המדינה הקטנה שלי

במדינה הקטנה שלי, שלך, ובעצם
של כל אחד מאיתנו, צריך להיות סדר.
לדעת איך להתמודד עם משברים, לא
לקלקל את סדר הדברים ולא לפחד
משום איום. כך מנהיגים מדינה!

בגן החכמה – פרק 57

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

ונמלך המלך לעשות את התם הנ"ל מושל, ושלח המלך פקודתו שהתם הנ"ל, ששלח אחריו, הוא יהיה המושל והוא צריך לנסוע דרך העיר של הממשלה, ויעמוד על השערים של העיר, ותיכף בבואו, יעכבו אותו ויכתירו אותו בהתמנות הזאת, שיהיה מושל, וכן עשו ועמדו על השערים, ותיכף בעברו שם, עיכבו אותו ואמרו לו שהוא נעשה מושל, ושאל ואמר: רק בלי ליצנות! השיבו לו: בודאי בלי שום ליצנות. ונעשה התם תיכף מושל בתוקף ועוז…

מיד לאחר הויכוח בין החכם לתם נעשה שינוי קיצוני בכל מהלך החיים של התם, וזה משום שקיבל את הביזיונות באהבה ועמד בניסיונות ולא נפל כהוא זה מהאמונה, לכן זכה להתנשאות מיידית. אחרי שמקבלים ביזיון ועומדים בניסיון שכזה – מתנשאים, כמו שהיה לדוד המלך אחרי שקיבל באמונה את הביזיונות והחרפות משמעי בן גרא, וזכה דוד המלך להיות רגל רביעית במרכבה העליונה.

וזה מה שכתוב: "לפני–שבר יגבה לב-איש ולפני כבוד ענווה" (משלי יח).

לפני שבר יגבה לב איש – זה החכם שביזה את התם והתגאה עליו, לכן הביא על עצמו שבר, כפי שנראה בהמשך, כי מיד לאחר הויכוח בין השניים החלה התדרדרותו הנוראה עד שנפל לכפירה במלך ואיבד כל צלם אנוש.

ולפני כבוד ענווה – זה התם. הוא האמין שהשם מחליט מה יהיה בעולם והוא הממליך, הוא הנותן גדולה, עושר, חכמה וכן הלאה. לכן התנהג בענווה ולא התבלבל כלל מלעגו של החכם. כעת נראה כיצד במהירות הבזק עולה התם לכל מיני גדולה, עד שתוך זמן קצר מאוד ממנים אותו להיות שר על כל השרים, וכיצד לומד את כל החכמות כהרף עין ונהיה ממקורבי המלך.

ועתה שנתרומם מזלו – ומזל מחכים – ובא לו קצת הבנה, אף על פי כן לא השתמש כלל בחכמתו, רק נהג בתמימותו כבראשונה…

כאשר האדם בתחילת דרכו קונה את מידת התמימות ורק לאחר מכן נעשה חכם, רק אז ישנו סיכוי שימשיך לנהוג בתמימות ביחד עם חכמתו, וכל חכמתו תשמש אותו אך ורק להתנהג באמת וביושר. כלומר, חכמתו תהיה מרכבה למידת התמימות והיושר. אך אם ירצה להקדים את קניין החכמה לקניין התמימות, לעולם לא יוכל לנהוג בתמימות, כמו שאמרו חז"ל: "כל שיראתו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו – אין חכמתו מתקיימת".

לכן, כל אותן השנים בהן התם נהג בתמימות הועילו לו להפנים את התמימות כל כך עמוק בליבו, עד שגם כאשר יקבל חכמה גדולה זה לא יזיק לו כלל ויוכל להמשיך לנהוג בתמימותו כבראשונה, כמו שממשיך רבי נחמן לספר:

והנהיג את המדינה בתמימות, באמת וביושר, ועוולה לא נמצא בו, ועל הנהגת המדינה אין צריכין שכל גדול וחכמות, רק על פי היושר בתמימות…

כאן רבינו נחמן מברסלב מחדש לנו חידוש עצום, דבר שהוא נגד כל דעה שרווחת בעולם. רבי נחמן אומר שאין צריכים שום חכמה יתירה כדי להנהיג את העם, אלא רק יושר ותמימות. זהו דבר חידוש גדול, שהרי כל אחד מבין ויודע שהמנהיג מוכרח להיות אדם מבין ובעל שכל וחכמה כדי להנהיג מדינה שלמה. אבל רבי נחמן מודיע לנו שלא כך הוא, אלא כאשר יש לאדם יושר ותמימות אז הוא מקושר למלכות האמיתית, מלכות הבורא, וממילא הוא מנהיג את המדינה על הצד הטוב ביותר.

