מסכת מקוות פרק ב משנה א-ב

ב,א  הטמא שירד לטבול–ספק טבל, ספק לא טבל, אפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל–ספקו טמא.

 

ב,ב  מקוה שנמדד, ונמצא חסר–כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים–טמאות.  במה דברים אמורים, בטומאה חמורה.  אבל בטומאה קלה–אכל אוכלין טמאין, שתה משקין טמאין, בא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ועל רובו שלושת לוגין מים שאובין, וירד לטבול, ספק טבל, ספק לא טבל, ואפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק שאין בו, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל–ספקו טהור.  רבי יוסי מטמא:  שהיה רבי יוסי אומר, כל דבר שהוא בחזקת טומאה–לעולם הוא בטומאתו, עד שיידע שטהר.  אבל ספקו ליטמא, ולטמא–טהור.