מסכת טבול יום פרק ד משנה ו-ז

ד,ו  הכדומים האשקלוניים שנשברו, ואונקלי שלהן קיימת–הרי אלו טמאין.  המעבר והמזרה והמגוב, וכן מסרק של ראש, שניטלה אחת משיניהן, ועשאן של מתכת–הרי אלו טמאין.  ועל כולן, אמר רבי יהושוע, דבר חדש חידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.

 

ד,ז  התורם את הבור ואמר, הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום–שלום מן השבר ומן השפיכה, אבל לא מן הטומאה; רבי שמעון אומר, אף מן הטומאה.  נשברה, אינה מדמעת.  עד איכן תישבר, ולא תדמע–עד כדי שתתגלגל, ותגיע לבור.  רבי יוסי אומר, אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה, ונשברה–אינה מדמעת, מפני שהוא תנאי בית דין.