היום לא עשיתי את זה!

מי מאיתנו יכולה לומר שבעלה
לא שאל אותה את השאלה, שלא
פעם מעצבנת אותנו: "תגידי, מה
כבר עשית כל היום?"

פעם קראתי מאמר קצר שהעלה חיוך על שפתיי, אבל יותר מההומור שהיה בו היו בו אמת ומסר נפלאים. מקווה שתיהנו ממנו כמו שאני נהניתי.

בעל אחד חוזר הביתה מיום עבודה ומוצא את שלושת ילדיו כשהם עדיין לבושים בפיז’מה, משחקים בבוץ שבחצר כשאריזות ריקות של אוכל וחטיפים מפוזרות בכל עבר.

דלת המכונית של אשתו הייתה פתוחה וכך גם דלת הכניסה לבית. הוא ממשיך בדרכו לתוך הבית וגילה שהבלגאן בפנים הרבה יותר גדול מזה שבחוץ. מנורה שבורה והשטיח מוטל בצד אחד של הסלון ליד הקיר בצורה מאוד לא מסודרת, כאילו מישהו השליך אותו לשם.

הסלון היה גם הוא מבולגן. הצעצועים המפוזרים שהיו שם לא קיפחו אפילו בלטה אחת והותירו אותה ריקה. במטבח, כיור עמוס בצלחות וכוסות, שאריות אוכל שהיו על השולחן היו עדות נאמנה לארוחת הבוקר שנאכלה כאן. דלת המקרר הייתה פתוחה לרווחה, אוכל מפוזר בכל רחבי המטבח ומתחת לשולחן, כוס שבורה וערימת אדמה שנכנסה לך בדרך לא דרך לבית והתמקמה ליד דלת המטבח המובילה לחצר קטנה נוספת.

הוא רץ. רץ? טס! במדרגות המובילות לקומה השנייה של הבית ובדרך נתקל, איך לא, בעוד צעצועים ובגדים מפוזרים, כשהוא מחפש את אשתו בבהלה שלא חש מימיו. הוא דאג לה. אולי היא חולה? ואולי קרה לה משהו שהוא בכלל לא ידע להגדיר?…

זרם המים שטפטף מברז הכיור שבאמבטיה איים לגלוש החוצה, מגבות רטובות היו על הרצפה ומשחת שיניים מרוחה על המראה. בהמשך המסדרון, איך לא, צעצועים מפוזרים בכל עבר ושבילי נייר טואלט הובילו אותו לחדר השינה.

כאשר הוא נכנס לחדר הוא ראה את אשתו, כשהיא עדיין מכורבלת לה במיטה, ובידה אוחזת ספר.

היא הרימה את ראשה, חייכה, ואחר כך שאלה: "איך עבר לך היום?"

הוא הסתכל עליה כשהוא חיוור ומבוהל, ושאל: "תגידי, מה קרה כאן היום?"

היא חייכה שוב. "אתה זוכר איך בכל יום אתה שואל אותי: ‘תגידי, מה כבר עשית כל היום?’"

"כןןןןןן"… והרגיש איך שהמתח והלחץ משתלטים על כל וריד בפניו.

והיא השיבה: "אז היום לא עשיתי את זה!"

* * *

מי מאיתנו יכולה לומר שבעלה לא שאל אותה את השאלה הזאת?

כדי שהבית שלנו יהיה "אוהל יעקב" ולא גן חיות, עלינו לחשוב באופן תמידי על שלושה דברים מאוד חשובים:

1. הבית שלך מתנהל כמו בית המקדש. וככל שהבית שלך קרוב יותר למושג בית המקדש, כך תהיה ההצלחה שלו כבית יהודי.

2. זהו הבית בו הילדים (וכמה שיותר עדיף) גדלים כעובדי השם. ותאמינו לי, זאת עבודה בפול-טיים-ג’וב.

3. הבית הוא מקום של חסד והבנה, מקום בו הילדים וההורים עובדים באופן תמידי כדי לשמח אחד את השני (ולא כל אחד את עצמו), כי מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל!

ומקום בו יש הבנה והתחשבות אחד בשני הוא מקום של שלום ושלווה, של רוגע וביטחון.

הנקודה הראשונה היא הבסיסית ומאגדת בתוכה את שתי הנקודות הנוספות.

רוב העבודה בבית המקדש כוללת בתוכה את מה שאנו מכנים "עבודות הבית". בתחילת היום, הלהבות מהאש של היום הקודם צריכות להיאסף ולפנות את מקומן לאש חדשה שתוצת. כאשר הקרבנות הובאו לבית המקדש הם היו צריכים להישחט ואת דמן מזים על המזבח, אחרי שכל קרבן הועלה על המזבח ונצלה בהתאם למטרה שלשמה הובא לשם, והבשר הצלוי היה נאכל על ידי הכהנים. בסופו של יום, היה צריך לנקות את בית המקדש ואת כל הכלים שהשתמשו בהם, ולהחזיר כל דבר למקומו.

האם הצליל הזה נשמע לכן מוכר? לקום בבוקר ולסדר את המיטות, להכין אוכל לילדים, להדיח כלים, לנקות ולסדר את הבית וכן הלאה.

ועדיין, עם כל זה, בית המקדש היה, ותמיד יהיה, המקום הקדוש לנו כיהודים. המקום בו נוכחותו הקדושה של השם שוכנת.

מכאן אנו מבינים שלא סוג העבודה עושה את הדבר קדוש, אלא הדרך בה מבצעים אותה. לעשות את רצון השם ולוודא שהבית כשר ומקום ראוי לגור בו, בנוסף לכוונות שבלב ובראש – הם אלה שעושים את משימות היום שלנו לא רק עבודות בית חוזרות ונשנות, משהו שבלוני ומעייף, אלא עבודת השם ממש. מילוי התפקיד שלך כאישה נחשב לאותה קדושה אם היית עושה עבודה זו בבית המקדש.

וכאשר אני אומרת שצריכות להיות לנו כוונות טובות וראויות בלב ובראש, כאשר אנו עושות את המטלות היומיומיות בבית, אין זה אומר שצריך לחשוב על זה כל היום. זה מצריך רק פניה אחת להשם לפני שאת מתחילה את היום שלך, ולומר לו: "השם, אני עכשיו נכנסת לרוטינה היומית שלי מכיוון שזה רצונך", וזה יתרגם את כל עבודתך לעבודת הקדוש. (ואוו! מה שאפשר להשיג עם מחשבה אחת פשוטה!)

אישה חכמה

שלמה המלך ע"ה אומר: "חכמות נשים בנתה ביתה.." (…ואיוולת בידיה תהרסנו") (משלי יד, א). ולמרות שהגברים מעורבים בבניית הבית זהו תחום פעולתה הרחב והבלעדי של האישה, והיא זו שבונה את הרוב והעיקר.

כי יש שני חלקים לפסוק:

חכמות נשים – אישה חכמה היא זו שחושבת ומתכננת קדימה לטובת ביתה. וזה אומר שהיא מחליטה איזה סוג של בית היא רוצה שיהיה לה, ואז מוציאה מהכוח אל הפועל (לרוב עם התייעצות עם דמות מוסמכת כמו רב או רבנית).

בנתה ביתה – האישה מעורבת באופן תמידי לאורך כל חייה בשלבי בניית הדרך שהיא טווה, בתחזוק הבית ושמירתו, מכיוון שבית כזה מצריך השקעה תמידית.

ובגלל שהפסוק אומר "חכמות נשים" – זה אומר שרק האישה יכולה באמת לבנות את הבית.