עולם יפה? זה לא חלום!

פעם, חשבנו שעולם יפה
זה חלום. אבל לא, זאת
מציאות ממש. אז למה אנחנו
לא מרגישים את זה?

בשדי יער – פרק 67

אתה צריך זמן

כל אדם חייב לייחד לו זמן כדי לעשות חשבון נפש על כל מעשיו. הזמן הזה הוא שעת ההתבודדות, התפילה האישית, משום שללא שעה זו – מתי יעשה חשבון נפש? תוך כדי עשיית פעולות? אף אחד לא יכול להגיע לישוב-דעת אמיתי כשהוא נתון ללחץ החיים ולמלחמת הקיום, כשהוא לא פנוי לגמרי לזה. זה גם לא מראה על רצינות, הרי איך אפשר לעשות חשבון נפש ותשובה ברישול כזה?

וזה מה שכתוב בביאור ההלכה ("שולחן ערוך" אורח חיים סימן תקעא) על דברי השל"ה הקדוש בשם "ספר חרדים", שתלמיד חכם לא יסגף את עצמו, רק יום אחד בשבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויקשור מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לאל יתברך כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו… וכותב עוד: והעיקר הבכייה והוידוי והגדרים שלא יעשה זאת לעולם, והשם יראה ללבב. עד כאן דבריו.

ביאור ההלכה הנ"ל הזכיר הנהגה של יום אחד בשבוע. אבל באמת, כל אדם שהאמת יקרה לו מבין היטב שאי אפשר להתרחק יום שלם מבני אדם ועוד לעסוק בתשובה. ולא רק, כל אחד גם מבין שבריבוי חטאיו אי אפשר לחכות לסוף השבוע כדי לעשות תשובה, כי בדרך כלל אדם שוכח את מה שהיה בתחילת השבוע. לכן, כל יום ויום צריכים לעסוק בתשובה.

וקל וחומר בעניין זה: לא לחכות לסוף השנה כדי לעשות תשובה. הרי אם יחכה לימי אלול לעשות תשובה על חטאיו ועוונותיו, אוי ואבוי לו, הרי ברור שישכח את כולם וכיצד יוכל להינצל כל אותם ימים עד אלול כשמשא העוונות על כתפיו, וכל מיני ייסורים וצער באים עליו בשל עוונותיו? כל שכן, כפי שהוסבר לעיל, זו בודאי שטות גדולה לסמוך על ימי התשובה בסופה של שנה, בזמן שאפשר בכל יום להמתיק את כל הדינים ולחיות חיים מתוקים, בפרט שצריך להגיע לימי התשובה בלי המצבור העצום של העבירות של כל השנה, מכיוון שרק כך יוכל לעסוק באותם ימי רצון בתשובה יותר עמוקה ויסודית ויזכה להתעלות אמיתית.

אם כן, כל הנאמר ונכתב על ימי אלול ועשרת ימי תשובה, בהם עוסקים בתשובה, זה לא בא לבטל את התשובה של כל יום מימות השנה, אלא לעורר את הבריות שאם לא עסקו בתשובה כראוי כל השנה, לכל הפחות, בימים אלו שבהם דנים את האדם כיצד תראה השנה הבאה שלו, וגוזרים מי יחיה ומי ימות וכו’, יתעוררו לעשות תשובה. וכמובן שרצון השם הוא שימשיכו לעשות תשובה כל השנה וכל החיים.

זה מה שאומר המהרש"א, על מה שתיקנו חז"ל, ששלושים יום לפני הרגל (החג) יתחילו ללמוד את הלכות הרגל, ובעיקר לפני סוכות ופסח. ושואל המהרש"א הקדוש: מדוע לא תיקנו חז"ל תקנה זו לפני ראש השנה ויום הכיפורים שגם הם מן התורה?

ומתרץ: חז"ל תיקנו ללמוד את הלכותיהם של הרגלים משום שיש בהם שינוי גדול משאר ימות השנה. למשל, בפסח ישנו איסור אכילת חמץ, ובסוכות בונים סוכה ונוטלים ארבעה מינים וכו’. אבל בראש השנה וביום הכיפורים – במה עוסקים? בתשובה שהיא דבר השייך לכל יום ויום מימות השנה ואין כאן שום דבר חידוש שלא רגילים בו, לכן אין צורך ללמוד את הלכותיהם.

עולם יפה? זה לא חלום!

