כפית באורך שני מטר

השולחנות היו ערוכים להפליא.
אוכל, מעדני מלכים ממש, הוגש
עליו. "אבל רגע, אף אחד לא אוכל!
למה?", תהה ולא הבין מה רואות
עיניו…

סיפור מעשייה זה מבוסס על משל שסיפר הרב המפורסם, מהר"ם מרוטנבורג.

פעם אחת היה רב גדול,
שבאחד הלילות חלם חלום.
ובחלומו ראה דבר נפלא.

לרב ניתנה הזדמנות לראות,
את מה שכולנו היינו רוצים לדעת.
הוא גילה להיכן אנשי החסד,
והאנשים האנוכיים הולכים.

תחילה, הובל הרב לחדר,
למקום אליו הולכים האנוכיים.
היה זה חדר ענק ומדהים.
"האם אתם טועים?", שאל.

השולחנות היו ערוכים להפליא.
אוכל, מעדני מלכים ממש, הוגש עליו.
"אבל רגע, אף אחד לא אוכל!"
תהה הרב, "למה?"

"מדוע אנשים אלה רעבים?" שאל.
והתשובה לא איחרה לבוא.
ליד כל אחד מיושבי השולחן
הייתה כפית באורך 2 מטר!

אז כל אחד מהם ישב שם.. רעב.
כשהאוכל הטעים ממש מתחת לאף.
אבל הם לא יכלו לאכול שום דבר,
איך לא? הכפית ארוכה כל כך.

ואז הוציאו את הרב החוצה,
למקום בו אנשי החסד הולכים.
שהיה נראה בדיוק כמו החדר השני!
"לא! לא יכול להיות", צעק הרב.

השולחנות היו ערוכים להפליא.
אוכל, מעדני מלכים ממש, הוגש עליו.
אבל כאן, אנשים ישבו,
ושמחה גדולה הייתה על פניהם.

גם כאן היו כפיות באורך 2 מטר,
בדיוק כמו בחדר השני,
אבל במקום הזה, כל יד נמתחה,
כדי להגיע אל הפה של החבר ממול!

"אז, זהו זה!" צחק הרב.
"המראה הזה ממש מענג!
כאן אף אחד לא רעב.
כאן כולם אוכלים!"

"הם כל כך התרגלו להעניק.
שום רגע לא בוזבז.
הנשמות הללו רק חשבו,
איך לעזור איש לחברו!"

"גם באולם רחב ידיים זה,
היה קשה לאנשים עם הכפית
אבל זה לא עצר אותם בכלל,
לעזור איש לחברו".

"אבל רגע! האנשים
באולם היפה בו הייתי!
הם כל כך אנוכיים,
עד שאינם מסוגלים להעניק!"

"אנשי חסד כל כך רגילים להעניק,
ואנשים אנוכיים רק לקחת ולקחת.
אבל אם ידעו שיום אחד כבר לא יהיו פה,
בהחלט היו מתקנים את הטעות שלהם!"

הרב סיפר על חלומו.
חלום אותו מיהר לחלוק,
כי הוא ידע שזה יכול לעזור לנו,
למתוח את עצמנו, ולהיות אכפתיים.

הוא גילה להיכן אנשי החסד,
אנשים שמעניקים לחבריהם,
ואנשים אנוכיים הולכים בסוף.
המקומות אינם שונים כלל,
אבל האנשים עושים את ההבדל.

וכאן ממש, עכשיו ממש
בכל יום בו אנו חיים,
אנו יכולים להרגיש בגן עדן,
אם בכל יום נעניק ונעשה חסד!

איזה שולחן אתם מעדיפים?