מסכת אוהלות פרק א משנה ט-פרק ב משנה א

א,ט  [ח] מאתיים ושמונה וארבעים אברים באדם, שלושים בפיסת הרגל, שישה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שניים בשוק, חמישה בארכובה, אחד בירך, ושלושה בקטלית, ואחת עשרה צלעות, שלושים בפיסת היד, שישה בכל אצבע, שניים בקנה, שניים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.  מאה ואחד מזה, ומאה ואחד מזה.  ושמונה עשר חוליות בשזרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, שישה במפתח של לב, וחמישה בנקביו.  וכל אחד ואחד, מטמא במגע ובמשא ובאוהל.  אימתיי, בזמן שיש עליהן בשר כראוי; אבל אם אין עליהן בשר כראוי–מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באוהל. 

 

 

ב,א  ואלו מטמאין באוהל:  המת, וכזית מן המת, וכזית נצל, ומלוא תרווד רקב, והשזרה, והגולגולת, ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, ורובע עצמות מרוב הבניין או מרוב המניין, רוב בניינו ורוב מניינו של מת אף על פי שאין בהן רובע–טמאין.  כמה הוא רוב מניינו, מאה ועשרים וחמישה.