אני לא ‘ברסלבר’!

"בעלך נוסע לאומן בראש השנה! את
תמיד מדברת על אמונה, התבודדות
ועל רבי נחמן מברסלב, אז ברור שאת
ברסלברית!"… למה חשוב לאנשים
לקטלג אותי? להכניס אותי ל’קופסה
הברלסברית’?

אני לא ‘ברסלברית’. נקודה. בעלי לא מתפלל בבית מדרש של ברסלב, הילדים שלי לומדים בבית ספר ממלכתי דתי, ואף אחת מחברותיי אינה ‘ברסלברית’ (למרות, תודה לא-ל, שהרבה מהן מנסות לדבר עם השם).

כי שוב, אני לא ‘ברסלברית’. וזה כנראה משגע הרבה מאוד אנשים שאני מכירה.

"נו, תפסיקי להעמיד פנים! בעלך נוסע לאומן בראש השנה! את תמיד מדברת על אמונה, התבודדות ועל רבי נחמן מברסלב, אז ברור שאת ברסלברית!"

הרהרתי רבות בתופעה המוזרה הזאת. מדוע כל כך חשוב לאנשים לקטלג אותי? לשים אותי ואת משפחתי בקופסה ה’ברסלברית’?

בואו נבהיר כמה דברים: אני מאוד מאוד אוהבת את הלימוד של רבי נחמן מברסלב, את החכמה הנפלאה, העצומה והעמוקה שמצאתי בחסידות ברסלב, ובמיוחד, את הלימוד ושיעוריו של הרב שלום ארוש.

ללא ספק, הם שינו את חיי והעמיקו את הקשר שלי עם השם בצורה שאי אפשר לתאר, ואני מתכוונת רק לחיוב כמובן! אני מנסה להתבודד שעה ביום, לשמוע כל דיסק – שאני יכולה להניח עליו את ידיי – בנושא אמונה, אני קוראת את כל הספרים של הרב שלום ארוש, הרב אליעזר רפאל ברוידא ושל מחברים נוספים מחסידות ברסלב, ויש לי ליקוטי מוהר"ן על השידה ליד המיטה שלי.

אבל אני לא ‘ברסלברית’.

חסידי ברסלב רוקדים בציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב באומן.

אני חושבת שאנשים פשוט רוצים לתייג אותי כ’ברסלברית’ מכיוון שיהיה להם קל יותר להתעלם ממני. ואז, הם יוכלו לומר לעצמם: "אני לא ברסלבר, אז כל הדיבורים האלה על השם ואמונה לא מתאימים לי".

הבעיה היא, שכל הדיבורים על השם ואמונה הם באמת לא ‘ברסלב’ – זאת היהדות.

אחד הצדיקים מתקופה לא כל כך רחוקה – ה"חפץ חיים", נהג לדבר עם השם במשך שעתיים כל יום, ועשה חשבון נפש מעמיק ויסודי. הוא לא היה ברסלבר.

בואו נחזור מעט אחורה. רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל, אבי החסידות, נהג להתבודד ואף עודד את חסידיו לעשות זאת. הוא לא היה ברסלבר.

לא מזמן קראתי את הביוגרפיה על רבי זלמן שניאור מלאדי – האדמו"ר הזקן של חסידות חב"ד, וראו איזה פלא, בביוגרפיה נכתב שהאדמו"ר מורה לחסידיו שבכל ענייני היומיום, נושאים גשמיים, הם צריכים להפנות את כל בקשותיהם ודאגותיהם לכתובת אחת – השם. הוא רצה שהם יגיעו אליו רק אם יעמדו בפני התמודדות רוחנית ויזדקקו להדרכה שלו בעניין. על פי אותה ביוגרפיה, האדמו"ר הזקן גם הוא בילה שעות רבות ביחידות עם השם יתברך! והוא בהחלט לא היה ברסלבר.

