מסכת זבים פרק ד משנה ד-ה

ד,ד  זב שהיה מוטל על חמישה ספסלין, או על חמש פונדיות–לאורכן, טמאין; לרוחבן, טהורין.  ישן–ספק נתהפך עליהן, טמאין.  היה מוטל על שישה כיסיות–שתי ידיו על שניים, ושתי רגליו על שניים, ראשו על אחד, וגופו על אחד–אין טמא אלא זה שתחת גופו.  עומד על שני כיסיות–רבי שמעון אומר, אם רחוקין זה מזה, טהורין.

 

ד,ה  עשר טלייות זו על גבי זו–ישב על גבי העליונה, כולן טמאות.  הזב בכף מאזניים–משכב ומושב כנגדו–כרע הזב, טהורין; כרעו הן, טמאין.  רבי שמעון אומר, ביחידי, טמא; ובמרובין, טהור–שאין אחד נושא את רובו.