לחיות ולחייך

איזה אדם בר-דעת יסכים
להישאר עם תביעות רבות שיש
נגדו, לסבול ייסורים רבים ועוד
להישאר עם החשבון פתוח?

בשדי יער – פרק 56

כאשר באים לאדם ייסורים, חס ושלום, והוא תולה בטבע או במקרה ומאשים את עצמו או את הסובבים אותו, זאת ודאי טעות גדולה המולידה תסכול ומרירות, ועוד מעוררת עליו כעס מלמעלה. למה הדבר דומה? לבן שקיבל עונש מאביו, אך במקום להיכנע ולתקן את מעשיו הוא מאשים את אחיו ורב עמו, והתוצאה – אביו כועס עליו עוד יותר ואומר לו: לא זו בלבד שלא נכנעת בפני לתקן את מעשיך, אלא אתה עוד הולך ורב עם אחיך?

ישנה טעות נפוצה נוספת והיא, שהאדם אמנם מאמין שהכל בהשגחה אבל הוא מרגיש שהשם מעוות את המשפט נגדו ח"ו, ונוהג עמו שלא בצדק. זהו מצב של ‘קלקול המשפט’.

רבי נתן מברסלב כותב בספרו "ליקוטי הלכות" (הלכות נזיקין ה) את הדברים הבאים:

"…ועיקר קלקול המשפט הוא על ידי חכמות רעות של העולם, שהם בחינת פגם המשפט, שנדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, וכאילו אי אפשר לו לעמוד בניסיון כפי מה שהשם יתברך מתנהג עמו. כי רוב העולם צועקים שאינם יכולים לעבוד את השם יתברך מחמת חסרון הפרנסה. נמצא שלפי דעתם, חס ושלום, שהשם יתברך מעוות המשפט נגדם, שרוצה שיעשו מה שאין בכוחם, לעסוק בתורה ועבודה בחסרון פרנסה כזאת.

"אבל האמת בודאי אינה כן, כי צריך כל אחד להאמין כי צדיק ה’ וישר משפטו. ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכולתו. ובודאי הוא יתברך יודע שזה עיקר הניסיון של האדם, שיחטוף עיתים לתורה ועבודה מתוך הדחק הזה, כמו שאמרו רז"ל: ‘כל המקיים את התורה מעוני – סופו לקיימה מעושר’.

"וכן בכל מה שעובר על האדם צריכים להאמין שהשם יתברך בודאי ישר משפטו, ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמוד בו, אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים אלו שעוברים עליו, אף על פי כן צריך להשליך שכלו וחכמתו, ולהאמין כי ישרים דרכי השם ומשפטיו, ובודאי הוא צריך לעבור בזה העולם בעניינים אלו שהשם יתברך מתנהג עמו, בעשירות או בעניות, או בהתגברות התאוות והרעיונים".

מובן מדבריו, שרבים טועים בכך שאינם מאמינים שהשם צדיק וישר וכל משפטיו בצדק וברחמים, לכן הם רחוקים מעבודתו ואמונתו. וכאשר השם יתברך רוצה לקרבם אליו ומוכיחם על ידי ייסורים, כמו שכתוב (משלי ג, יב): "כי את אשר יאהב ה’ יוכיח…" אז הם פוגמים באמונה ובמשפט, ובמקום להתעורר מהייסורים לעשות תשובה ולהתקרב אל השם, הם נופלים לכפירות שהשם מייסרם בחינם ונחלשים ביראתם ובאמונתם. זאת, משום שחושבים כי משמים לא רוצים בהם ובעבודתם, לכן כועסים על ההשגחה שיש עליהם, כמו שידועים מעשים בעולם של אנשים שעברו צער או ייסורים והטיחו דברים כלפי מעלה, כאילו השם הרע להם ח"ו.

לכן, הכלל הוא – כשם שאדם צריך להאמין שכל דבר שקורה לו הוא מלמעלה, כך עליו להאמין באמונה שלמה שהשם צדיק וישר ואין עוול יוצא ממנו, חס ושלום, וכל הניסיונות והייסורים והדינים והמשפטים – כולם רחמים גדולים מאוד וכל תכליתם לקרב ולא לרחק.

הרחמים העצומים של הבורא

כאמור, הדרך להיות צדיק היא ארוכה מאוד. אז מה יעשה אדם בדרך הארוכה עד שיזכה לתשובה שלמה? ולא רק, אלא שהוא עדיין נכשל בחטאים ועוונות? כיצד יינצל מהמשפט היומיומי ומן הייסורים העלולים לבוא עליו עקב כך? הרי, בסופו של דבר, אדם בודאי רוצה לחזור בתשובה ולעשות את רצון השם בשלמות ובהכרח שהדרך ארוכה, מה יעשה עד שיחזור בתשובה שלמה? האם נדון לחיות בייסורים וסבל?

הקב"ה ברחמיו העצומים נתן לאדם עצה לזה והיא – שהאדם ישפוט את עצמו בכל יום ואז, אין שופטים אותו בבית דין של מעלה. וכן כתוב במדרש רבה (משפטים ה): כשיש דין למטה אין דין למעלה.

