כבוד אמיתי

שלום בית אינו לוקסוס או
עוד ‘פריט’ ברשימה שיעשה
את חיינו יותר נוחים ומהנים. זה
הדבר החשוב ביותר בחייו של
כל אדם!

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

השלום והברכה, חלק 2

חז"ל מלמדים אותנו: "איש ואִשה זכו – שכינה ביניהם" (תלמוד סוטה, יז). כאשר יש לאדם שלום בביתו, השכינה, הנוכחות האלוקית, מתלווה אליו ושורה בביתו ומגינה עליו מכל מלכודות העולם הזה. יש לו הצלחה וברכה בכל מה שהוא עושה. אולם בלי שלום בביתו הוא חשוף לכל הסכנות, כוחות הרוע והכישלונות, כי "אם לא זכו – אש אוכלתם" (שם). בלי שלום בית הוא לא יכול להצליח, מכיוון שהשם לא איתו.

שלום בית הוא הכוח לכל ברכותיו של השם, להן אנו זקוקים כדי לתקן את עצמנו ואת העולם כולו. שלום בית אינו לוקסוס או עוד פריט ברשימה שיעשה את חיינו יותר נוחים ומהנים. זה הדבר החשוב ביותר בחייו של כל אדם, ולתיקונו של העולם כולו.

שלום בין בני הזוג הוא הנכס היקר והחשוב ביותר שיש לכל אחד מהם. עלינו להשקיע את כל האנרגיות והכוחות שלנו כדי להשיג אותו, ולהיות מוכנים לשלם כל מחיר כדי לשמור עליו. איננו יכולים לאפשר לעצמנו לחיות בלעדיו.

מעל הכל

השם יתברך בעצמו מוקיר את השלום בין בני הזוג ומחשיבו לדבר הגדול מכל, מעל הכל, אפילו מעל כבודו שלו. זאת אנו למדים במקרה המוצג במסכת סוטה – אישה סוטה. אישה שנחשדת בעיני בעלה כלא נאמנה מובאת אל הכהן הגדול בבית המקדש. הכהן רושם על קלף את הפסקה מהתורה העוסקת בעניין זה, "סוטה", אותה הוא שם בתוך כלי עם מים טהורים עד שהכתב נעלם. לאחר מכן האישה שותה מן המים הללו כדי שתוכח חפותה, או להבדיל אשמתה.

הפסקה שנרשמת על הקלף מכילה את שמו הקדוש של בורא עולם, השם המפורש עם ארבע אותיות, אותן אסור למחוק! אולם, כאן הקלף שמוכנס למים והכתוב עליו נמחק נעשה לצורך תכלית חשובה ועליונה. השם מצווה למחוק את שמו הקדוש כדי להוכיח את חפותה של האישה ולהשכין שלום בינה ובין בעלה. דבר זה אינו מצוין בשום מקום בתורה וחל איסור מוחלט לעשותו לשם עניינים אחרים!

כאשר אנו מתבוננים על זה אנו מגלים דבר מדהים מאוד – שהשם בעצמו מקיים את חוקי התורה. "מהיכן אנו יודעים שהשם מבקר את החולה? ככתוב בבראשית (יח, א): "וירא אליו ה’ באלוני ממרא (ביום השלישי לאחר הברית של אברהם אבינו) והוא (אברהם אבינו) יושב פתח האוהל כחום היום". מהיכן אנו יודעים שהוא קובר את המתים? ככתוב בדברים (לד, ו): "ויקבור אותו בגי(א)" (בראשית רבה ח). אבל, כאשר הקשר בין בני הזוג תלוי על כף המאזניים, השם מצווה עלינו לעבור על איסור חמור וגדול מאוד בתורה – למחוק את שמו הקדוש, כדי ללמד אותנו עד כמה חשוב לו שבעל ואישה יחיו בשלום.

כמה גדול הוא השלום, עד שהשם מצווה למחוק את שמו הקדוש במים, כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. (ויקרא רבה, ט).

הכל, לא פחות

למען השלום, השם מוכן למחול ולוותר על כבודו למרות שכל העולם נברא רק לכבודו, כמו שנאמר בישעיה (מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". השם רוצה שנדע שכבודו הגדול והעצום הוא השלום בין בני הזוג.

