תמריצי סוף-השנה של השם

אז מה אם השם מבקש מהעולם
קצת יותר אמונה עכשיו? הוא מאתגר
את כולנו כדי שנזכור, שגם במרדף
הגדול והמטורף של החיים יש מי
שדואג לנו…

הספר בגן האמונה, מאת הרב שלום ארוש, הציל את חיי. אחרי שקראתי אותו שלוש פעמים, חשבתי שאני בעל אמונה. יכולתי לראות את המטרה האלוקית מאחורי כל דבר. אפילו הדברים הרעים כבר לא היו רעים. הרגשתי ב’היי’, חשבתי שחיי יהיו מינימום גן עדן כל יום. אבל לאחרונה, קרה משהו שכמעט הרס את הכל. דבר שהרעיד את חוש האמונה שלי עד ליסוד. לא לקח לי הרבה זמן כדי להבין שאמונה זה לא משהו שקונים, כמו שעון זהב. היא יכולה לברוח לך באותו קלות שגילית אותה. אמונה זה משהו שמאתגר אותך כל הזמן, ובעזרת השם, זה משהו שתמיד מחזק אותך.

הסיבה המרכזית, זו ש’קוטפת’ את כל הגביעים והמדליות, היא תאוות ניאוף על כל שלוחות הפשע שלה (פורנוגרפיה באינטרנט וכו’), שנועדו להבריח (ולא בצורה נכונה בעליל) את המתח מהמציאות שאופפת את האדם, ואת זה הוא עושה תוך כדי בריחה אל עולם של אשליות. אבל עם אמונה, העולם שלנו מכיל הרבה פחות מתח, ואין צורך בכלל לדאוג. דוד המלך מתאר את המצב הרגשי-רוחני כאשר יש לאדם אמונה מלאה במילים הבאות:

"משמועה רעה לא יירא, נכון ליבו, בטוח בה’" (תהלים קי"ב, ז).

כל אתגרי האמונה שאנו חווים הם מתנה אלוקית. זהו אבינו היקר והאהוב שבשמים השולח לנו "חבילות תמריצים שמימיות", נתיב מיוחד לביטחון והשבח שדוד המלך מדבר עליו.

וכפי שחשבתי, דוד המלך דיבר אלי. השם שלח לי קריאת התעוררות בדמות מאמר באחד העיתונים שקראתי לאחרונה:

שנה לאחר המשבר הכלכלי הגדול, שלוש חברות ענקיות מהוול סטריט ישלמו 29 מיליארד דולר כבונוסים לעובדים הבכירים שלהן! זה כמובן שיא היסטורי. וכל זה קורה בזמן שעשרה מיליון אנשים נמצאים במעגל האבטלה. ולא רק, אלא ש- 119,000 עובדים יחלקו את רווחי ה’עוגה’ ביניהם, שהיא יותר גדולה מהתוצר הלאומי של מדינות רבות על פני האדמה. בהפקדה חד-פעמית בבנק הם יקבלו בונוס של 700,000 דולר כל אחד (לא רע, הא?).

איזה חוסר צדק. איך זה יכול להיות? איך ענף התעשייה יכול לתגמל את עצמו אחרי שהרס את חייהם של רבים? כמה עוני הוא יצר בגלל כל הגזמות היתר הללו?

קשה לי להבין כשדבר כזה קורה בעולם. גם החברים שלי מרגישים כמוני.

כשניקיתי את האבק מעל כריכת הספר של הרב שלום ארוש, התחלתי לחשוב על המסר שיש בו. כל מה שיש בעולם הזה הוא רק מהשם. הכל לטובה, ולכן גם במהותו הוא טוב. כל מה שקורה במציאויות הפרטיות שלנו מותאם בדיוק נפלא, והוא נועד אך ורק לצורך צמיחתנו הרוחנית.

אם בזה מדובר, האין השתלשלויות אירועים אלו טומנות בחובן ברכות? האין כאן הזדמנות ענקית להתקדמות רוחנית? מתחת למעטה החשיכה השטחית הזו, האם אין שם קרן אור שמנסה להשתחרר?

