מסכת נגעים פרק ח משנה ו-ז

ח,ו  שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה–פרחה מזו לזו, ואחר כך פרחה בכולו–טהור.  בשפתו העליונה, ובשפתו התחתונה, בשתי אצבעותיו, בשני ריסי עיניו–אף על פי מודבקין זה לזה, והן נראין כאחת–טהור.  פרחה בכולו, אבל לא בבוהק–טמא; חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק, טהור.  חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה, רבי מאיר מטמא.  וחכמים אומרין, בוהק פחות מכעדשה–סימן טומאה בתחילה, ואין סימן טומאה בסוף.

 

ח,ז  הבא בכולו לבן, יסגיר; נולד לו שיער לבן, יחליט.  השחירו שתיהן או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או חלקן השחין ומחית השחין והמכווה ומחית המכווה והבוהק–נולד לו מחיה או שיער לבן, טמא; לא נולד לו לא מחיה ולא שיער לבן, טהור.  וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו כמו שהיו.  פרחה במקצתו, טמא; פרחה בכולו, הרי הוא טהור.