מסכת טהרות פרק ח משנה ו-ז

ח,ו  כלל אמרו בטהרות:  כל המיוחד לאוכל אדם–טמא, עד שיפסל מלאכול הכלב; וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם–טהור, עד שייחדנו לאדם.  כיצד:  גוזל שנפל לגת, וחישב עליו להעלותו לנוכרי–טמא.  לכלב, טהור; רבי יוחנן בן נורי מטמא.  חישב עליו חירש שוטה וקטן, טהור; אם העלוהו, טמא–שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה.

 

ח,ז  אחורי הכלים שנטמאו במשקין–רבי אליעזר אומר, מטמאין את המשקין, ואינן פוסלין את האוכלין; רבי יהושוע אומר, מטמאין את המשקין, ופוסלין את האוכלין.  שמעון אחי עזריה אומר, לא כך ולא כך; אלא משקין שנטמאו מאחורי הכלים, מטמאין אחד ופוסלין אחד:  הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני, ואתה טמאתני.