כמו העצים בחורף

עץ השיטה הדרום ישראלי דומה בצורתו לאות ש', שהיא האות הראשונה בשמו הקדוש של השם: ש-ד-י, לו שרים ומשבחים העצים כל הזמן. היו אלה עצי השיטה ששימשו לבניית המשכן במדבר. על פי הפירושים מהתורה, יעקב אבינו שתל אותם לפני שירד למצרים, מכיוון שראה ברוח קודשו שצאצאיו יזדקקו להם כאשר יגיע הזמן והם יבנו את המשכן. אם כן, לעצים יש קדושה מיוחדת, כמו לכל דבר הגדל בארצנו.
 

אנשים רבים שואלים מדוע אנו צריכים לחגוג בנפרד לעצים? ולמה ראש השנה לאילנות? התשובה על פי הנגלה (התורה שבכתב) היא שישנן הרבה מצוות העוסקות בעצים ובפירות של ארץ ישראל, ארץ הקודש. למשל, אסור לאכול את הערלה, כלומר את הפירות שהעץ מניב בשלוש השנים הראשונות לחייו. כך גם "נטע רביעי"- פירות השנה הרביעית שיש בהם קדושה מיוחדת וחייבים להיאכל בירושלים. מצוות נוספות כוללות תרומות, מעשרות, מעשר ראשון, לקט, שכחה, פאה וכן הלאה. גילו של העץ, כפי שאנו רואים, מקבל תפקיד חשוב במילוי המצוות הנ"ל.

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) – זהו אחד הסודות הגדולים של התורה, והוא גם סיפור חיינו כאן, בארץ ישראל:

את ט"ו בשבט אנו תמיד חוגגים באמצע החורף. העצים כבר איבדו את עליהם. הם נראים שברירים, חלשים ואפילו לא יפים. חשופים לרוחות וסופות חזקות שמאיימות לעקור אותם. מבט תמים יעורר בנו פליאה: העצים האלה יצמיחו אי-פעם עלים ופירות? הרי הקור והצינה מאיימים ממש להרוג אותם…

עם ישראל הוא כמו העצים בחורף. גם הוא נראה שברירי וחלש, כשאויבים מבית ומחוץ מכים בו עם רוחות חזקות מכל כיוון וגבול, והשפעות זרות וביזוי מנהגינו הקדושים גם הם מנת חלקנו. האם הישובים היפים שלנו ימשיכו לצמוח? להתרחב ולגדול? הקור והצינה של הכפירה, פריקת העול, השחיתות, מחלוקות ושנאה – מאיימים על הכל…

אבל רגע, לא צריך להתייאש.

החורף יעבור והאביב יגיע וארץ ישראל תפרח בכל תפארתה ויופייה. בכל דונם ודונם תחל הפריחה: פרחים מרהיבים וססגוניים, פירות הדר, חורשות, מטעים ופרדסים עם ריחות משכרים שיקשטו את ישראל הקטנה. אתם יודעים מה זה אומר?

"כי האדם עץ השדה" – במיוחד בארץ ישראל. אולי אנו נראים לא יפים במיוחד בתקופה הרוחנית-חורפית בה אנו נמצאים, אבל בהדרגה, המוֹהַל הרוחני של האמונה – אמונה אמיתית ושלמה בהשם – יגביר את זרימתו בעורקים של ילדי ישראל, בניו של בורא עולם, אותם מכנה דוד המלך: "בניך כשתילי זיתים" (תהלים, קכ"ח).

הצימאון לאמונה מתגלה. השראה עצומה של געגועים ורצון להתקרב אל השם מובילה עוד ועוד אנשים אל היערות, המטעים, הפרדסים והחורשות, לחפש את הרוגע והשלווה ולדבר עם השם.

העצים כל כך תורמים ליצירת הסביבה הטובה והנכונה לטיהור הנשמה. למה? "כי האדם עץ השדה". העצים נאמנים והם גם חברים טובים שאינם מאכזבים.

בקרוב, ממש בקרוב, האמונה תגבר ותתפשט בכל מקום ויהודים מכל רחבי תבל ירצו לשוב הביתה. ללא ספק, משיח יבוא וארץ ישראל תפרח ביחד עִם עַם ישראל, מהר החרמון ועד לים סוף, מהים התיכון ועד לנהר הירדן, אמן.