על מה מתפלל הבורא?

מודל המנהיגות שלנו

העולם כולו מצוי במשבר מנהיגות חמור. מי שעוקב אחר ההתפתחויות בעולם יודע שזה לא רק כאן בארץ ישראל. כל מה שקורה בעולם, קורה בשביל עם ישראל; וכל שכן מה שקורה כאן, בארץ ישראל: לנגד עינינו מתחולל המשבר החמור ביותר שחוצה את העם כבר למעלה משלוש שנים ושום פתרון לא נראה באופק.

לפרשנות הפוליטית אין שום משמעות. אנחנו צריכים לחפש את המשמעות הרוחנית: מה רוצה בורא עולם ללמד אותנו? מהי התשובה של התורה למציאות הזו? ומה המודל של התורה באשר ליחס הנכון שבין העם למנהיגיו הרוחניים? ואם זה לא יועיל ברמה הכללית, נקווה שלפחות ברמה הפרטית, יזכה האדם למצוא את מקומו מול הבורא ומול הרב שלו בדור הסבוך הזה.

ספר דברים הוא ספר מדהים בתוכחות העמוקות שבו. משה נפרד מעם ישראל, והוא לא “סוגר חשבונות”, אלא הוא מלא בדאגה לעתידו של העם. כאשר הוא מציין את הטעויות של עם ישראל – הוא מציין זאת בעדינות רבה, רצוי ברמז, והוא בעיקר מצייד את העם בהדרכות נפלאות איך להצליח כעם ה’, כעם קדוש, גם בארץ ישראל מתוך חיי עבודה ועשייה, וגם כאשר המנהיג הגדול, איש האלוקים, כבר לא נמצא ביניהם.

לאור זאת צריכים לבחון כל פרשה וכל פרשייה מפרשיות הספר. ולאור זאת נבחן את אחת הפרשיות המדהימות בתורה.

המסקנות ממתן תורה

התורה חוזרת ומספרת על מתן תורה, קולות וברקים, ה’ מדבר בקולו עם כל עם ישראל פנים אל פנים. אבותינו זכו לנבואה כעם שלם ולא כנבואה ליחידים בלבד, וזכו לבירור האמונה העמוק ביותר שאין אחריו שום צד של ספק והרהור, כדי שהאמונה הזאת תעבור לכל הדורות כולם.

הנבואה הזאת גרמה להם להבין ולהכיר ביסודות האמונה: שה’ קיים, ושישנה נבואה, ושהתורה מן השמיים, ושנבואת משה רבינו אמתית. אבל היא גרמה להם להבין דבר נוסף – שהם חייבים את התיווך של משה רבינו.

הם אומרים: “היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי” ובאותה נשימה סותרים את עצמם כביכול ואומרים: “ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה’ אלוקינו עוד ומתנו, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי”. מה קורה כאן? אלא בני ישראל מבינים שלא שייך לחיות כבני אדם בעולם הזה במדרגה רוחנית כל כך גבוהה של נבואה; ולכן הם מבקשים ממשה: “קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה’ אלוקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה’ אלוקינו אליך ושמענו ועשינו”.

תגובה מפתיעה וייחודית

אם היה עלי לנחש את תגובתו של הבורא, הייתי משער שהוא יתאכזב מהעם. הנה, הבורא מזכה אותם לקשר הגבוה ביותר שיכול להיות בין האדם לבוראו, ואילו הם לא מעוניינים להמשיך בקשר הזה, הם רוצים חיים “רגילים”, הם מעדיפים שהנבואה תמשיך דרך משה רבינו ולא ישירות לכל אחד ולכל אחת.

אבל בפועל מה שקורה זה ההיפך הגמור. לא זו בלבד שהבורא לא מתאכזב, אלא הוא משבח ומהלל את התשובה של עם ישראל: “היטיבו כל אשר דברו”. איזו מחמאה! וה’ לא רק שמח בדברים, אלא אפילו מתפלל שהמצב הזה ימשיך לאורך ימים ושנים: “מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמור את כל מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם”.

