך להודות על כך שהוא חולה ח"ו, על שחסר לו דבר מסוים, שהוא לא מצליח ולא הולך לו, וכן הלאה. כי באמת, כל הייסורים העוברים העל האדם ח"ו הם לטובתו הנצחית, ואם יסתכל על תכלית הייסורים בודאי ישמח בהם, כמובא בדבריו של רבינו נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ס"ה):

"כי התכלית הוא כולו טוב, כי אפילו כל הצרות והייסורין והרעות העוברין על האדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, בודאי אינם רעות כלל, רק טובות גדולות, כי בודאי כל הייסורין באים בכוונה מהשם יתברך לטובתו, אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עוונותיו, ואם כן הייסורין הם טובות גדולות, כי כוונת השם יתברך הוא רק לטובה. נמצא, שבכל הרעות והייסורין שיש לאדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, היינו כוונת השם יתברך, לא יהיה לו ייסורין כלל. רק אדרבא, יתמלא שמחה, מגודל רוב הטובה שיסתכל בתכלית הייסורין הללו כי התכלית הוא כולו טוב, כולו אחד כנ"ל. ובאמת, אין שום רע בעולם, רק כולו טוב".

מדבריו הקדושים של רבינו אנו לומדים מהו השכל העומד מאחורי דברי רבי נתן שכתב, שיש להודות להשם על הרעות. כמו כן, לומדים מדוע צריך האדם להודות להשם על החסרונות, הייסורים וכן הלאה. זאת, משום שכל החסרונות והייסורים הם רק לטובה והשם מכפר בעזרתם על עוונותיו של האדם ומעורר אותו לתשובה – ואין טובה גדולה מזו! כך יתמלא האדם בשמחה וימשיך להתפלל באמת.

מידה טובה מרובה

כעת אנו יכולים להבין מדוע ההודאה היא עבודה גבוהה מאוד מהדבר ההפוך לה – בכיית חינם: אדם שמתלונן ואינו מרוצה כל הזמן. לצערנו, זהו הפגם והחיסרון העיקרי של אנשים רבים והוא עיקר הביטוי לכפירתו של האדם. הוא גם הדבר שמרחיק אותו מהתכלית שלו יותר מכל דבר אחר, לכן זה גם יעורר עליו רוגז ודינים יותר מכל דבר, העונשים יהיו בלי גבול, ובגללו כל הגלות המרה והארוכה.

מניין למדנו זאת? מחטא המרגלים ועם ישראל שבכו במדבר בכיית חינם והקב"ה העניש אותם בעונש שאין לו גבול! – בגלויות מרות שאינן נגמרות, ואמר להם: אתם בכיתם בכייה של חינם – אני אקבע לכם בכייה לדורות! ובכייה זו נמשכת עד היום ומי יודע עוד כמה זמן תימשך, השם ירחם עלינו ויביא את משיח צדקנו כבר היום.

עונש זה, למי שמתבונן בו, מעורר השתוממות ופליאה רבה: וכי איזה דבר נורא כבר עשו אבותינו שבגללו נגזר עלינו עונש גדול כל כך? עונש שפשוט לא נגמר? הם לא עבדו עבודה זרה ולא חטאו בעריות, לא עברו על שפיכות דמים – ששלוש עבירות אלה הן העבירות החמורות ביותר בתורה. הם בסך הכל בכו קצת…. נו, אפשר להבין ולדון אותם לכף זכות על בכייה זו, בכל זאת, הם נבהלו מאוד מהתיאור שהמרגלים תיארו – ענקים, ארץ אוכלת יושביה וכדומה. נוסיף לזה גם את העובדה שהם היו כבר עייפים מכל נדודי המדבר… אז מדוע נענשו כך?

בשתי מילים: בכיית חינם.

בכיית חינם וחוסר האמונה שהיא מבטאת הם העוון החמור ביותר שישנו בתורה!

ומכיוון שישנו כלל בתורה האומר – שמידה טובה מרובה, נלמד אנו לעניין ההודאה: אם בכיית חינם, תלונות, אדם לא מרוצה וכן כיוצא בזה, גוררים אחריהם עונשים מרים בלי גבול, אז ההיפך: מידה טובה מרובה והודאה להשם בודאי ממתיקה כל דין בעולם, קשה ככל שיהיה, וגוררת אחריה ברכה עד בלי די, ללא שום גבול כלל.

אדם עם חסרון או עם ייסורים ח"ו, כלומר שיש עליו דין, הפעולה הטובה והמתבקשת ביותר בה יוכל לנקוט כדי להמתיק דין זה היא – להודות, להודות ולהודות…

ועיקר ההודאה יהיה על החיסרון עצמו! מכיוון שזהו הביטוי הגדול ביותר לאמונה השלמה והאמיתית. זה מראה על האדם שמודה כי הוא מאמין שהכל מאת השם יתברך והכל לטובה! ואם כך, אז גם החיסרון הוא מאת השם ובהשגחתו הפרטית והמדויקת. ולא רק, אלא אף ניתן לאדם לטובתו הנצחית. הקב"ה, שיודע הכל, ראה שמציאות החיסרון הזה היא הדבר הטוב ביותר לתיקונו של האדם ובלעדיו לא יצליח להגיע אליו ולהתקרב אליו יתברך, לכן הוא נתן לו, ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים, את החיסרון, ולו רק כדי להיטיב אתו הטבה שלמה ונצחית.

הלכה למעשה – כל זמן שאדם אינו יכול להודות להשם בלב שלם על המציאות שלו – ועל כולה! כולל החסרונות והייסורים – אמונתו חסרה, לכן לא יבקש ולא יתפלל על שום דבר, אלא רק יבקש מהבורא שייתן לו אמונה שלמה שהכל לטובה, אמונה שחסרונותיו הם לטובתו הנצחית, רק שיזהר לא ליפול עתה לבכייה על שחסרה לו אמונה, אלא יאמין שאף חסרון אמונתו זה מאת השם ולטובתו הנצחית, כדי שיזכה להתפלל, לכסוף ולבקש את האמונה, אותה יקבל בתפילה.

כאשר אדם זוכה להודות בפה מלא ממש על הכל – רק אז הוא מתקדם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)