בתוך מסגרת החיים נראים אחרת

הורים רבים מקדישים מחשבה
מרובה בתכנונו ועיצובו הפיזי של
הבית, וזה מובן מאליו. אבל בית זה
לא רק קירות בצבע שמנת ואריחי
שיש, זה הרבה מעבר לזה.

בתוך מסגרת, חלק 1

בימינו, משתמשים במונח "בית" כשם נרדף ליציבות וקביעות. ובאמת, מי מאיתנו לא שואף וחותר לזה! אנו, האנשים המבוגרים, צמאים לזה מאוד, והילדים – אפילו יותר. כי הילדים, מטבעם, זקוקים למסגרת ואפילו אוהבים אותה מאוד. הבית, אם כן, הוא המסגרת הראשונה שהילד מקבל ומהווה עבורו מקור של חום ואהבה, יחס, הגנה וביטחון, להם הוא זקוק כמו אוויר לנשימה (כמונו בדיוק!). בשביל ילד הבית הוא כל עולמו, כך שכל תנועה במסגרת זו יכולה לערער את יציבותו.

למשל, ומדובר בדוגמה פשוטה מאוד, מעבר דירה. הילד רואה את הוריו מרוקנים את הארונות, מעבירים חפצים לתוך ארגזים – מבחינתו משהו קורה כאן. משהו משתנה. זה כבר לא מה שהיה. הוא חושש מאוד מהמעבר אל ה"לא נודע". עניין זה, שכמעט קורה בכל בית לפחות פעם אחת, אם לא יותר, יכול לערער את יציבותו של הילד. קל וחומר כאשר מדובר בדברים גדולים יותר.

הורים רבים מקדישים מחשבה מרובה בתכנונו ועיצובו הפיזי של הבית, ואנו רואים בזה דבר מובן מאליו. אנחנו משקיעים דמים (תרתי משמע) על מנת לשוות לבית צורה, סדר ואסטטיקה. לא פעם, וזה יכול לקרות אחת לכמה חודשים, אנו גם מחליפים או מוסיפים ריהוט, חפצי נוי וכדומה.

לעומת זאת, מעטים הם ההורים שמקדישים מחשבה לעיצובו הפנימי האמיתי של הבית. כי בית, זה לא רק קירות בצבע שמנת או אריחי שיש. בית אמיתי הוא הדיירים שגרים בו! אווירת הבית מקרינה ומעצבת את אישיותם של הדרים בו, ובמיוחד את זו של הילדים.

שומרים על הבית

לכל בית ישנה מעטפת של קירות שבלעדיה יהיה מאוד קשה לגור בבית. בני הבית עלולים להיות, בלעדיה כמובן, חשופים לכל מיני פגעים רעים, כמו השמש הקופחת בקיץ והגשמים בחורף.

הקיר החינוכי של הבית הוא המסגרת, שפירושה: מערכת כללים ברורה ומוסכמת! בכל חברה מתוקנת יש מערכת כללים (חוקים), ובכדי שכללים אלה ייושמו כראוי היא אף ממנה שופטים, שוטרים וכן הלאה, על מנת שאנשים יקיימו אותם כפי שנקבעו. סרבני החוק נענשים על ידי הממונים, כי אחרת תהיה אנדרלמוסיה ואיש הישר בעיניו יעשה, כמאמר הגמרא: "מַה דָּגִים שְׁבַּיָם כָּל הַגָּדוֹל מְחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ אַף בְּנֵי אָדָם, אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת כָּל הַגָּדוֹל מְחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ. וְהָיִינוּ דְתְנַן רַבִּי חַנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ" (מסכת ע"ז דף ד/א).

כל הורה שמבקש את טובת ילדיו קובע בביתו מסגרת שאוגדת בתוכה את "חוקי הבית", כלומר מה מותר ומה אסור לעשות בבית שלנו. המסגרת היא הקיום של המערכת החינוכית ובלעדיה, כמעט ולא ניתן להצליח במשימה החשובה שנקראת חינוך ילדים. בתוך המסגרת נמצאים החוקים שקבעו ההורים וכולם חייבים לקיים אותם כדי לשמור על הבית.

מהי מסגרת?

כאשר אנחנו מדברים על מסגרת, אנו מתכוונים ל"מערכת חוקים" שההורים קבעו לילדים, וכל זה, למען הסדר הטוב והמשמעת בבית. למשל, זמן הקימה בבוקר, התארגנות וניקיון, סידור המיטות לאחר השינה, זמן היציאה למסגרות הלימוד, הכנת שיעורי הבית, זמן למשחקים, לארוחות, התנהגות הילדים בזמן האוכל, מה עושים כאשר מתגלע ויכוח בין הילדים, חלוקת תפקידים, הדרך בה מדברים עם ההורים…. והרשימה, כמובן, מאוד ארוכה.

