מסכת נגעים פרק ד משנה ג-ד

ד,ג  יש בשיער לבן, מה שאין במחיה; יש במחיה, מה שאין בשיער לבן:  ששיער לבן מטמא בשחין ובמכווה, במכונס ובמפוזר, ובמבוצר ושלא במבוצר.  יש במחיה, שהמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת, הפוכה ושלא הפוכה, ומעכבת את ההופך כולו לבן, ומטמאה בכל מראה–מה שאין כן בשיער לבן.

 

ד,ד  שתי שערות–עיקרן משחיר, וראשן מלבין–טהור; עיקרן מלבין, וראשן משחיר–טמא.  וכמה יהא בלבנונית–רבי מאיר אומר, כל שהוא; רבי שמעון אומר, כדי לקרוץ בזוג.  הייתה אחת מלמטן, ונחלקה מלמעלן והיא נראית כשתיים–טהור.  בהרת, ובה שיער לבן ושיער שחור–טמא; אין חוששין שמא מיעט מקום שיער שחור את הבהרת, מפני שאין בו ממש.