דוד המלך נהג לשפוך את ליבו לפני השם – ספר התהלים הוא התוצאה להשתפכות לב ונפש זו. האם הוא היה ברסלבר? האם משה רבינו, שהיה 40 יום ו-40 לילה על הר סיני ודיבר ישירות עם השם, האם הוא היה ברסלבר? ומה עם האבות והאמהות הקדושים, שכל רגע בחייהם דיברו עם השם? אברהם אבינו היה באמצע התבודדות עם השם כאשר שלושת האורחים-מלאכים הופיעו, כשהיו בדרכם לסדום. האם הוא היה ברסלבר?

הנקודה אותה אני מנסה להעביר כאן היא שהתווית בכלל לא משנה. רבי עקיבא טאז – צדיק, למדן חכם עצום, שבהחלט לא היה חסיד ברסלב – כתב רבות על עיקרון האמונה, ובדבריו הוא מלמד שכל היהדות, כל הקשר שלנו עם השם, יכול להתקיים על מצווה בסיסית ומהותית אחת. ומהי? אמונה.

אז כשאנשים מנסים להרחיק עצמם מהאמונה, תפילה והשיחה עם השם בגלל שמושגים אלה ‘שייכים’ לברסלב, מה שהם באמת עושים הוא שהם רק מרחיקים את עצמם מהיהדות המקורית. וגרוע מזה, מהשם יתברך עצמו!

אמונה היא לא מידה שלומדים אותה בגדר מותרות ואקסטרה, או שהיא לא חובה. היא הדיבר הראשון. היא הבסיס לשלושה-עשר עיקרי האמונה שהנחיל לנו הרמב"ם. היא המפתח שאתה צריך כדי שכל דבר בחיים שלך יסתדר ובאמת יפעל.

אמונה היא לא רק לברסלברים. תפילה לא שייכת רק לברסלברים. הן שייכות לכל מי שרוצה להעמיק ולפתח את הצד הרוחני שלו, לבנות קשר נפלא עם השם ולהגיע לתיקון שלו, או הסיבה לקיומנו כאן.

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו ש’שבעים פנים לתורה’. זה תמיד הוסבר כשבעים ‘שבילים’ שונים בהם אפשר לפתח קשר עם השם, ושבילים שונים יתאימו לאנשים שונים. אנשים רבים, בעיקר ‘דתיים’, ממהרים לצטט את הדברים האלה כהצדקה ללמה הם לא צריכים לשים דגש על האמונה, או על השיחה עם השם. אבל הלימוד של ברסלב הוא לא על השביל, זה לימוד על היעד.

בשביל שלך כלולים ישיבה, חולצה לבנה, מכנסיים שחורים ומגבעת? נפלא! אבל אל תשכח, היעד הוא השם. השביל שלך כולל גיטרה, סנדלים וניגונים מעוררים? נהדר! אבל אל תשכח, היעד הוא השם. השביל שלך מוביל אותך לאתגר הקריירה, תשלומי משכנתא וחגים? בסדר – אבל אל תשכח, היעד הוא השם. השביל שלך מוביל אותך למקומות חשוכים, זמנים קשים וייאוש – אל תדאג: היעד הוא השם.

השביל שלי, למשל, הוביל אותי לשלוש מדינות שנות, לקהילות שונות רבות, לאתגרים רבים, והרבה שלבים ‘מעלה’, למקום בו כל יום אני זוכה שהתמונה מתבהרת יותר ויותר ובדרך זו אני מבינה מה השם מצפה ממני.

אני לא ברסלברית (עדיין…). כי מה שאני – תודה לכל מה שלמדתי דרך חסידות ברסלב – אישה שמחה, מחוברת ויהודיה אמיתית.

הרבה אנשים חיים את החיים שלהם ‘בתוך קופסה’, מנסים להחיות למעלה או למטה את התוויות שקיבלו במהלך חייהם, או שנתנו לעצמם. אתה לא צריך להיות ברסלבר כדי לדבר עם השם ולעבוד על מידת האמונה שלך. כל מה שאתה צריך הוא רק תשוקה ורצון אמיתי לחיות חיים שמחים, מתוקים ובעלי משמעות. אז תזרקו כבר את הקופסה, צאו החוצה ודברו עם השם.