כל דבר הוא נס

בחנוכה, אנו מדליקים בכל ערב נר נוסף, כך שביום השמיני שמונה נרות מאירים את החנוכייה (בנוסף לשמש). אבל אם הנס הוא פך השמן שהיה אמור להספיק רק ליום אחד, אך האיר את המנורה בבית המקדש שמונה ימים, אז מדוע איננו מדליקים שמונה נרות בכל ערב?

אנו מוסיפים נר בכל יום משום שבכל יום שבו המנורה האירה היה יום נפרד מקודמו, נס בפני עצמו. אבל מה עם היום הראשון – זה היה טבעי, נכון? ממש לא. העובדה שהיה שמן טהור שהאיר את המנורה היא נס עצום לכשעצמו. כאשר היוונים טימאו את בית המקדש, הם באופן שיטתי שברו את החותמת שהייתה על כל מיכל, אבל "פספסו" פך אחד קטן, שגם הוא נס עצום ואדיר בפני עצמו ש'שווה' לחגוג אותו.

בכל אופן, אתם עדיין יכולים לשאול מדוע יש פוקוס מיוחד על הנס של אותו יום בלבד? אחרי הכל, עיקרו של כל הנס הוקדש לטיהור מחדש של בית המקדש, לכן עלינו להתמקד בנס הכללי הזה. התשובה לכך היא, שהנס של כל יום (במיוחד של אותו כד שנשאר שלם ללא פגע) היה כל כך גדול, עד שאת כל שנות חיינו היינו מעבירים בשירה, הלל, והודאה להשם, רק על הנס הזה בלבד. אנו צריכים להעריך כל נס על פי גודלו האמיתי, גם כשכל התמונה מתגלה לעינינו – ולהעריך מאוד את העובדה שכל חלק מהפאזל הוא נס גדול בפני עצמו, שמעצים את הערכתנו.

זהו גם הסוד של "דיינו" – אותו אנו אומרים בכל ליל-סדר. על כל נס אנו אומרים "דיינו" – מספיק. אבל איך אפשר בכלל לומר מספיק? איך אפשר לומר שלהשם היה 'מספיק' לגאול אותנו, ולא מספיק על קריעת ים סוף והצלתנו ממצרים, או כשהביא אותנו להר סיני שם קיבלנו את התורה? הרי, אם צעד אחד היה מתפספס בדרך, כל מטרת התרגול הזה הייתה מתפספסת!

גם כאן התשובה היא זהה – כאשר אנו מזהים את מטרת כל הניסים ביחד, אנו חייבים להיות רגישים לטבע המיוחד של כל נס ולהודות להשם על כך. גם כאן, אנו יכולים להלל ולשבח את השם כל חיינו רק על שהוציא אותנו ממצרים, או על קריעת ים סוף, או על שנתן לנו את התורה. כי, ובעיקר, השם עשה את כל זה רק בשבילנו!

כך הוא הדבר גם בחיינו. לא פעם אנו יכולים להרגיש שהחסד שהשם עושה, ועשה, עימנו אינו מועיל בלי הצעד הבא. למשל, אני תמיד מודה להשם על כך שהוא מוביל אותי לתורתו ומלמד אותי אמונה – אבל אם לא אמצא את החצי השני שלי ואבנה את העם היהודי, נראה לי שכביכול חלק מהמטרה הזו התפספס. ולמרות שישנה אמת בהרגשה הזו, כי אם אינני יכולה להעביר את הקשר שלי עם השם לדור הבא אז חוליה בשרשרת הזו אכן נשברת. אבל, שיעור החנוכייה ודיינו בא ללמד אותי שאני חייבת להתמקד בכל הניסים שהשם עשה עד לנקודה בה אני נמצאת ולגלות, על ידי אמירה כמובן, את תודתי עליהם. ההתמקדות בעבודת התודה תוביל אותי לעסוק בזה כל ימי חיי…

ובנוסף, על כל נשימה, על כל ברכה – עלינו להבין שכל דבר שיש לנו הוא נס, מתנה, שניתנים לנו ישירות מהשם. איננו יכולים לקבל אותם כמובנים מאליהם, או לכלול אותם עם כל שאר הדברים שהשם נתן לנו. אנחנו צריכים להודות להשם על כל דבר "קטן".

היבט נוסף על אור חנוכה, שגם הוא נס: חז"ל מלמדים אותנו שהאור הראשוני של הבריאה שהוסתר עד לזמן של לעתיד לבוא, במידה מסוימת, מתגלה בנרות החנוכה. עם אור קדמוני זה (שהוא שונה בתכליתו מאור השמש) אפשר לראות מקצה העולם ועד סופו.

המעניין הוא, שאור זה לא מתגלה בפסח, שהוא זמן גלוי וברור להתגלותם של הניסים. ים סוף נחצה והמים הפכו לקירות, ברד יורד משמים בהירים והופך לאש, אוכל יורד מן השמים. בפסח, ישנה בהירות מוחלטת. זהו זמן שאתה נמצא על פסגת ההר, בלשון המעטה, ואתה מסתכל סביבך ורואה את הכל בבהירות, מאיר כאור השמש עם שמים בהירים ונקיים מעננים. אתה מבין את כל מה שקרה בעבר הרחוק כל כך, ומתמלא בחזון להמשך הדרך.

אך במקום זאת, השם מגלה את האור בחנוכה, באור הנרות הדולקים בחנוכייה. חנוכה מסמל את הסתר הפנים – את ידו המשגיחה של השם בעולם. זהו זמן שבו הכל חשוך ומעורפל. זוהי גלות, כשאיננו יודעים לאן פנינו מועדות, או מה אנו עושים, מדוע קורים לנו דברים כאלה ואחרים, או איך לצאת בכלל מן המבוך. אנו מרגישים קור ובדידות. אפילו נס פך השמן מוסתר – השם לא האיר את המנורה כך סתם עם איזה טריק או קסם, או הוריד שמן מן השמים. השם "הסתיר" את הנס באותו פך שמן, ואז המשיך את יכולתו להאיר ולבעור במשך שמונה ימים.

השם מגלה את האור הנסתר הזה בעיקר בנקודה חשוכה זו, כאשר בית המקדש חולל ועדיין שוכב על הריסותיו, וכל זה כדי שתהיה לנו יכולת ל"ראיית לילה". עדיין חשוך, אנו עדיין בגלות, אבל עכשיו אנו יכולים לנווט את דרכנו. עכשיו אנו יכולים לראות דרך החשיכה – אנו יכולים להאיר את החשיכה.

ובאמת, זהו נס חנוכה – שבחשכת הגלות נדע שהשם באמת שם, אם רק נבקש ונחפש אותו. החשמונאים אחזו בתורה בעקשנות ובחוזקה וסירבו להתבולל כשהם מעזים למרוד באימפריה עצומה, מאשר להיכנע ולהתייוון. נס פך השמן הוכיח שהמרד היה לשם שמים והיה תשובתו של השם לחשמונאים על שלא המירו את דתם ואמונתם. באור החנוכה, השם מזכיר לנו שאם תחזיק חזק חזק באמונה, אז השם יאיר את החשיכה בשבילך ויגלה את עצמו בתוך כל התהליך הנפלא הזה.

חנוכה שמח!