מסכת זבים פרק ה משנה א-ב

ה,א  הנוגע בזב, או שהזב נוגע בו, המסיט את הזב, או שהזב מסיטו–מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע, אבל לא במשא.  כלל אמר רבי יהושוע:  כל המטמא בגדים בשעת מגעו–מטמא אוכלין ומשקין להיות תחילה, והידיים להיות שנייות; ואינו מטמא לא אדם, ולא כלי חרס.  לאחר פרישתו ממטמאיו–מטמא משקין להיות תחילה, והאוכלין הידיים להיות שנייות; ואינו מטמא בגדים.

 

ה,ב  ועוד כלל אחר אמרו:  כל הנישא על גב הזב, טמא; וכל שהזב נישא עליו, טהור–חוץ מן הראוי למשכב ולמושב, והאדם.  כיצד:  אצבעו של זב תחת הנדבך–הטהור מלמעלן–מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש–מטמא אחד, ופוסל אחד.  הטמא מלמעלן, והטהור מלמטן–מטמא שניים, ופוסל אחד; פירש–מטמא אחד, ופוסל אחד.  האוכלין, והמשקין, והמשכב, והמושב, והמדף–מלמעלן–מטמאין שניים, ופוסלין אחד; פירשו–מטמאין אחד, ופוסלין אחד.  משכב מושב מלמטן–מטמאין שניים, ופוסלין אחד; פירשו–מטמאין שניים, ופוסלין אחד.  והאוכלין והמשקין והמדף מלמטן, טהורין.