אתם קולטים מה קורה כאן? בורא עולם מתפלל! מה הכוונה שהבורא מתפלל, הרי הכול בידיו? אלא הכוונה היא שאכן בורא עולם מסכים עם בני ישראל שזכו להבין שהמציאות האידיאלית של עם ישראל, שמבטיחה להם טובה עולמית היא שכל עם ישראל יהיו מודעים לכך שהם לא יכולים להבין את רצון הבורא בעצמם, כי הם פשוט לא יכולים לעמוד ברמה הרוחנית הנדרשת למעמד שכזה, ומתוך כך הם יזכו להכיר בסמכותו ובכוחו של המנהיג, ולהאמין אמונה בלתי מסויגת במנהיג שיכול לעמוד ברמה הרוחנית הזאת, והם מקבלים בחפץ לב את העובדה שכל הקשר שלהם עם הבורא נעשה דרך אותו מנהיג רוחני. הם שואלים אותו בכל דבר מה רצון ה’, וכל תשובה שלו מתקבלת ללא עוררין כרצונו הברור ביותר של בורא עולם, בלי שום ספק.

לא רק משה רבינו

היה מקום לומר שמדובר במשה רבינו בלבד. אבל אם משה מזכיר זאת לבני ישראל לפני מותו, משמע שהוא רוצה שזה יהיה המודל שילווה אותם גם למנהיגים הבאים בכניסה לארץ ובכל הדורות. כך עם ישראל צריך להתייחס לרבניו, לחכמיו, לגדולי הדורות.

ואת זה הבורא מגדיר כ”יראת שמים”. “מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי“. מתוך היראה הגדולה מהבורא, הם רוצים מנהיג רוחני להידבק בו ולהאמין בו ולקבל את דבר ה’ דרכו.

וזו הנחמה האמתית של עם ישראל. כי משה רבינו ומנהיגי הדורות הם “אנשי הדעת”, ומי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו. וכאשר עם ישראל כפופים למרותם של בני הדעה – זה נחשב שכל הדור חיים במציאות מושלמת כמו בזמן בית המקדש.

ושורש כל החורבנות הוא שמואסים במלכות ה’ המתגלה דרך צדיקי הדור, כמו בחטא המרגלים שגם הוא היה בליל תשעה באב, כמו החורבן, והוא שורש החורבן, אמרו בני ישראל: “ניתנה ראש ונשובה מצרימה”. הם למעשה הביעו אי אימון במשה רבינו, וזה גרם לבכייה לדורות.

סימני היכר למנהיג אמתי

וזה גם מצד הצדיק. אין מלך בלא עם, וכאשר העם מקשה על הצדיק, הצדיק בורח מן ההנהגה. וכאשר המנהיג בורח מההנהגה, גם זה גורם לחורבנות ולהסתרות. ולכן כאשר העם התעלל במנהיג שלו, אומר משה: “איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם”, ואומרים חז”ל, שמשה נקט בלשון “איכה”, כדי לרמז על מגילת איכה שהיא הקינה על החורבן.

אבל לענייננו, כדי שיהודי יזכה ליראת שמים אמיתית וכדי “שייטב להם ולבניהם כל הימים”, יהודי חייב להבין שהוא חייב להתבטל למנהיג רוחני, לקבל את כל דבריו כדבר ה’ ולא לסור מדבריו. ואם יש לך רב ואתה לא מסוגל להתבטל אליו בשלימות – אתה חייב לקיים: “עשה לך רב”, תתפלל ותחפש ותעשה הכול כדי למצוא לעצמך את אותו הרב שאתה יכול להתבטל אליו ולהיות תלמיד נאמן. זו התפילה של בורא עולם!

וזה עצמו הוא הסימן למנהיג אמתי. מנהיג אמיתי חי את התפילה, ובעיקר את התפילה על הרוחניות של עם ישראל, והוא מלמד את תלמידיו להתפלל תמיד על יראת שמים ועל התקרבות למנהיג אמתי. כי כמו שהקדוש ברוך הוא מתפלל שעם ישראל יזכו לקבל את המנהיג האמתי עליהם, כי בזה תלויה כל יראת השמים וכל הטוב שבעולם, כך גם המנהיג בעצמו מתפלל על עם ישראל שיזכו לאמונת חכמים והוא מלמד את תלמידיו להתפלל הרבה לזכות להתקרבות למנהיג אמתי ולהיות תלמידים הגונים.

ויהי רצון שבזכות שנזכה לחיות כרצון ה’ באמת, כיהודים פשוטים ותמימים הכפופים להלכה ולמנהיגי הדור, נזכה לנחמה מלאה ושלימה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.