טיפול שורש

יש לזהות את הבעיה ולטפל בה
מהשורש. לשם כך צריך ללמוד
על הנושא בו אתה רוצה לטפל ואז,
לזהות את השורש. מכאן, הדרך
לעבודה עליו קלה.

בשדי יער – פרק 53

במאמר הקודם, ציינו שאין שום פטנטים אלא עבודה, כלומר שעת התבודדות. כדוגמא למידה עליה אדם צריך לעבוד הזכרנו את מידת הכעס. כעת נתבונן על תאוות האכילה (ההסבר מתאים לכל תאווה או מידה בה מטפלים).

ראשית, על כל אחד לדעת שבתחילת עבודתו על תאווה זו, ותוך כדי עבודתו, עליו ללמוד על הנושא כדי להזכיר לעצמו את כל הדברים שקשורים לתאווה זו, כך שיהיה לו על מה להתפלל. למשל, גנות התאווה וההפסדים הבאים על ידה, ומצד שני השבח למי שגובר על יצרו ושובר את התאווה, וכן על המעלות בהן הוא זוכה. כמו כן ילמד על שורש התאווה ומה הם הדברים המעוררים אותה, מהן הדרכים בהן ניתן להינצל ממה וכן הלאה. לקט את כל החומר שמצאת בעניין זה ובעיקר – התבונן וחפש את שורש התאווה ועבוד בעיקר עליו.

השורש של תאוות אכילה הוא שקר, כפי שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ז): "ואכלת אכול ושבוע והיללתם וכו’" (יואל ב). מי שהוא משוקע בתאוות אכילה, בידוע שהוא רחוק מאמת, ובידוע שדינים שורין עליו. גם זה סימן על דלות. גם יבוא לידי ביזיונות ובושה, כמו שכתוב (תהלים יב): "כרום זולות לבני אדם". כיוון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום (ברכות ו)", ובספר המידות כותב: "האמת מביא שובע".

לכן, עיקר תפילתו של אדם הרוצה להיגמל מתאוות האכילה צריכה להיות על כך שינצל מן השקר על כל גווניו. וצריך לדעת, לא רק כאשר משקרים במובן המקובל עוברים על "מדבר שקר תרחק", אלא כל דיבור שאינו על פי האמת של האמונה נקרא גם הוא שקר, כגון: דיבור של כעס, זהו שקר משום שאסור לכעוס. דיבור של לשון הרע, זהו שקר משום שאף אם הדברים נכונים, אך מכיוון שאסור על פי האמונה לאומרם, אף זה שקר.

בשעת ההתבודדות, כאשר אדם מטפל בתאווה זו, כל דיבוריו צריכים להיות אך ורק על נושא תאוות האכילה. וכמו בכל התבודדות, יתחיל בהודאה. למשל: ‘תודה לך בורא עולם שאני יכול לאכול ואני לא מחובר לכל מיני מכשירים, ותודה לך שיש לי תיאבון ואני לא סובל מחוסר תיאבון. תודה שאני מרגיש טעם באכילה ומתענג ממנה מדי פעם, הרי ישנם אנשים שלא מסוגלים אפילו להתענג. תודה על האוכל שאתה נותן לי…’ וכו’.

בהמשך, לפחות חצי שעה, יתפלל רק על דיבוריו. כלומר, שלא ישקר. למשל: ‘ריבונו של עולם, רחם עלי שלא אוציא שום דבר שקר מפי אפילו בטעות. אני שקוע בתאוות האכילה ואף פעם איני מרגיש שובע וזה רק משום שאני רחוק מהאמת. עזור לי שלא יצא שום דבר שקר מפי, לא מתוך כעס, גאווה או לשון הרע. שאדבר רק דיבורי אמת שהם על פי האמת והאמונה, דיבורי תודה ושבח לך. יש לי יצר רע שמסית אותי לזה, לכן רק אתה יכול לעזור לי…’ וכן הלאה.

על תפילות אלה צריך האדם לחזור שוב ושוב במשך חצי שעה לפחות, ואף שאין לו דיבורים חדשים יחזור על אותם דיבורים.

וזה הכלל: כל עניין האכילה הוא למעשה עבודה על הדיבור. אדם לא מבין שכאשר הוא כועס הוא משקר. אישה צועקת על הילדים – זהו שקר, כי על פי האמת צריך לדבר ברוגע, לכן צריך לבקש מהשם עזרה להתגבר על כל דיבורי השקר ולשנן את דברי הגמרא האומרת: "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".

חשוב להבין שכדי להיפטר מתאווה זו חייבים לדבר אך ורק אמת. להיפטר מתאוות האכילה צריך להרגיש שובע. כל הרגשת רעב, ולו הקטנה ביותר, היא עונש של שקר על כל גווניו. אפילו צדיק כאשר הוא מרגיש רעב זה משום שיצא דבר שקר מפיו. ממילא, כל זמן שאדם יוציא דברי שקר מפיו הוא ירגיש רעב, ואז ילך לאכול. כך קיבלתי מרבותי, הרגשת הרעב באה בעקבות כישלון האדם בדברי שקר, אחרת לא היה מרגיש רעב לעולם, ואפילו אם לא אכל זמן רב, כל מה שהיה צריך להרגיש זו רק חולשה, אך לא רעב.

עוד כותב רבי נחמן בספר המידות: "על ידי ריבוי אכילה נופלים מאמונה". לכן על האדם להתפלל עד שיבין שאכילתו היא עניין של צורך קיומי, ולא של תאווה. לא אוכלים סתם כך ומכל הבא ליד, אלא כשיש צורך לאכול, כשהגוף צריך את המזון כדי להתקיים.

עוד כתוב (שם): "כל עשב ועשב יש לו כוח לרפאות". לכן יש להתפלל לבורא עולם ולבקש ממנו שיזכה אותנו ויברך את לחמנו ואכילתנו, שיהיו את כל הרפואות שאנו זקוקים במאכל שאנו אוכלים, ודרך האכילה תהיה לנו רפואה, וכן הלאה.

נקודות נוספות שיש להתבודד עליהן בעניין זה: יש לבקש שתמיד אשייר אוכל על שולחני, שאהיה זהיר בנטילת ידיים באכילת לחם. שאקפיד לומר את הברכות ולא אבלע אותן… וגם לא את האוכל. אלא, לומר מילה מילה וללעוס היטב את האוכל. כמו כן שהברכה תהיה בכוונה, שהאוכל יהיה כשר למהדרין ולא יכנסו שום מאכלות אסורות לפה.

כל זה כאשר מדובר בתחילת ההתבודדות. לאחר מכן יש את חשבון הנפש: איך אכלתי מאתמול ועד היום, להודות על הטוב שהתקדמתי בו – אכלתי במתינות, ברכתי היטב וכו’.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)