מסכת נידה פרק ד משנה ו-ז

ד,ו  המקשה בתוך שמונים של נקבה–כל דמים שהיא רואה, טהורין:  עד שייצא הוולד.  רבי אליעזר מטמא.  אמרו לו לרבי אליעזר, ומה אם במקום שהחמיר בדם השופי, הקל בדם הקושי–מקום שהקל בדם השופי, אינו דין שנקל בדם הקושי.  אמר להן, דייו לבוא מן הדין, להיות כנידון; ממה הקל עליה–מטומאת זיבה, אבל טמאה היא טומאת נידה.

 

ד,ז  כל אחד עשר יום, בחזקת טהרה.  ישבה לה, ולא בדקה–שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה–הרי זו טהורה.  הגיע שעת וסתה, ולא בדקה–הרי זו טמאה.  רבי מאיר אומר, אם הייתה במחבה, והגיעה שעת וסתה, ולא בדקה–הרי זו טהורה, שחרדה מסלקת דמים.  אבל ימי הזב, והזבה, ושומרת יום כנגד יום–הרי אלו בחזקת טומאה.