כלה, היכוני למחול הגוף עם הנשמה

"קורס הכנה ללידה הפך מאוד מקובל, אבל מה עם קורס הכנה לחתונה, הלידה המשמעותית ביותר של האישה?", שואלת אורה טובי לרגל עונת החתונות שבפתח. אורה טובי ואודליה בן יעקב מציגות "חינה אחרת" – עם יותר חיבור נשי, תוכן יהודי והרבה חן וחמימות. כלה, היכוני למחול הגוף עם הנשמה.

אורה טובי (33) הגיעה עם בעלה לערוך סדנת הפרשת חלה בטקס חינה בו החתן היה ספרדי, והכלה – לא ממש. אשכנזייה, אם תרצו. "היו שם המון דודות של החתן שעשו ‘לולולו’, אבל ראיתי שהצד של הכלה קצת המום. אז תרגמתי את כל הטקס, כדי שהם יבינו מה קורה ויתחברו יותר, כיוונתי לבניית בית וזוגיות ודיברתי קצת על חינה כהכנה ופתיחה ושחרור כל הכוחות הגנוזים שהיו אצורים באישה כל השנים. היה נפלא", מספרת אורה.

ולא רק מבחינתה היה זה ערב מיוחד. בין הנשים שהשתתפו בחינה הייתה גם מלכי כהן מ’מכון ליברמן’ (מכון העוסק בהכנה לחיי משפחה, ע"ד), שהוקסמה מהחוויה הנשית-יהודית בטקס החינה, כפי שהעבירה אותה אורה, וביקשה ממנה לקחת את זה כפרויקט, תחת חסותו של ‘מכון ליברמן’. "שם נרקמה בינינו ברית לחבר ראש ולב עם רגליים ורצון ולהגיש ערב חינה שמח בניחוח אתני-ישראלי" אומרת אורה, "אנחנו לא מוותרות על החינה האותנטית, רכשנו ציוד יפהפה ותפאורה מדהימה, אך אנחנו נותנות גם חיבור לתוכן ולמשמעות, לכל כלה, בלי קשר לעדה".

כשעלה הרעיון של עריכת החינות נזכרה אורה בחברתה אודליה בן יעקב (26), וראתה בה כשותפתה הטבעית לערב מעין זה.

"אמא של אודליה וסבתא שלה הכינו אותה לחתונה שלה, זה דבר שמאוד נדיר למצוא היום" מתפעלת אורה, "היא גדלה בחמולה מאוד חמה וטבעית, כל מה שאני מדברת עליו בסדנאות, היא נמצאת באופן טבעי שם".

בימים הקרובים צפויה אודליה בע"ה ללדת והשתיים יחלו במרץ, אחרי חודשים ארוכים של הכנה וקניית ציוד, בפרויקט הייחודי שלהן – עריכת חינות.

"צריך לקבל אחד מהשני, השם ערבב אותנו כאן ולכל אחד יש בחינה מיוחדת להוסיף לחברו, לכל אחד יש איזו מתנה לתת. בספרדיות יש המון חמימות וטבעיות שיכולות מאוד לפתוח, וחשוב להשתמש בזה בזמן הנכון", מוסיפה אורה.

"לא רציתי בכלל חינה"

"אני מרגישה שבציבור שלנו יש שני סוגים של היפתחות למקומות האלו, הנשיים: או בצורה של חשיפה לא מבוקרת, דרך התקשורת, שיוצרת תמונה מעוותת של משהו מאוד זול, ומהצד השני – דווקא בנות מאוד צנועות שמתחנכות בטהרה ורוצות לבנות בית קדוש, אבל גם שם יש חסך מאוד גדול. החינוך לצניעות, אם הוא לא מכוון נכון, יכול ליצור בראש ובלב תחושה שכל הקשר הזוגי הוא לא קדוש, לא צנוע. צריך לתת מענה לשני המקומות הללו".

אז מה את מציעה?

"צריך לגאול את הכוחות הנשיים בצורה של קדושה. בזמן הנכון, במקום הנכון, עם האדם הנכון, צריך וראוי להיפתח. חינה, חוץ מזה שהיא מתעסקת בסודות הנשיים דרך המצוות: חלה, נידה והדלקת הנר, היא גם מאפשרת להיפתח ולהתרכך. חינה, מלשון הכנה ליום הגדול של החתונה, להכיר את כוחות הגוף, לאהוב אותם, לצאת במחול".

בינתיים, עד הינתן אות הפתיחה בקרוב ממש, ערכה אורה כבר מספר טקסי חינה בלתי רשמיים, בעצמה.

מה מיוחד בטקס החינה שאתן עורכות?

