תפילת הרועה

הוא האמין כל הזמן שהשם שומר
עליו ואוהב אותו, לכן תמיד נשא אליו
את עיניו ודיבר איתו. הוא ביקש
ממנו את כל מה שהיה צריך…

דוד הילד הרועה – פרק 3

בעמק המותר היה דוד נותן לצאן לרעות, והיה מתפלל על עם ישראל בתחינות ובבקשות: "בורא עולם, זכה את כל עם ישראל במתנה הנפלאה של האמונה, להאמין בך, לדעת שאתה שומע כל תפילה ובקשה. השם, עשה שכל עם ישראל ידברו איתך וידעו שהכל לטובה".

הייתה לדוד אהבה גדולה מאוד אל השם יתברך. כל יום היה מודה ושר להשם שירים יפים כל כך. כשהכבשים היו אוכלות ורק השקט היה מסביב, דוד היה נושם עמוק עמוק ולדממה מקשיב. ואז, הניגון והשירה היו עולים מתוך ליבו, וכך היה מנגן ושר לבוראו: "תודה רבה לך השם יתברך, על כל החסד שאתה עושה איתי. תודה רבה לך השם יתברך, על האמונה שאתה נותן לי".

דוד הקטן היה מתבונן על הכל באמונה. תמיד ביקש לראות את השגחת השם הנפלאה. הוא האמין תמיד שהשם שומר עליו ואוהב אותו, לכן תמיד נשא אליו את עיניו ודיבר איתו. הוא ביקש ממנו את כל מה שהיה צריך, והשם הטוב ענה תמיד לתפילותיו, והדריך אותו.

כך היה מתפלל דוד במשך שעות ארוכות, ושופך את ליבו לפני השם בתפילות ובבקשות. את כל שיריו ותפילותיו היה מבקש בפשיטות ובתמימות: "אבא שבשמים, רחם נא על בניך, על בני ישראל עמך אהוביך. למד אותנו כיצד להאמין בך בשלמות, שנזכה לאמונה ישרה ובקלות". הוא הרבה בתפילה ובהתבודדות, כי אהב את השם יתברך בתמימות.

כל יום היה מודה ושר להשם שירים יפים כל כך…