כי הבורא הוא שמנהיג את המדינה ואת כל העולם כולו – ביושר ובצדק! וכל מנהיג צריך לדעת זאת ולחפש תמיד את רצון השם בכל עת הוא צריך להנהיג הנהגה מסוימת, או להתמודד עם משבר וכדומה. והעיקר, שלא יבלבל ויקלקל את סדר הדברים, כפי שהבורא משגיח, בכל מיני תחבולות או כוחי ועוצם ידי וחוסר יושר. כי כל מי שמנהיג את מלכותו באמונה בודאי אינו נוטה אחר שום שקר והוא גם לא מפחד משום איום, אלא רק מחפש את רצון השם בכל דבר, וממילא השם יתברך עוזר לו ושומר עליו ועל ממלכתו.

אך מי שהולך בחכמות, כלומר שלוקח את המלוכה לעצמו וחושב שהוא המלך והמנהיג והקובע מה יהיה נעשה במדינה, כיצד תהיה הנהגת המדינה על פי שכלו והבנתו, בלי לחשוב מה היושר על פי השם ובלי להתבונן בהשגחת הבורא ולאן הבורא מכוון את פני הדברים – טועה ועושה דברים נגד היושר, מקלקל את הסדר הטוב שבהשגחת הבורא ובשלב כלשהו ייפול ממלכותו. המלכות האמיתית היא רק כאשר הוא מבוטל למלכות השם, לכן, דוד המלך חי וקיים לנצח משום שמלכותו היא מלכות מושלמת ומבוטלת בתכלית השלמות למלכות השם.

וכך הוא הדבר לגבי כל אדם, עם "המדינה הקטנה" שלו, כלומר ביתו וממלכתו האישית. שהרי, לכל אדם יש בחינת מלכות, כמובא בליקוטי מוהר"ן: "כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות. יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם, כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות" (שמות יח)". לכן, גם אדם בעל שררה קטנה, כגון ששורר רק בביתו, צריך להיות בעל אמונה ולהתבונן תמיד בהשגחה של הבורא וברמזים שיש בכל דבר, להתנהג ביושר ואמת, ואז הבורא יסדר לו את כל ענייניו על הצד הטוב ביותר.

כשבאו לפניו שניים לדין, היה אומר: אתה זכאי ואתה חייב, כפי תמימותו באמת, בלי שום ערמה ומרמה…

במה תמימותו של התם מסייעת לו לדעת את יושר הדין? הלא צריך גם חכמה כדי לרדת לחקר הדברים? אך התשובה היא – כאשר אדם תמים וישר בעצמו וברור לו מהו יושר ומהו חוסר יושר, ממילא גם בנוגע לאחרים ברור לו מי נהג ביושר ומי לא.

כי מה היא התמימות? היא יושר אמיתי. כאשר אדם לא זז מדברי השם ימין ושמאל. הוא פשוט אדם ישר. ולא ישר על פי השכל וההגדרות של עצמו, אלא על פי ההגדרות של התורה. ומובן, שעל פי ההגדרות הברורות שיש לו, לכן קל לו לראות מי סוטה מדרך האמת. אך אדם שרחוק ממידת התמימות והיושר ושופט על פי שכלו שלו, הוא אף ישפוט את האחרים לפי אותה עקמומיות שלו, וממילא הוא לא שופט ביושר.

ובנוסף, עצם התמימות של התם מביאה אותו ליכולת התבוננות על-חושית. כאשר יש לאדם יושר פנימי הוא מרגיש בחוש פנימי היכן נעשתה עוולה, כמו שאומר לנו רבי נחמן בספר המידות (סעיף אמת): "מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו".

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)