ואז זה הכה בי.

איך יכול להיות שמיליארדר יזדקק אי-פעם למשהו? איך לאדם שיש הכל יכול להיות חסר?

יש הרבה מאוד ברכות בלא להיות סופר-עשיר או סופר-עוצמתי. כי עם החיסרון, השם מברך אותנו עם הידיעה שיש צורך בעולם הזה. ישנם אנשים שיש להם פחות, ולכולנו יש את ההזדמנות המיוחדת להרגיש כלפיהם ברובד העמוק. ובזמן שאנו מתמודדים עם האתגרים בחיינו, אנו יכולים להוסיף עוד כמה מטבעות לקופת הצדקה כדי לעזור לאחינו. אנחנו יכולים להוסיף יותר כוונות לתפילות לרווחתם.

וכשחסר, נוכל להעריך עוד יותר את כל מה שהשם נותן לנו. הכסף שבורכנו בו מגיע ישירות מהשם. בכל יום בחיינו אנו עלולים להיות תפרנים ולהתחנן למנת הלחם היומית שלנו. לדעת שהשם הוא המספק לנו את כל מה שאנו צריכים – זאת ברכה שאנו מקבלים בכל רגע בחיינו! אם יש לי מיליארד דולר בבנק, לא אצטרך לדעת מזה. אני יכול להרגיש שכביכול אני לא צריך לדעת מזה או להודות על זה, השם ישמור! וזאת הקללה שקילל השם את הנחש בגן עדן. לאחר החטא, נאמר לנחש שמעתה ילך על גחונו כל ימי חייו ויאכל עפר. ועפר – יש בכל מקום, לכן אף פעם לא חסר לנחש. הוא אף פעם לא מבקש אותו או יודע מכל מה שהשם נותן לו.

אנו ברי המזל. אברכי הכוללים שבקושי מסתדרים. העולים החדשים, שתוך כדי הסתגלות לחיים בישראל מוותרים על סגנון החיים האמריקאי ה"קל" וחיים מהיד אל הפה. הפועלים הישרים, שמרוויחים אחוז מזערי ממה שכל בעלי הקומבינות למיניהם מרוויחים.

במאבק על פרוסת הלחם היומית שלנו אנחנו סובלים לא מעט. אנו נפגעים מעט כדי לקבל את ברכת השם. במאבק הזה, בסופו של דבר, נשלם עבור החטאים שעשינו כאן בעולם הזה. זאת הברכה הגדולה מכולן. בעזרת השם, כאשר יום פקודתנו יגיע (עד 120!) הרבה מהחטאים שעשינו כאן, בעולם הזה, יהיו עם חותמת "שוּלם".

אולי להיות מיליארדר זו לא מציאה כזאת גדולה כמו שזה נשמע.

אז מה אם השם מבקש מהעולם קצת יותר אמונה עכשיו? הוא מאתגר את כולנו כדי שנזכור, שגם במרדף אחרי הכסף וחוסר הצדק אנו עדיין קמים בכל בוקר עם הידיעה שב-24 שעות הבאות המלך שלנו ידאג לפעימות הלב שלנו – 100,000 פעם. הוא יזרים אוויר לנחיריים שלנו – 20,000 נשימות. הוא יוודא שלכולנו יש מספיק לאכול ויחזק את גופנו כדי שנוכל לעבוד אותו. הוא ייתן לנו את כל המתנות הללו רק בגלל שהוא אוהב אותנו!

במקום להתמלא בכעס על הוול-סטריט, אני מסיר את כובעי לכתב מערכת העיתון ומודה לו על שהביא זאת לתשומת ליבי. ומכל ליבי, אני אומר לאבי היקר והרחום שבשמים: תודה לך על התזכורת!

הערב, אכין לי כוס תה, ופעם נוספת, אקרא את יצירת המופת של הרב שלום ארוש.