המסקנה מכל האמור לעיל היא, שעניין התשובה חייב להיות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של האדם, והוא המבטיח לאדם חיים יפים וטובים בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.

ויש להדגיש ולהבין זאת היטב. בורא עולם ברא עולם יפה ונאה עד מאוד המונהג בצדק מוחלט, ואין שום טעות ומקרה בחייו של שום אדם. והאדם, אמור לחיות חיים טובים ויפים מאוד, מלאים בתענוג נפלא אם רק ילך בדרך הישר, כמו שכתוב: "הולך בתם ילך בטח", ובודאי לא יתכן לחשוב שאדם יהיה מסור לייסורים סתם כך בלי סיבה. הרי לא ייתכן שהבורא ברא את האדם כדי שיהיה נתון לפגעים רעים על דרך הטבע והמקרה. אלא, הכל תלוי באדם – אם ילך בדרך השם ויקיים את מצוותיו וישמר מלחטוא – הוא יחיה חיים טובים.

אך מכיוון שהאדם הוא סוף כל סוף רק אדם ובודאי טועה הרבה בדרך, לכן נתן לו הבורא את האפשרות לעשות תשובה על חטאיו ועל מיעוט עבודתו. וגם אדם שרגיל בחטאים ח"ו, אם יתוודה על חטאיו ויעשה חשבון נפש ויבקש מהבורא שיסלח לו ויעזור לו להיות כרצונו – אין שום סיבה שיהיו לו ייסורים. וכל מי שחושב שהייסורים שיש לו הם לא בסיבת עוונותיו – טועה! ולא רק, אלא כופר בהשגחת הבורא והוא לא שונה מכל הטוענים למיניהם (האפיקורסים) שאומרים כי הבורא הפקיר את עולמו להנהגת הטבע.

זה מתרץ את כל ייסורי האדם עלי אדמות. כי באמת, כל מה שאנו רואים סביבנו – סבל בעולם, לזה יש ייסורים בפרנסה והשני סובל מחולי, לזה יש צער בגידול ילדיו וכן הלאה – הכל רק מסיבת העוונות. אך אם בני אדם היו לומדים להתבודד, הם לא היו סובלים כלל. למעשה, הייתה באה גאולה שלמה.

על עניין זה הרחבתי בספר בגן האמונה, דברים שהובאו בשם בעל ה"שיח יצחק" על הפסוק: "הוא ה’ אלוקינו בכל הארץ משפטיו" – כל מה שמתרחש בכל יום ברחבי תבל – הצלחות לעומת כישלונות, הנאה והצלה של אלה, לעומת ייסורים הפוקדים אחרים וכן הלאה – כל אלה הם בכלל משפטי השם שבהם נידונים בכל יום ובכל שעה – הכלל והפרט.

והכל עומד על היסוד שאומר "אין ייסורים ללא עוון". אדם שברור לו בתכלית הבירור שאין שום הפקרות בבריאה וכל צער ולו הקטן ביותר שישנו – הוא רק בשל עוונותיו, חי חיים של גן עדן בעולם הזה מכיוון שהוא חי בעולם ברור וצודק. הוא גם יודע שיש בידו להגיע לחיים טובים ויפים אם ישתדל תמיד ללכת בדרך השם בתמימות, כי אז לא יהיו לו ייסורים. והעיקר, כשיעשה חשבון נפש כל יום. מדוע? מכיוון שהאדם לא יכול להגיע לשלמות בבת אחת, וכל אדם בודאי נכשל הרבה פעמים בחייו – כל אחד לפי בחינתו. לכן עיקר החיים הטובים הם על ידי שעת ההתבודדות. בשעה זו יעשה חשבון נפש ויראה מה עליו לתקן, יישר אורחותיו על פי התורה ועל פי דברי כל הצדיקים, ומובטח לו שיראה ישועות, כמו שכתוב: "ושם דרך אראנו בישע אלוקים" – ודרשו חז"ל: מי ששם את אורחותיו, כלומר ששופט את עצמו – "אראנו בישע אלוקים" – בודאי יראה ישועות גדולות.

ואל תאמר, רק אם אעשה תשובה מושלמת רק אז ימחלו לי עוונותיי! לא. אלא, אדם צריך לעשות תשובה עד היכן שידו מגעת, והבורא – כאשר רואה שאדם זה משתדל לעשות תשוב בכל יום, למרות שהוא רחוק מאוד מתשובה שלמה – מוחל לו ומיטיב עמו!

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)