בודאי תסכימו איתי שאין כאן שום חידוש חינוכי, שהרי בכל בית נמצאים חוקים כאלה. בכל בית, מן הסתם, כבר קבעו ההורים מה מותר ומה אסור וכיצד הם רוצים שהילדים יתנהגו. אולם, הביעה היא שאנו רואים שאף על פי שקבענו כללים, ואפילו ניסינו שיטות שונות כדי לאכוף אותם, לצערנו, הם עדיין לא מיושמים על ידי הילדים. למצב זה יש מספר סיבות ולא בכולן הילדים אשמים. מטרת סדרת מאמרים זו היא לשוות לרעיון המסגרת בבית תפישות ורעיונות חדשים, בכדי לגרום לילד לרצות את המסגרת וליישמה באהבה, בבחינת: "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם". כלומר, נשתדל להסביר את חשיבות קביעת המסגרת בכמה מישורים, וכיצד נוכל להפיק ממנה את המרב.

כידוע, הילד רוצה מאוד במסגרת והיא מהווה צורך קיומי בשבילו. אז איך זה מסתדר עם הרצון שלו לפרוץ אותה?

עם או בלי מסגרת

ילד שגדל בבית שיש בו מסגרת הוא ילד עם מינימום בעיות. שהרי, הוא "בקיא ורגיל בסדר העבודה". ילד שהתרגל עוד מקטנותו לסדר את מיטתו בבוקר, עד כמה שהוא יכול כמובן, או להניח את הצלחת על השיש או בכיור בסיום הארוחה, לאסוף את המשחקים למקומם – זה ילד שקיבל את הכלים והכשיר את עצמו לאדם מיושב ומסודר. והרווח כפול – לו ולסביבתו.

לעומת זאת, ילד שגדל בבית שלא הקפידו על המסגרת, והחיים זרמו להם כביכול על ‘מי מנוחות’ (עד שאחד הילדים הוציא את ההורים מדעתו…), וההורים לא היו עקביים עם החוקים שקבעו, לכן הילד גדל לו כערער בערבה. ילד זה מתמודד עם קשיים רבים, כמו בעיות משמעת הן בבית והן בבית הספר, קושי בקבלת מרות וסמכות, קושי רב בארגון עצמו וסביבתו, וכשיגדל יתווספו לו חוסר יציבות ביחסיו עם בן/בת זוגו, עם חבריו, חוסר יציבות במקום העבודה וכן הלאה. (יש לחשוב מהיכן נובע הכעס של אנשים שמגיעים לאחר שעת סגירת הבנק ונלחמים עם השומר שיכניס אותם…)

לכן, מחובתנו כהורים לאפשר לילד סביבה תומכת בכדי שיוכל לעצב את אישיותו ולהיות בראש ובראשונה "בן אדם". המסגרת מקנה לילד, יותר מכל דבר, שיטת חינוך, מעצבת אותו, וגם, מסייעת מאוד להורים לשמור על בית בריא ותקין.

מי קובע את המסגרת?

התורה הקדושה, כמובן, היא מערכת החוקים הראשית של היהודי. בשולחן-ערוך מפורטות הלכות והנהגות לכל עת וזמן – ליום חול, שבת ומועד. מזמן הקימה ועד השינה, לאיש ולאישה, מעולל ועד איש שיבה.

אולם, ישנם כללים והנהגות בתוך הבית שצריכים להיקבע על ידי ההורים בשיתוף פעולה של הילדים. למשל, שעת השינה צריכה להיקבע על ידי ההורים תוך הסבר לילד לפני הבנתו. למשל, אם הילד צריך לישון בין 10 ל-11 שעות, לכן בכדי לקום בשעה שבע בבוקר עליו לישון לא יאוחר משמונה בערב (ולישון זה אומר להירדם, לכן אם הילד רוצה לקרוא ספר, יש להסביר לו שבמיטה הוא כבר צריך להיות חצי שעה לפני הזמן שנקבע). אם הילד רוצה להישאר ער מעבר לזמן שנקבע, אפשר להוכיח לו שכאשר הוא ישן יותר מאוחר אז קשה לו לקום בבוקר, וכן להיפך.

את החלק הזה של סדרת "בתוך המסגרת" נסכם בידיעה ברורה – שאין דבר יותר חשוב בחינוך הילדים כמו המסגרת. על זה כמובן, יש להרבות בתפילות להשם יתברך שנזכה להחיל מסגרת טובה וראויה בבית שלנו.

* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו איש חינוך ומחנך בתלמוד תורה "שלום בנייך" של הרב שלום ארוש שליט"א.