למרות שהשם מוחל על כבודו כדי להשכין שלום בין בני הזוג, בדרך זו כבודו, למעשה, רק מתעלה ומתעצם. זהו ביטוי עצום לענוותנותו המדהימה של השם, הגורמת לנו לאהוב ולכבד אותו יותר ויותר. מכאן אנו למדים על כלל מהותי וחשוב, כלומר, כאשר אנו מוותרים למען השלום אף פעם לא נפסיד! אלא רק נרוויח.

הרווחים משמירת השלום הם פי-שניים: רווח ראשון, אדם זוכה לשלום עצמו, שהוא הכלי המחזיק את הברכה. רווח שני, אדם זוכה לרוב לא לאבד את מה שהוא מוכן לוותר עליו למען השלום. אולם, אם אדם מתעקש ואינו מוכן לוותר על דבר מסוים למען השלום, ההפסד שלו יהיה אף הוא פי-שניים: הפסד ראשון, לא יזכה לשלום עצמו, כך שלא יהיה לו את הכלי המחזיק את הברכה האלוקית. הפסד שני, הוא יפסיד את הדבר עליו לא היה מוכן לוותר, ואולי אף יותר.

נתבונן במספר דוגמאות מן החיים:

מי הוא מלך הכבוד?

כאשר אדם לא מוכן לוותר על כבודו למען השלום עם אשתו, יכול להיות שהוא יצליח להשיג את רצונו אבל יהיה זה לטווח הקצר. אולם לטווח הארוך הוא יסבול מזה מאוד. ההפסדים שלו יעלו על הרווחים. מכיוון שזה בלתי אפשרי שיהיה קשר של שלום בין בני הזוג אם הבעל דואג וחרד כל הזמן רק לכבודו, וברגע שהשלום ייעלם הוא יסבול מביזיונות וצער נוראים.

הביזיון הגדול ביותר הוא כאשר אנשים יודעים שביתו של אדם זה הוא שדה קרב, שהוא לא היה מסוגל לבנות בית מוצלח ומאושר. אם הוא מנסה להאשים את אשתו, אנשים יביטו עליו במבטים מעוררי רחמים וחמלה. את מי הוא מנסה להשפיל? למי הוא מנסה להכאיב? לאמא של ילדיו? לשפע והאור של ביתו? היא האישה אותה התחייב לכבד, לאהוב ולפרנס. מדוע הוא הורס את ביתו שלו, בגלל כבודו?

אי אפשר להסתיר את החיסרון של חוסר שלום בית. כי בסופו של דבר, האישה תישבר ותספר לאנשים הקרובים אליה את מה שעובר עליה בבית. השכנים ישמעו דברים או פשוט יראו את פרצופיהם האומללים של בני הזוג. לא רק שהבריות לא יכבדו אותו אלא אף אשתו וילדיו, מכיוון שהוא אחראי למצבו זה. הוא מקור המבוכה עבורם.

כאשר אדם מאבד את השלום עם אשתו בגלל ש’כבודו עולה על הכל’, הוא יגיע למצב של בושה לו ולמשפחתו, בושה שלא חלם עליה אפילו בסיוטים הגרועים ביותר שלו. הוא הופך לדוגמא חיה למה שאמרו חז"ל: מי שרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו.

כאשר אדם מציב את שלום ביתו מעל הכל, כולל מעל כבודו שלו, אז יכול להיות שהדבר ייראה לו כהפסד בטווח הקצר, אולם לטווח הרחוק יותר הוא זוכה לכבוד אמיתי. כולם מכבדים אדם עם שליטה עצמית שמוכן לוותר למען זולתו למען השלום. הגמרא משבחת ואומרת על אדם כזה: "עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין בייסורין – עליהן הכתוב אומר (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". (שבת, פח).

למדנו שהאדם המכובד הוא האדם שמכבד את כולם. התורה אינה מתרשמת מאדם בעל כבוד, אלא את זה שמכבד את כולם. אדם כזה הוא המכובד באמת. אשתו וילדיו יכבדו אותו, מכיוון שרואים בו את הדוגמא לאדם בעל מידות טובות ועם כוח פנימי. איכויות אלו מעניקות לו הילה מלכותית וסמכותית.

אדם המוכן למחול ולוותר על כבודו למען השלום, בסופו של דבר משיג הן את השלום והן את הכבוד. כי אדם הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו.