מסכת טהרות פרק א משנה א-ב

א,א  שלושה עשר דבר בנבלת העוף הטהור:  צריכה מחשבה, ואינה צריכה הכשר, ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה, וכזית בבית הבליעה, האוכלה טעון הערב שמש, וחייבין עליה על ביאת המקדש, ושורפין עליה את התרומה, והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים, שחיטתה ומליקתה מטהרות טריפתה, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אינן מטהרות.  רבי יוסי אומר, שחיטתה מטהרת, אבל לא מליקתה.

 

א,ב  הכנפיים והנוצה–מיטמאות ומטמאות, ולא מצטרפות; רבי ישמעאל אומר, הנוצה מצטרפת.  החרטום והציפורניים–מיטמאין ומטמאין, ומצטרפין.  רבי יוסי אומר, אף ראשי גפיים וראש הזנב מצטרפין, שכן מניחין בפטומות.