הזוהר הקדוש כותב, שכאשר אדם שופט את עצמו ועושה בכל יום חשבון נפש, מתוודה על חטאיו ומבקש מהבורא שיסלח לו עליהם ומקבל על עצמו שלא לשוב עליהם, אז אין שופטים אותו בבתי דינים המיועדים לכך, אלא הקב"ה בעצמו שופט אותו בלא בית הדין שלו. וכאשר הקב"ה הוא השופט את האדם – הוא תמיד יוצא זכאי, מה שאין כן כאשר שופטים את האדם בבית דין על פי הדין. ומי הוא זה שיכול לצאת זכאי בדין כזה? אולם, כשהקב"ה שופט את האדם אז זה נעשה במידת הרחמים ולפנים משורת הדין ומוציאו זכאי בדין. ולא עוד, אלא שנותן לו שכר על תשובתו!

לכן, אדם הרוצה להינצל מייסורים עליו ללמוד לשפוט את עצמו. כלומר, להקדיש שעה בכל יום ולערוך חשבון נפש על כל מחשבה, דיבור ומעשה – אם נהג כראוי אם לאו. ועל כל מה שלא נהג כראוי יעשה תשובה. או אז, חל עליו הכלל האומר – כאשר יש דין למטה אין דין למעלה.

לעבור את החיים עם חיוך

אדם שעושה בכל יום שעת התבודדות אז גם בראש השנה הוא יצא זכאי בדין, מכיוון שבכל יום מימות השנה הוא עשה תשובה על עוונותיו, וכן מובטח לו שאחרי 120 שנה יצא מהעולם הזה זכאי ולא יראה פני גיהינום! כמובא במדרש: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע באיזה יום ימות? אמר להם: וכל שכן, ישוב היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".

בוא וראה כמה הקב"ה רחמן, שנתן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו ועל ידי זה להינצל מן העונש. ולא רק, אלא אף לקבל שכר על התשובה שעשה!

אז כל אחד יעשה חשבון אמיתי: אם בעולם הזה הרשויות השופטות היו נותנות לו אפשרות להתוודות על פשעיו, ובזה היו מוחלים לו, וגם נותנים לו פרס גדול – האם היה אחד שלא היה עושה זאת?

כדי להמחיש איך היה העולם נראה אם המשפט בעולם הזה היה מתנהג כמו המשפט של מעלה, נספר את המשל הבא:

אדם נוסע במכונית ועובר באור אדם. כתוצאה, עוצר אותו שוטר. הנהג יורד מרכבו, עומד ועושה תשובה: ‘ריבונו של עולם, הרי אני מתוודה לפניך שעברתי באור אדום ואני מתחרט על כך חרטה גמורה ומבקש ממך סליחה. אנא, סלח לי. אני מקבל על עצמי, בקבלה גמורה, שלא אחזור כל ימי חיי על מעשה זה’. השוטר, ששומע את דברי הנהג – כבר לא כועס. אדרבה, הוא אומר לו בפנים מאירות: בתחילה חשבתי לתת לך: 1. קנס כספי גבוה. 2. לשלול לך את הרישיון. 3. להזמין אותך לבית המשפט. אבל אני רואה שחזרת בתשובה, לכן הכל מחול לך. ולא עוד, אלא שמגיע לך פרס על שעשית תשובה. ואז, השוטר מוציא פנקס המחאות ורושם לנהג המחאה על סך מאה אלף דולר, מרעיף עליו ברכות ואומר לו ‘סע לשלום!’…

אם העולם הזה היה מתנהג כך באמת, מן הסתם היינו רואים הרבה נהגים בצידי הדרכים שעושים תשובה. כי מי היה מעדיף לקבל שלילת רשיון, קנס כספי והזמנה לבית המשפט ולהפסיד מאה אלף דולר, שהם השכר של התשובה שעשה?

כך בדיוק מתנהג העולם באמת! ואם אדם מאמין שבורא עולם נתן לו את האפשרות לעשות תשובה לאחר שחטא כל חטא שבעולם, בודאי יעשה תשובה. הוא לא יוותר על האפשרות הזאת, אלא יעשה בכל יום שעה של חשבון נפש בה יבדוק את עצמו מה עשה מאתמול ועד היום, באופן שבכל יום יתקן את כל מעשיו ובכך יינצל מן הדין. הוא גם לא יטען שאין לו זמן, או שאין לו מה לומר שעה שלמה, שאין לו עוונות והוא בכלל צדיק גמור…

לכן, גם אדם עם מעט אמונה, שמאמין בדברי הזוהר הקדוש, וכפי שמובא בעוד ספרים, הייתכן שלא יעשה שעת התבודדות כל יום ויעדיף לסבול ייסורים, בגלל עוונותיו, בעולם הזה ובעולם הבא ולוותר על השכר הרב שיש על מצוות התשובה?

הקב"ה ברחמיו נותן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו ועל ידי זה להינצל מדין של מעלה ועוד לקבל פרס! כל מה שאדם צריך לעשות הוא רק לפתוח את הפה ולומר כמה מילות וידוי וחרטה, כמו שכתוב בנביא: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה’". כלומר, שכל התשובה היא על ידי הדיבורים שמדברים עם השם – דברי חרטה, וידוי דברים ובקשת סליחה ומחילה, תפילות, תחנונים וכו’. מיהו פתי להתעצל ולהישאר עם התביעות הרבות שיש נגדו, לסבול ייסורים רבים בשל כך בעולם הזה ועוד החשבון פתוח ומחכה לו בעולם הבא?

לכן, בעזרת השם, נלמד כיצד לעשות תשובה כל יום וכן מהי הדרך הנכונה לשפוט את עצמנו, ובכך יהיו כל ימינו בתשובה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)