"אספנו תכנים וסמלים מכל העדות ושילבנו רעיונות אישיים. יש בזה גילוי והארת הסודות הפנימיים שהיו גנוזים בתוך הטקס ויכולת לחוות אותם בבחירה מחודשת. זה שילוב השמחה הפשוטה של לפני חתונה, יחד עם חידוש חסידי-פנימי. אנו מנסות להפוך את החוויה לחוויה חושית – יהיה תרגיל מחול, נשיר יחד, נלווה את הכלה, אודליה תנחה מעגל ריקוד, נעבור על 3 המצוות בדיבור ובשיר, הכלה תזכה להפריש חלה וכל אחת מהמשתתפות תוסיף נקודת אור משלה כשתברך את הכלה או תיתן טיפ על זוגיות, ואז תדליק את הנר שלה ותניח בקערת החינה".

"היום זה מאוד אִין ללכת לקורס הכנה ללידה, וחתונה, להרגשתי, זו הלידה הכי גדולה של האישה, מעבר מאוד משמעותי מנערה לאישה, ומלבד ההכנה של לימוד ההלכות, עם מדריכת הכלות, צריכה להיות גם מודעות לחיבור גוף ונפש. מה שריקוד טוב וחיבור נשי יכול לעשות, אפילו 10 מפגשים של לימוד הלכות לא יכולים לגעת ולפתוח".

וערב אחד יכול לשנות הכל?

"חינה לבד, על גבי כל השנים של דיכוי הכוחות, לא תשנה הכל אבל היא כן יכולה לפתוח כיוון חדש של גישה והסתכלות, זה משחרר".

בהמשך, מקווה אורה לבנות סדרת מפגשי הכנה לכלה לפני החתונה, שיכללו שיח ושיתוף אישי, עם תנועה והכרת כוחות הגוף והנפש שבאישה.

למרות שהיא עצמה ממוצא מרוקאי, התעקשה אורה שלא לעשות חינה, כשהתחתנה.

היום היא חושבת שהייתה זו טעות. "יש משהו בחינה, בספרדיות, שהוא טבעי ובריא ונשי. כל הכוחות ששמרת והצניעות, עכשיו את יכולה להשתמש בהם וזה נפלא. דווקא כלה שחושבת שזה לא שייך אליה, ההתעסקות בעניינים הנשיים והשחרור, כמו שאני הייתי, דווקא היא זקוקה לזה ביותר".

"אסור לנו לוותר על עוד רבדים מלבד המוח, אנו צריכות להצליח לגלות את השם גם דרך הלב והרגליים. אנחנו בעקבתא דמשיחא ואנחנו צריכים להגיע עד העקב עם השם יתברך. כמו שאמר הרב קרליבך: ‘יש לנו ראש מצוין, אבל גוואעלד, איפה הרגליים?’

הודו פתחה לי הרבה צ’אקרות

אורה ועזרי טובי מתגוררים ביישוב יצהר, ולהם שתי בנות. כבר קרוב לארבע שנים שהם מעבירים יחד סדנאות להפרשת חלה, בהם אורה מנחה, ועזרי מלווה אותה בשירה ובשיחה. לפני מספר שנים חזרו משליחות ב"בית היהודי" בהודו. "הודו היא אבן מאוד משמעותית בחיי, היא פתחה לי הרבה צ’אקרות" צוחקת אורה, ומתכוונת למפגש הבלתי-אמצעי שהיה לה שם עם עם ישראל.

"היינו בגלות הרבה שנים ונרדמנו ושכחנו. צריך לחזור לטבעי, לשוב לכל מיני דברים שהיו רדומים בנו. עכשיו ניתנת לנו הלגיטימציה לחזור לגוף, לרקוד, לגלות את השם בכל מקום בחיינו. שפע יש – אנחנו לא צמאים למים. הצימאון הוא לא-ל חי, למפגש חי וצבעוני עם השם, שהתורה תצבע את כל קירות הבית".

"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" אומרת לי אורה לקראת סיום, "ואיך דואגים לציין בפנינו את סיבת חשיבותם? שאז היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. יש פה אמירה חזקה. היום, אנחנו הנשים, עובדות את השם לא בעוד דף גמרא אלא בריקוד בתוך מעגלי החיים – בהריון, בלידה, בהמתנה. לרקוד את החיים עם השם בכל רגע נתון, זו עבודה נשית אחרת שנפתחת.

"אני מאוד באינטנסיביות נשית, אבל זה לא פמיניזם" היא מסבירה בחן, "הפמיניזם לוקח את האישה למקום של הגבר, מעין תחרות, אבל התנועה שאני מצטרפת אליה מחזירה את העוצמה הנשית של הלבנה. בזוגיות, בגידול הילדים, צריך להחזיר את הטבעים הנשיים שניתנו לנו מהאימהות ולגלות אותם מחדש. זה לא חידוש, זו טבעיות יהודית שנשכחה מאיתנו. היום יש תופעה חדשה – אני פוגשת נשים שרוצות להיות נשים, בעוצמה".

(באדיבות שבועון מעייני הישועה)