שיגעון גדלות

לא היינו מכנים נשיא או ראש ממשלה
בתואר "מגלומן", חולה בשיגעון גדלות,
כי הוא באמת נושא בתפקיד רם. אבל
אם הוא מאמין שהוא מנהל את העולם
כולו, אז התואר ה"נכסף" מגיע לו וביושר…

מורי ורבי האהוב, הרב הצדיק רבי שלום ארוש שליט"א, סיפר פעם בדיחה על אלה שחולים בשיגעון גדלות:

שר הבריאות ליווה את ראש הממשלה בסיור במוסדות הבריאות של המדינה. באחד המקומות שביקרו בהם, בית חולים לחולי נפש, נכנסו לחדר שבו השתכנו שלושה "מגלומנים" (אנשים שחולים בשיגעון גדלות). שניים מבין השלושה ניהלו ויכוח סוער:

"אני משיח!" אמר הראשון.
"שקרו! רמאי! אני המשיח!" צעק השני.

ואילו השלישי, ישב לו בשקט והתעניין במדור הפוליטיקה של העיתון היומי.

ראש הממשלה, כפוליטיקאי ממולח שאוהב להכיר את כל רובדי ציבור הבוחרים, ניגש לשלישי ואמר: "אני רואה שאינך מתערב בוויכוח של חבריך. אתה נראה לי נורמאלי לחלוטין. אמור לי, ידידי, מי מבין השניים הוא באמת משיח?"

"לא זה ולא זה", ענה.

"איך אתה יודע?" שאל ראש הממשלה.

"פשוט מאוד", הגיב השלישי, "מפני שאני אלוהים!"

חכו – עוד לא נגמרה הבדיחה…

שר הבריאות וראש הממשלה נכנסים לחדר אחר באותו בית חולים לחולי נפש, וגם שם היו שלושה חולים בשיגעון גדלות. אחד מהם העיף מבט בוחן לעבר ראש הממשלה, ושאל: "מי אתה?"

"אני ראש ממשלה!"

"ששששששש…" השתיק אותו החולה. "אל תגיד את זה בקול רם. אני אמרתי את אותו הדבר והכניסו אותי לכאן!"

* * *

ההיגיון אומר שלא היית מכנה נשיא או ראש ממשלה בתואר "מגלומן", כלומר חולה בשיגעון גדלות, מפני שהוא באמת נושא בתפקיד רם. אמנם, אם הוא באמת מאמין שהוא מנהל את העולם כולו, אזי מגיע לו התואר ה"נכסף". מגלומניה, הידועה במונח העממי כשיגעון גדלות, היא המכנה המשותף בין רודני ההיסטוריה מפרעה ועד לסדאם חוסיין, לרבות כמה מנהיגים של היום המהווים שחקנים ראשיים בבמה הפוליטית הבינלאומית.

"מגלו" הוא מונח הנובע מן המילה היוונית "גדלות", ואילו "מניה" היא המילה היוונית להתנהגות בלתי רגילה או שיגעונית. ביחד, "מגלומניה" היא כאמור שיגעון גדלות, כפי שמציין מילון "אוקספורד" עברי-אנגלי.

הסובל משיגעון גדלות נשלט על ידי תאווה שהיא כאש אוכלת ממש שלא נותנת מנוח ואין לה שביעה. אותה תאווה דורשת כוח, השפעה, מעמד וכבוד בלי גבול ובלי שיעור. כל הפרסום וכל התהילה שביקום לא יניחו את דעתו של הסובל משיגעון גדלות. רואים את התופעה הזאת כל יום ביומו. לדאבון הלב, אין שבוע שאני לא מקבל מכתבים ממישהו שטוען שהוא משיח…

הרב שלום ארוש מסביר, שהשורש למגלומניה הוא בגלל שאדם לא שמח בחלקו, כלומר, חסרון האמונה. מדוע? כי הסממן העיקרי של אמונה אמיתית הוא רק אדם השמח בחלקו. בעוד השמח בחלקו מרוצה בכל מה שהקב"ה נותן לו, זה שסובל משיגעון גדלות איננו מרוצה מכלום. ולא זו בלבד, הוא כופר בכל הטובות שהשם יתברך עושה לו כל יום ביומו. הוא לא מעריך את בריאותו, פרנסתו, ולא את משפחתו. אחרת, לא היה מגלומן בכלל…

גאווה היא אחד הסממנים של מגלומניה. רבינו נחמן מברסלב אומר במפורש, כי גאווה ותאוות טורפים את דעתו של האדם.

