איך תדע לבחור?

הבחירה קשה. זאת האמת או מה
שנראה לי כאמת? אחת הדרכים לברר
את העניין היא לבדוק אם ה"כן" וה"לא"
שווים. מה זה אומר?

בשדי יער – פרק 45

התבודדות נכונה

יסוד חשוב מאוד שצריך להיות לאדם, כדי שיוכל להגיע לישוב הדעת נכון, הוא עניין ה"הִשְׁתַּוּוּת". שהרי התבודדות נכונה תיתכן רק כאשר אדם בא אל השם באמונה, והאמונה מתבטאת בכך שהוא מבטל את רצונו לרצון הבורא. כלומר, בין אם השם יעשה את בקשתו ובין אם לא – הוא יהיה מרוצה ממה שהשם רוצה. ובכל עניין ההן והלאו (הכן והלא) יהיו שווים בעיניו.

את עניין ההשתוות, כיסוד להשגת האמת, למדנו מהמעשה הבא ("כוכבי אור", ע"ז):

"מעשה באיש אחד ששמו רבי ישראל מנעמירוב אשר הפציר ברבינו זצ"ל שירשה לו לנסוע למקום המלחמה בשביל פרנסה. רבינו זצ"ל לא רצה בשום אופן להסכים לו, אולם לא רצה לקחת ממנו את הבחירה. לכן נתן לו עצה ואמר לו בזו הלשון: "תשווה בדעתך את ההן (הכן) ואת הלאו (והלא) (כלומר, שיהיה באמת שווה בליבו אם לנסוע או לא). אחר כך תאמר חמישה קפיטל (מזמורי) תהלים, ואחר כך מה שיעלה במחשבתך – כך תעשה", וכן עשה האיש הנ"ל.

אחר כך בא לרבינו זצ"ל ואמר לו שנפל בדעתו "הן". ורבינו זצ"ל, לא הוטב זאת בעיניו כלל, כי ידע בבירור כשמש שבאמת לא היה בלבבו שווה ההן והלאו, כאשר פקד עליו. כי באמת מחמת תבערת תאוות ממון חשק ורצה בכל נפשו לנסוע הנסיעה הנ"ל… וסופו של דבר היה שנסע האיש ההוא".

על פי האמונה, עלינו לדעת שרק הבורא יודע מהו המסלול האישי שהאדם צריך לצעוד בו בשליחותו בעולם הזה. מי שמאמין בזה, הכל שווה אצלו – אם ייסע למקום כלשהו או לא, יעשה עסק זה או לא יעשה, וכדומה. זאת, משום שמאמין שהבורא יודע הכי טוב מה נכון בשבילו, וכפי שיהיה – זהו רצון השם שיהיה כך וזה הטוב ביותר.

וכבר אמר הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל על הפסוק: "שיוויתי ה’ לנגדי תמיד" – איך ידע האם ה’ לנגדי תמיד, דהיינו שהוא חי את האמונה שאין עוד מלבדו? כאשר "שיוויתי" – מלשון שוויון, שהכל שווה אצלו.

המסקנה היא, רק כאשר ה"כן" וה"לא" באמת שווים אצל האדם, אז יוכל לדעת בבירור מהו רצון השם. השם יאיר בליבו בדיוק את מה שהוא צריך לעשות. לכן, זהו יסוד חשוב בישוב הדעת שאדם עושה, שישווה את דעתו ויראה שאין הוא משוחד לתאווה זו או אחרת, ורק אז יוכל להגיע לישוב דעת נכון ואמיתי.

 לעשות רצונך

כתבנו על הרצונות שיש לאדם בגשמיות, שאז בודאי ישנו סיכוי גדול שהוא משוחד לתאוותיו, ויש לו לבקש הרבה מהבורא שיעזור לו להגיע לבירור האמיתי – מהי האמת לאמיתה? כלומר, מהו רצון השם בכל עניין שרוצה, כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "הדריכני באמיתך" – באמת שלך השם ולא במה שמצטייר לי כאמת, דבר שיכול להיות משופע מאוד מתאוות ורצונות זרים.

אך גם ברוחניות, כאשר אדם מבקש מהבורא דברים שנצרכים לו ביותר לקיום התורה ולעשות רצון השם, עליו לדעת שגם לזה יש מסלול, דרך וקצב התקדמות שרק הבורא יודע אותם. לכן, גם כשמתפלל על עניינים רוחניים צריך שה’לא’ וה’כן’ יהיו שווים אצלו, ולא ידחק את השעה ולא יתייאש, רק ימשיך להתפלל. יש לעשות ישוב הדעת עד שהכן והלא יהיו שווים אצלו גם באותו עניין רוחני שרוצה להשיג, ולבטל את רצונותיו, דעתו ותאוותיו כלפי השם וידע שהכל שווה אצלו – בין אם יזכה בדבר שבקדושה עליו מתפלל עכשיו, ובין אם לא.

רק כאשר אדם מגיע להתבודדות כדי לבטל את כל רצונותיו – זאת התבודדות באמונה. אמונה היא בחינת ‘מלכות’ שעליה נאמר: "לית ליה מגרמא כלום" – אין לה מעצמה כלום. כלומר, אדם יודע שהוא כלום ורוצה רק מה שהשם רוצה, לכן יש לו ארך אפיים התלוי באמונה, כידוע.

עיקר ההתבודדות הנכונה הוא כאשר אדם מחפש מה שהשם רוצה ממנו, לכן יבקש: ‘ריבונו של עולם, איני יודע היכן אני עומד ברוחניות ומה הצעד הבא שאני צריך לעשות. על מה לשים דגש, כמה להאריך בתפילה ומה סדר ההתקדמות הרוחני שלי. אבל לפניך גלוי וידוע הכל. לכן, רחם עלי בבקשה ותן לי את הדיבורים שאני צריך לדבר איתך היום. זכה אותי להודות לך באמת על כל מה שצריך להודות לך, לשפוט את עצמי כראוי, להאריך בתפילה על מה שעלי להתפלל היום. האר זאת בליבי…’

גם כאשר אדם יודע על מה הוא צריך להתפלל, כגון על מידה או תאווה מסוימת, הוא חייב להקדים תפילה מעין זו לפני התפילה על המידה/תאווה, וכן יבקש שהבורא יכוון אותו וייתן לו את התפילות הנכונות.

מהתבודדות כזו לעולם לא יבוא האדם לידי קוצר רוח. אדרבה, כאשר ילך בדרך זו בנעימות ובסבלנות השם יאיר את עיניו ואז יצליח לפרש שיחתו כראוי, כי בודאי השם יזמן לו דיבורים נכונים השייכים לתיקונו ויזכה באמת להיות כרצון השם יתברך.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)