השמח בחלקו הוא בעל אמונה. הוא מאמין שהוא יצור ייחודי ואהוב בעיני המקום. הוא מכיר בעובדה שכל מעלותיו ומגרעותיו הן ככלי בידו כדי לעשות את תפקידו הייחודי בעולם, כלומר ה"תיקון" שלו. כתוצאה מהכרה זו, הוא לא "משחק אותה" מישהו אחר, לא מקנא באף אחד, וגם לא פוזל לעבר הצלחתו של השני. בלי קנאה ובלי חמדה, הוא שר, רוקד ושמח תמיד. אם הוא נגר, הוא לא מקנא באינסטלטור ולא בכלים שלו. עם כלים של הנגר אי אפשר לפתוח ביוב סתום, ומצד שני עם כלים של אינסטלטור אי אפשר לבנות שולחן. כל אחד והתפקיד שלו…

עם אמונה, אין הדעת נחלשת בגלל חסרונות. בעל אמונה יודע שהשם אוהב אותו כפי שהוא. לכן, ברגע שהוא חומד, מקנא, או חושק במה שאין לו, אז הוא יודע שעליו לחזק את האמונה שלו. שמח בחלקו – אין פירוש הדבר שהוא אדיש ונטול שאיפות. כל אחד מחויב למצות את הפוטנציאל האישי שלו עד תום. כל אחד צריך לשאוף להישגים ולעשות את מיטב ומירב ההשתדלות להצליח לפני העובדה. אך לאחר העובדה, צריך לדעת שהצלחה וכישלון הם בידי השם יתברך ולקבל הכל בשמחה מוחלטת.

כשיש אמונה, אנו לא מפחדים מרודנים מגלומניים, ובפרט אלה שמנסים להכתיב לנו היכן לגור ואיפה לבנות – ואיפה לא לגור ולא לבנות – בארץ ישראל. התורה הקדושה באופן חד-משמעי קובעת את גבולותיה של ארץ ישראל. לדוגמא, התורה אוסרת מאיתנו להתגרות בבני לוט, כי עמון ומואב – ממלכת ירדן של היום – הן הירושה של בני לוט. התורה גם אוסרת אותנו מלכבוש את הר שעיר ואדום, כי הם שטחי בני עשיו וירושתם. לחילופין, עלינו להדוף כל ניסיון שבא להכתיב לנו תנאים המקפחים את ירושתנו בארץ ישראל.

בקיצור, צריך לומר לנשיא ארה"ב "עד כאן!". אך כמו כל מגלומן, אין הוא סובל את התשובה הנחרצת "לא". זה מוציא אותו מן הכלים. הוא ימשיך ללחוץ להוציא אותנו מיהודה, שומרון ומירושלים. הפוליטיקאים שלנו נכנעים ללחציו. מדוע הם לא חזקים? פשוט מאוד, חסרה להם אמונה.

אוי למי שנשען על דבר זולת השם יתברך. מתברר לעיני כל שהאמריקאים והדולרים שלהם אינם אלא משענת קנה רצוץ.

רק אמונה תיתן לנו את הכוח להגיד "לא" לאותו מגלומן מהבית הלבן. רק אמונה מקנה לנו את הזכות לארץ ישראל. רק אמונה תוציא אותנו מן הגלות במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

בתמונה למעלה: מלון שפארד שבמזרח ירושלים, שנמצא בבעלות יהודית. אומות העולם מתנגדים שעם ישראל יבנה כאן.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת  www.lazerbrody.net